חוט השני קלא

ווירמש לאחרים שיש לחוש לרמאות שירמאו בו אנשים לומר שנכתב על שמו ואע"ג דכתב מהר"אי בכתביו סי' קס"א וכן מהרי"ו סי' ע"ט שאין לנו אלא מה שמפורש בתלמוד כיס וארנקי וטבעת אבל שאר כלים דלא מפרש תלמודא אין לנו לבדות מלבינו ולומר דאף בהו לא חיישינן לשאלה וכו' מ"מ כתב עדיף טפי מהנך דמפורשי' בתלמוד דאין סברא שישאל כתב קיבוץ לאיש אחר ויעבור על דעת הרב שכתב הכתב קיבוץ עליו על שמו והוא היה איש חשוב ולמדן חלילה לו לעשות כזאת. (אין ממש בסברא זו דאפשר לומר שרצה לשהוי בדרך ושלח כתב קיבוצו עם איזה מטלטלין שהיה לו לביתו זו אשתו והוא יבא אחריו וא"צ לומר שהשאילו לאחר לרמות בו ולפני כ"ה שנים בקשתי להתיר אשה ע"י שנמצא אצל ההרוג פנקס חובו דודאי לא מושלי אינשי טפי מכיס וארנקי והחזירני דודי הגאון מוהר"ן מדבריי ע"פ תשו' מהרא"י ומהרי"ו הנ"ל גם מעשי' בכל יום שאדם ביישן ואינו רוצה להכלים פניו ומשלח קיבוצו ע"י אחר לאיזה מקומות) גם בענין מלבושיו שהיה ידוע שלא היה לו שום מלבוש יותר כי אם מה שהיה לבוש וא"כ רחוק מהשכל שישאיל כל מלבושיו לאחרי' והוא ילך ערום ויחף והא דאמרינן בגמר' דחיישינן לשאלה ולא קא מחלק אם הוא כל מלבושיו או אם היה לו מלבושי' יותר אם לאו על כרחך צריך לומר דשאלה דקאמר לאו דוקא דכמו דחיישינן לשאלה כמו כן נמי חיישינן לחליפין שמא החליף מלבושיו עם איש אחר ואותו האיש נהרג וא"כ בנדון דידן שלא היה זמן מן העת שראו מלבושיו עליו עד זמן ההריגה כי אם שעה או שתים ובזמן מועט כזה לא חיישינן שמא איתרמי איש אחר שהחליף עמו מלבושיו והוא הלך לעלמא ואותו האיש נתלוה בדרך עם הרצחני' והלך אצל הרועה שהרי הודה הרוצח שהרג אותו שהיה עמו אצל הרועה. (כולי האי לא חיישינן) וכן מצאתי כתוב בתשו' הגאון מהרר"י בעל בית חדש דלזמן מועט לא חיישינן לשאלה ולהחליף והוכיח זה מהא דאמרינן בפ' אלו מציאות א"ר אסי מצא חביות יין בעיר שרובה גוים מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה בא ישראל ונתן בה סימן מותרת בשתייה למוצאה ומייתי לה לפסק הלכה בי"ד סי' קכ"ט ובח"מ סי' רנ"ט שמעינן דלגבי איסורא דיין נסך נמי סמכינן אסימני' דאית ליה לישראל בחביות להתיר היין שבתוכה ולא חיישינן דילמא היתה ביד גוי ועירה ממנה היין כשר ונתן לתוכה נסך אלא תלינן שהיין הנמצא בתוך החביות עתה הוא שהיה בתוכו מתחילה ולא הוחלף א"כ ה"ה לגבי איסורא דא"א נמי לא חיישינן לחליפי ותלינן דאותו שהיה לבוש בכלים הללו מתחילה הוא שנמצא עתה לבוש בהן ולא מסתברא לחלק בין איסורא דיין נסך לאיסורא דא"א דחמיר דאי חיישינן לשאלה ולחליפין בדאורייתא גם באיסור דיי"נ ה"ל לחוש שהרי החמירו אפי' בסתם יינם לאוסרו בהנאה כיין נסך גמור אלא ודאי לא חיישינן לחליפין ודוקא היכא דליכא זמן רב משעת האבידה עד שעת מציאה דאם היה זמן רב פשיט' דאפי' בא ישראל ונתן סימן איכא למיחש שמא כבר עירו היין כשר וזה היין אחר הוא וכדאמרי' בפ' האשה שלו' דבעובדא דשני ת"ח דקאמרו סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימני' ומייתי עלה עובדא דההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א"ל הב לי שומשמאי א"ל שקילתינהו והא וכן וכן הויין ובחביתא רמיין א"ל שקלתינהו והני אחריני נינהו סבר רב חסדא למימר היינו שני ת"ח ולא אמרינן הנך אזלי לעלמא והנך אחריני נינהו א"ל מי דמי התם קאמרי סימני' הכא שומשני מאי סימנא אית להו ודקאמר וכן וכן הויין אמינא הכי איתרמי א"ל מר קשישא בר רב חסדא בר רב אשי ומי חיישינן שמא פינן והתניא מצא כלי וכתב עליו קו"ף קרבן וכו' ומסיק תלמודא דהלכתא חיישינן שמא פינן וכתבו התוס' לשם דהא דמדמי ממונא לאיסורא היינו משום דרגילות הוא לפנותם והשתא קשה איך קאמר רב אסי במצא חביות יין דאם בא ישראל ונתן סימן בחביות דמותרת בשתייה למוצאה דאמאי מועיל סימן חבית ליין שבתוכה ליחוש שמא בא היין ליד גוי ועירה ממנו היין הכשר ויין הזה שבחביות יין נסך הוא באיסורא ודאי אע"ג דחששא רחוקה הוא חיישינן אלא ע"כ דרב אסי לא קאמר אלא היכי שאין שם זמן רב בין מציאה לאבידה כפי אומד הדעת דלא חיישינ' שמא פינן אלא כשיש זמן רב אז חיישינן אבל בזמן מועט לא וא"כ בנדון דידן שיצא מן וילפשבורג עד שנהרג לא היה כי אם שעה אחת או שתים בזמן מועט כזה לא חיישינן דילמא איש אחר שהחליף עמו את כל מלבושיו וכתביו ואותו האיש נתלוה עם הרוצח שרדף אחרי מהר"ם הנ"ל כולי האי לא חיישינן. בר מן דין יש לצדד בשריותא דהך אתתא ע"פ העדות ששמע מאשת הרוצח וז"ל שמעתי פאן מיין ב"ב דאס אשת הרוצח האט גירעט דיא אמט שרייברן וואר חייב במיתת בעלה דען נתן בן ב"ב ר"ו הנ"ל האט מהר"ם הי"ד מלוה גיוועזין איבר דיא בריק איז אים דיא אמט שרייברן בגטגנט האט גיפרעגט וואס פירסטו אין והשי' איך פיר אין הין אויף גערמרשהיי' צו איז