חוט השני יב

על גיטין הראשוני' ונ"ל למצוא קצת טעם לדבר למה אין כותבין שום וחניכ' של אשה כשאין כותבין העומדת. הרא"ש כתב והביאו הב"י סי' קכ"ח וז"ל מתניתן מוכח כר"ת והעולם נהגו כה"ג לפי שנהגו הגוי' באשכנז ליודי' שקורין ליודין בחניכ' הקרובה ללשון הקדוש ואין ראוי לכתוב על אות' חניכ' דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכ"ש וחניכא כו' והנה טעם זה חלוש ויותר מסתבר' טעם הזה בכל שום וחניכא של מקו' כי המקומ' הם שלהם והם קורין להם שמות ולפעמים היהודים משני' קצת וכענין שהביא הב"י סי' קכ"ח בשם מהרי"ק דאין לכתוב בשם המיוחד בל' לטיי"ן כו' ע"ש אבל שמותינו וכי ס"ד שמכירי' את כולנו ויודעי' ומתעסקי' אין זה כי אם במיעוט שלנו רק מה שאנו כותבין בשמותינו וכ"ש וחניכ' וחוששין לחשש' זה הוא אגב שכותבי' וכ"ש וחניכ' למקומ' ע"כ כשלא הוזכר המקום דהיינו כשאין כותבין העומד' כו' אז אין כותבין ג"כ על שמה וכ"ש וחניכא הנלע"ד כתבתי והיה זה שלום כעתיר' מחות' הטרוד בטרד' רבים ישעי' בן לא"א מהר"ר אברהם סג"ל זלה"ה הורווייץ

יא. שלו' לשר גדול ורב טובה חכמתו מכלי קרב. אור ישראל נר המערב. ה"ה אהו' מחו' האלוף חכם השלם פ"ה מעין המתגבר מהר"ר ישעי' סג"ל

קבלתי כתב' ואשתהוי אשתהי אצל מובילו עד עתה יום ב' מסדר בהעלותך שכתב מכ"ת שהוא כשר בדיעבד כפשיטו' האמת אתו אלא שאני חושב דבר זה שהוא לכתחלה מאחר שהוא מקום קרוב תוך מהלך יום אחד ולא ניתן עדיין ולכן אין ראיה מתשובת הרא"ש כלל לנדון זה וגם מ"ש שאין לכתוב לכתחילה ישראל דמתקרי' אליעזר ואפי' בדיעבד קרוב בעיניו לפוסלו האמת יש פנים לכאן ולכאן גם אצלי כיצד יכתוב לכתחלה כי באמת הוחזק השם השני קצת כאשר כתבתי כבר אבל בדיעבד ודאי אין לפוסלו לענ"ד ואין להאריך בדברי' שאינן נוגעין לדין שיצא הדבר בהיתר זולת את זה אמרתי להעלות על שלחן מלך מ"ש כ"ת והואיל ואתי' לידי דברי הר"פ אודיע שאין דעתי מסכמת עם הב"י במה שפי' דברי' מעיקרא דמ"ש ר"פ והיו קורין אותו בשם אחר לגמרי ר"ל דשם השני נעקר אין משמעו' דברי ר"פ כך גם הענין דחוק אלא הפי' והיו קורין אותו בשם אחר לגמרי ונמקר הראשון לגמרי ודברי ר"פ הם כמ"ש ב"י בעמוד שאחריו בשם הר"מ מלוניש עכ"ד. אודיע למ"כ שכשראיתי הכתב פתחתי הספר לעיין בזה ומצאתי שהגהתי בב"י שלי והיו קורין אותו שם הראשון לגמרי ואמרתי אל לבי הלא דבר הוא בוודאי שלא הגהתי כן מלבי ועיינתי ומצאתיו בפירוש כן בסמ"ק גם בכתובים בקלף אלא שהסופרי' כתבו א' במקום ראשון ואח"כ הדפיסו אחר במקום א' ואמרתי לגלות את אזנו בדבר הזה. וזולת זה אין אתי חדש וחמי יצ"ו הודיעני ביריד שעבר כי עיני כל ישראל על כ"ת לישב בראש בעיר גדולה של חכמי' וסופרי' פראג יע"א וכעת שמעתי כי נגמר הדבר לטובה וצר לי על פרידת כ"ת ושמח אני במעלתו וגדלתו כן ישיש ה' להטיב לנו

יב. שאלה מעשה אירע בגלילתינו ביבמה שהיתה זקוקה ליבם מומר ונשאת לשוק בעברינות וכעת יש לה בנים מבעלה אם תצא או לאו מי קנסינן לה או לאו

תשובה הנה לא פורש בשאלה באיזה ענין נשאת בעברינות אי ר"ל שידעה שיש ליה אח מומר אלא שלא מיחה בה אדם מלהנשא מחמת שלא היה ב"ד במקומה או מחמת שלא ידעו הב"ד שהיה לה אח מומר. או ר"ל שמיחה בה הב"ד מלהנשא ולא השגיחה בהם וחילוק גדול יש ביניהם כאשר אבאר אי"ה. והנה נמצא בתשובת מהרי"ו והביאו הב"י בטור א"ה סי' קנ"ט על אשה שנפלה לפני יבם מומר והיתה סבורה שמת ונשאת ואח"כ בא המומר וחלצה לו דסגי' דהא דאמרי חכמים היכא שנשאת בלא חליצה מוציאין אותה מבעלה אינו אלא קנסא דרבנן והכא לא קנסינן לה כיון דלגאוני' ומהר"מ אפי' לכתחיל' יכולה להנשא אנן בדיעבד נסמוך עלייהו כיון דליכא איסור' אלא מדרבנן והביא ראיה לזה מהגמר' וכת' עוד ועוד דבפ"ב דיבמות מהא דתנן שנים שקדשו שתי אחיות וכו' ספק חלוצה לא גזרו בי' רבנן ובפ' החולץ מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת וכו' ואמרינן בשלמא התם כיון דאיכא רבנן דפליגי ארשב"ג גבי הא דלא אפשר עבדינן כוותיה אלמא אי אשכחינן שום תנא דסבר מותר עבדינן כוותיה היכא דלא אפשר אע"ג דאיכא ודאי איסורא לאידך תנא כיון דלא הוי רק איסורא מדרבנן ולא אפשר עכ"ד. פי' אע"ג דקיימא התם בספק יבמה דאוריית' לשוק שאם אינו בן קיימא ה"ל יבמה דאוריית' לשוק מ"מ קרי ליה איסור דרבנן כיון דמדאוריית' אזלינן בתר רובא כדקי"ל בפ"ק דחולין ורוב הנולדים הן בני קיימא אלא שמשום חומרת ערוה החמירו כמ"ש התוספו' דפ' האשה בתרא