חוט השני קכה

לפי תומו ע"י ששאלו אם שלחו המעות עכ"ל הרי שהתירו בלא מאמר וקברתיו אע"ג דלא הזכיר שם היהודי כיון שהרוצח עצמו הודה לא אמר בדדמי וגם מזה ראיה כמו דהתם חקרו על שליחת המעות וכיון שנמצא אמת הוי סימן מוכח כאלו הזכיר שם ההרוג והתירו אשתו ה"נ כיון שהודה על יום הריגה ומצאנו שבאותו יום לא עבר יודי בדרך זה אלא זה הוי כ"כ כמו סימן מוכח שהרג לזה ואף גם שנמצא ביד הרודפים אחריו כאשר הגיד כמר נתן בן הרר"ו והמה הוליכוהו בדרך עקלתון למקום הרועה והוא הרועה הוכיחו לרוצח בפני המושל מוילפשבורג שהוא הרגו כיון שהטעהו בדרך ואח"כ חזרו אליו בבגדים הפוכים ונתן הרועה סי' בצבע אשר מתחת למדיו וכן נמצא ועל איש זה הודה הרוצח ואעפ"י שכל זה אינו מספיק בלתי היסוד מונח שלא עבר שום יודי אחר שם בעת ההוא מ"מ עבדינן להני מילי סניף וראיה לדבר כדעבד הרא"ש ועוד היה נראה לומר אפי' היה לן לספוקי שמא יודי אחר עבר שם והוא הנהרג ביום ב' אבל מהר"ם נמלט מידם ולא השיגוהו יש להתיר אשתו כיון שמעידו על הכרת פניו וצורתו דמהר"ם תלינן דאחר רוצחו שמצאו ביער סמוך לשבת והרגו ונמצא תוך ג' ימים דיכולין להעיד עליו ואע"ג דזהו סברת התוס' והרא"ש והטור אבל האחרונים חולקים ופסקו להחמיר בנמצא ספק תוך ג' או לאחר ג' מיהו הב"י כתב בשם הרמ"ה לפי דברי התוס' היכא שיצא קול איש פלוני מת ואחר ג' מצאוהו מת והכירוהו שהוא אותו פלוני משיאין את אשתו ממ"נ אם הקול הוא אמת אין אנו צריכין לעדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאחר ג' ימים עכ"ל ובש"ע פסק כסברא זו לדברי הכל גם דכירנא כד הוינא יתיב בק"ק לייפניק שנת שצ"ה הוי לן פתחון פה קדם הגאון מהר"ר פתחי' ז"ל דהוי אב ב"ד בק"ק נ"ש בעובדא דשריותא אשת הנרצח שנמצא ימים רבים אחר שיצא עליו הקול שנהרג ורצה להתיר כיון דיצא הקול מקודם ע"פ ממ"נ דכתב ב"י אלא שחזר בו כיון שמצאו בגדיו מורקבי' ועור פניו היה נימס הוי הוכחה שלא נהרג מקרוב ועוד בידי העתק קצת דבריו מתשובתו וכה"ג איכא בנידון דידן ממ"נ אם זה שהודה הרוצח שהרג ביו' פלוני הוא מהר"ם הרי אשתו מותרת ואם היה איש אחר הרי מהר"ם שניכר בפניו וצורתו נהרג תוך ג' מרוצח אחר ומעידין עליו אלא דאין לסמוך על ממ"נ זה דחששא רחוקה היא ששהא מהר"ם ביער מן יום ב' שהלך מוילפשבובג עד סמוך לשבת ואע"ג דחז"ל חשו לכמה מילי דלא שכיחא היינו להחמיר אבל לא להקל ועוד כיון שמצאו שנשר שער זקנו איכא הוכחה דלא נהרג בקרוב כעין עובדא דדכירנא רנא ועוד בה שלישי' הואיל דנמצאו מלבושיו וכתביו סמוך למשכב ההרוג כמו שהודה הרוצח מוכח שהוא הרג את הנפש הנמצא וכיון דהוי אחר ג' ימים שנרצח אין הכרה מועיל בו אולי אינו מהר"ם ומ"מ יש לדון דאפי' בלא הכרת פניו נראין הדברים וידים מוכיחות שהוא מהר"ם כיון שרדפו אחריו לאלתר בחזרה כמר נתן מן הלוי' והכפריי' מריינסי אמרו שהזכיר את שמו מאיר מפולין וראו אח"כ את הרודפי' שהשיגו לזה האיש והלכו עמו מן הכפר והלאה מסתמא לא זזו ממנו עד בואם אצל הרועה ועל אותו שהוליכו אצל הרועה הודה הרוצח ושנטל ממנו כתביו והחביאם שם ונמצא הכתב שהראה בוילפשבורג תו ליכא למיחש דקודם שהגיע לכפר ריינסי מצא מהר"ם יודי אחר דג"כ שמו מאיר מפולין ומסר כתביו לו והוא אזל לעלמא ולא בא לריינסי והרודפי' לא השיגוהו אלא לאיש אחר שעבר בריינסי דהיינו הנפקד דלא היה פנאי בשעה מועטת שיצאו הרודפי' אחריו ומהלך קצר שבין וילפשבורג לכפר ההוא להפקיד כתביו ומלבושיו ביד אחר ולהשמט לאערוק לעלמא ואף גם זאת כי ראינו בכתב אשר כתב כהר"ו מוילפשבורג שאמרה לו אשתו שבקשה מהר"ם שיעכב שם עד בא בעלה ויכבדו כראי ולא אבה ואמר שממהר הליכתו לווירמש כי ימים רבים שהוא חוץ לביתו א"כ לא סגי בלאו הכי לעבור המים לגערמרשום ולמה נימא דאזיל לעלמא ואף שאמר לכמר נתן בן הרר"ו שמוכרח לילך על גערמשום משום שיש לו איזה עסק עם המלמד דשם ומצינו שכתב הרא"ש בתשובה על ההוא עובדא דשלהי יבמות בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא ואמר חבל על יודי שהיה עמי ומת והשיאו את אשתו וכת' וז"ל אע"ג דלא הכיר הגוי את היהודי ולא את שמו אלא שאמר שהיהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעין שאותו יודי נתלוה עם זה הגוי ובאו לפני ב"ד ואמרו שפלו' נתלוה עם זה הגוי והנה הגוי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן הגוי א' היה אותו יודי שנתלו' עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אלא כיון שאותו יודי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת עכ"ל ודברים אלה העתיק מהרי"ו בתשובה וכתב עליו וז"ל הנה בעובדא דידן כיון שבודאי ידעינן שאותו יודי היה