חוט השני קכד

אלא כתלמיד הדן בקרקע בפירוקא וקושייתא ומספקא בשיקול דעתא ותלי מילתא ברבוותא ופומי סגירא קדם אריוותא דבפומיהו שגירא אורייתא יכולי למיקדח ולמיחרז בדעתא ושמייהו סגי בכל אתרוותא

לבד ראה זה מצאתי ועוד אחת היא מעט שכלי בלבבי ידמה דיש לסמוך על הודאות הרוצח בשעת תלייתו שאמר שרצח את היהודי אשר נדרש ממנו והיינו אותו פלוני אשר הוכיחו הרועה עליו בפני המושל מוילפשבורג שהוליכוהו בדרך עקלתון במקום מרעהו אע"ג שלא הזכיר שמו כיון דמעשה זה הי' בו ביום שיצא הקדוש מוילפשבורג מהני הודאתו כאילו הזכירו בשמו כיון שידוע שלא עבר באותו יום שום יודי באותו דרך ללכת למעבר המים לגערמרשום אלא הוא כדכתב הרמב"ם דאם ישראל אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותו עיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ובתשו' מהר"ם פדואה סי' ק"ז כתב שבתוספתא לא נאמר לשון עמנו רק ישראל שאמר אחד יצא מעיר פלוני ומת ובהגהו' ש"ע כתב וה"ה גוי המסיח לפ"ת וכך איתא תשו' מהר"ם הביאה ב"י וז"ל אחר שהגוי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותו עיר שום יודי כי אם זה עכ"ל דאע"ג דהרוצח לא הזכיר בהדיא שהרג היהודי שיצא מוילפשבורג מ"מ כיון שאשתו אמרה לפ"ת שאותה גוי' שהסיתה את בעלה לרדוף אחר היהודי חייבת במיתת בעלה היינו הך דודאי עפ"י הרוצח אמרה כך ונהי דהרוצח לא הסיח לפ"ת אלא ע"י שאלת הספקלטור מ"מ כיון שלא שאלו ישראל ולא היה ישראל במעמד ההוא מקרי מסל"ת כדאי' בת"ה וכ"כ בתשו' מהרי"ק ראיתי להעתיקו כיון שדומה מאד לנדון דידן וז"ל והא דפריך והא איה חבירינו קא"ל היינו משו' דפשיטא לתלמודא דכל ששואלין אותו והוא משיב י"ל שמתכוין להעיד אבל פשיטא כשאינו מכוין להעיד כי הכא דאנן סהדי דאם היה יכול לכפור ולהשמט לומר שלא הרגו שהיה עושה שאם לא היה אמת לא היה מודה שהרגו כדי לחייב את ראשו למלכות ומדהודה בכך ודאי קושטא קאמר דאין לך מסל"ת גדול מזה וכו' ועו' דאפשר לומר דעדיף האי מגוי מסל"ת וכו' ואפי' את"ל שסמך המרצח הזה על דברי השופט שא"ל שלא יגיע לו היזק בדבר רק שיאמר האמת מ"מ למה ה"ל לשקר ולומר שהרגו אם לא הרגו ועוד דלכל הפחות למיחש מיהא בעי פן יכזב בו השופט שכן דרך הדייני' שלהם להחליק בדברי' וכו' ועוד שיש כאן הרבה הוכחות שהוא הוא שראו היהודים שנמצא חלל באותו דרך אשר אמר הוא נ"ע ללכת בה בהפרידו מעיר ובאותו מקום אשר אמר מרצח הזה וגם נמצאו כליו וספריו בביתו דדמי לההוא דזה מקלו וזה תרמילו עכ"ל א"כ כ"ש הכא שאמרו לו להדיא שהוא נתלה ע"ד יודי הנרצח הזה דפשיטא הוא שאם לא הי' אמת שהרגו דלא היה מודה דהא התם שהיה לו לירא פן יכזב בו השופט ויתחייב מיתה על הודאות ואפ"ה סמכינן עליה דאמר האמת ונכנס לכלל ספק מיתה כ"ש הכא שכבר עמד על הצליבה ואח"כ הודה ודאי אמר האמת כדי להצדיק נפשו להצילה מגהנם כמו שנהג ביניהם לומר כן דאין לומר דהכא גרע טפי כיון שידע שעכ"פ נתלה לא חש למלא רצונם ולהודות אפי' על שקר איפכא מסתברא כדתנן פ' נגמר הדין ר' יודא אמר אם הוא יודע שהוא מזומם ואומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה א"ל א"כ כל אדם יאמר כך כדי לנקות את עצמן ומפרש בגמרא להוציא לעז על הדייני' ועל העדים ש"מ דרבנן חיישי דאף מי שעשה אותו עון יכחש בה ויאמר שלא תכפר מיתתו עליה כדי להוציא לעז על הדיינין מכ"ש אם באמת לא הרג הנפש דלא יאמר שהרג למשוי נפשיה רשיעא כדי להצדיק הדיייני' שלהם

גם בנידון דידן איכא הרבה הוכחות שזה הוא כיון שנמצא ההורג באותו הדרך שאמר ללכת בה לנהר ריינום לעבור לגערמרשהיים ובאותו מקום אשר אמר המרצח שהטמין מלבושיו וכתביו דהיינו איזו פסיעות ממקום שנפל שדור והרוג שם נמצאו באמת ועוד הוכחות כמו שנזכיר לקמן ואין לחלק משום דבעובדא דמהרי"ק הזכיר הרוצח שם הנרצח משא"כ הכא דמ"מ כיון שהודה על אותו יום ולא עבר אדם שם ביום ההוא כ"א זה סגי לן כדכתיבנא לעיל ואע"ג דקי"ל דגוי המסיח על אחד שנהרג ואינו מזכיר שמו צריך לומר וקברתיו היינו כשהיה אצל מיתתו או הריגתו דחיישינן דלמא אמר בדדמי כי הנהו עובדא דיצא גוי וישראל עמנו וכו' וההיא דקולר של בני אדם וכו' אבל היכא שאמר הגוי שהוא בעצמו הרגו או הייתי עם הורגיו לא אמר בדדמי אלא שיצא מת מתחת ידם וכעין זה כתב הב"י לחלק בין תשו' הרמב"ם למ"ש בספרו דלא בכל פעם צ"ל וקברתיו וכ"מ בהגהות מרדכי סוף יבמות מעשה בגוי שאמר בשעה שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כ"א פעם א' הרגתי יודי בין ניקולא למאריוקא שהיה מוליך עמו עשר ליטרין וכו' והתירו אשתו משום מסיח