חוט השני קכט

אהו' מחו' נזר ישראל ועטרה. אשר בידו מקל עוז ותפארה. עמו שרי נהורה. אספקלריא המאירה. שורף עוף הפורח בהבל פיו כבמדורה. ר"מ ואב"ד נ"י פ"ה כמהר"ר שמשון נרו. ואשוי"ר

כתבו בנעימת שפתיו קבלתי בסבר פנים יפות בצירוף תשובתו הרמתה בהיתר העגונא אלמנת הקדוש מהר"ר מאיר ווילנא. וקריתי ושניתי וראיתי כי דבריו נכוחים וטובים מראה פנים לכל צד לאיסור ולהיתר ומחדדין שמעתיה. אמנם מאשר אין משא פנים לפני אפי' במילי דעלמא וכ"ש במילי דשמיא ותורה היא בכן לא אשא פני כת"ר כי קצת דבריו אינן נראין לי והנה ראש דבריו אמת שאין להתיר את האשה מחמת עדות הכתב שנמצא אצל מקום הריגתו וטרם צאתו מוילפשבורג ראו את הכתב ביד הרר"מ אין טעם הזה מספיק להתיר בלבד משום דחיישינן לשאלה. רק מהני להיות סניף לטעמים אחרים כמ"ש מהרי"ו וכאשר יתבאר לפנינו. וכ"ש שאין ממש בשאר העדיות כמבואר באר היטב בכתבו באריכות אצל כל עד ועד וגם זולת טעמו ודבריו יש לפקפק בהעדיות הנ"ל שאין בהם ממש והוא פשוט ע"כ אין רצוני להאריך בזה. רק מה שצידד כת"ר ונראה בעיניו להתירה הוא לכאורה רחוק בעיני ראשונה מצד הודאת הרוצח הן אמת חכמים הגידו שהרוצח שהודה נאמן וחשוב כגוי המסיח לפי תומו וכ"כ בתשו' קולן שורש קכ"א ובתשו' ב"י סי ד' במלפ"ת. אבל בנדון דידן אין עדות הרוצח כלום כי לא אמר רק שאותו יהודי שאמר הרועה הרג הוא וחבירו וכיון שאין עדות הרועה כלום גם עדות הרוצח אינו כלום שהרי לא אמר הרועה איזה יהודי הלך עם הרוצחי' רק אמר סתם וויא דיא רוצחי' הבן דען יהודי גיפירט ביו' ב' כ"ב אב אים יער בייא אים וכו' א"כ מאן יימר שהיה מהר"ר מאיר הנ"ל דילמא איש אחר היה שהלך ג"כ בדרך הנ"ל והוליכוהו הרוצחים ולא דמי למה שכתב הרמב"ם דאם ישראל אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותו העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו וכו' דהתם ידעינן ודאי שהאיש שיצא מהעיר מת לכך אם לא יצא משם אלא הוא אשתו מותרת אבל הכא לא ידעינן שהאיש שיצא מוילפשבורג נהרג ואפשר אותו שנהרג לא יצא ולא היה כלל בוילפשבורג רק ממקום אחר בא בדרך הנ"ל. (אגב חורפיה לא דק בתשובתי יפה אשר נשמרתי מקושיא זו והוכחתי שא"א לבא למעבר המים לגערומרשים אם לא יצא ובא מוילפשבורג לעבור דרך עליה ונתברר שאותו יום לא עבר אדם אחר דרך וילפשבורג וכ"כ מהרי"ק וז"ל ועוד שיש כאן הרבה הוכחות שהוא הוא שראו היהודים שנמצא חלל באותו דרך אשר הוא ללכת בהפרדו מעיר ובאותו מקום אשר אמר הרוצח זה וגם נמצאו כליו וספריו וכו' וכ"כ מהרי"ק בתשו' וז"ל הנה בעובדא דידן כיון שבודאי ידעינן שאותו יודי היה על הדרך תלינן שאותו יודי נהרג עכ"ל וכל זה העתקתי בתשובתי ועוד נסמכתי על מה שהזכיר שמו בריינסין מאיר מפולין וראו אח"כ שהשיגוהו הרודפים לא חיישינן לשאלת כליו לאיש אחר ושמו כשמו דא"א במהלך מועט מוילפשבורג לריינסי לפשוט כליו להלבישם לאחר ולהפקיד אצלו ויתרמי ליה איש ששמו כשמו כאשר גם סוף דברי הרב נסמכין על סברא זו וכל זה מוכח כאלו ידעינן בודאי שאותו יצא מוילפשבורג נהרג ודמי למ"ש הר"מ ישראל יצא עמנו מעיר פלוני מת וכו') כמו שכתב הרא"ש מי הושיב שומרים על הדרך שלא עבר שם שום אדם בכל העולם. ומ"ש אשת הרוצח לפ"ת שאותה הגוי' אשר הסיתה לבעלה לרדוף אחר היהודי חייבת במיתת בעלה אין ראיה דילמא רדפו אחרי היהודי הנ"ל ולא השיגוהו ופגעו בדרך באיש אחר ואותו הרגו (לקמן סוף הכתב הודה לעשות דבר זה סניף להתירה) וכן אין לצדד ולומר מאחר שהכירוהו פניו וצורתו והוי ספק אם הוא אחר ג' או לא דתלינן שהוא תוך ג' מאחר שיצא הקול מקדם כמ"ש נ"י בשם הרא"ה והביאו בש"ע דשאני התם שיצא הקול בפירוש על איש פלוני שמת דיכול להיות שאותן שהוציא את הקול ידעו בבירור שפלוני מת א"כ שפיר יש לומר ממ"נ אם נאמין את הקול שידעו בבירור את איש פלוני שמת הרי אשתו מותרת ואם לא נאמין לקול הרי הוא תוך ג' ימים. משא"כ בנדון דידן שלא יצא הקול על מהר"ם שנהרג דהרי הקול יצא מהגוים שמצאו הרוג אחד והם לא ידעו אם הוא מהר"ם או איש אחר רק כשיצא הקול אמרו היהודים בדדמי וע"פ אומדנן שהוא מהר"ם א"כ אין שייך כאן לומר ממ"נ אם נאמין להקול כיון שהקול לא היה על פלוני בפירוש והוא דבר פשוט א"צ לפנים. (גם מזה נשמרתי בתשובתי ונסמכתי על שלא עבר אדם שם מוילפשבורג לגערמרשום באותו זמן אלא הוי כאלו יצא הקול להדיא על אותו פלוני בפירוש וכן מוכח מעדות הראשון וז"ל קומט דאס קול ע"י ערלים אז ווער איין יודי נהרג גיווארין וכששמעתי האב איך גיפרעגט לכמר נתן מוילפשבורג וואז פר