חוט השני קכב

משמע דטפי מחויב להוציא הפקדון כשהוא תחת ידו מכשהוא ביד אחרים ע"פ תקנת העיקול דעביד ר"ת ואפי' היכא דליכא תקנת העיקול מטעם דנכסי אינש ערבאין ביה ותנן לא יפרע מן הערב תחלה וכ"כ מהרי"ו ס"ס קנ"ה ואפי' גברא אלמא לא התירו לעקל את שלו אלא מה דכת' אשירי פ"ק דב"ק והובא בטח"מ סי' ע"ג וגם כתב בסמ"ע וז"ל נראה דנקיט דוקא שיש בידו שטר דאז הוא יכול להוציא מחבירו דאף אם יטעון הלוה נגד השטר ישבע זה על שטרו ויטול מ"ה מעקלין על פיו משא"כ כשאין בידו שטר וכו' וכ"כ מהרי"ו סי' ל"ד והנה הר"ר יצחק הנ"ל אין לו שום שטר או ראיה על הר"ר יעקב למה תגביר ידו כ"כ לעקל את שלו בתביעה רקנית ואם בשביל שהוא מוחזק בפקדון ויש לו מגו מ"מ מחויב לאהדורי בשביל תקנת העיקול כדכת' בת"ה ואף לפי מ"ש מהרי"ו סי' כ"א דלית לן תקנת העיקול מ"מ סגי להחזיק בידו אבל למה תרשוהו למכרו להתפרע מנכסיו דאינון ערבין ביה קודם שיתבענו זה דבר שאין לו שחר הלא בתשו' הרשב"א סי' תתק"ח כת' וז"ל ואפשר שאם בא מעות הלוה ליד המלוה תוך זמן ונראה לב"ד שהלוה עני ומבזבז נכסיו וכשיבא זמן לא ימצא זה מקום לגבות אין מוציאין מיד המלוה ליתן ללוה דבמקום פסידא חוששין עכ"ל הרי שלא התיר אלא כשהלוה עני ומבזבז ואפ"ה אין ב"ד עושין מעשה אלא מניחין המעות בידו ואין מוציאין ממנו אבל אלו היה תופס מטלטלין לא היה ב"ד מרשין אותו למכרם ולשלוח בהן יד כלל אלא יהיו מונחין כמו שהן וכ"כ במהרי"ק סי' ק"ט דאפי' הנתבע יודע שממונו מעוכב ולא חש לבא אפי' לזמן ב"ד מ"מ אין מחליטין הממון לתובע עד שיבוא הנתבע ויתחייב בדין מכ"ש בנדון שלפנינו שגלוי וידוע דכהר"ר יעקב הוא אומדנא ואדם כשר דציית לדינא אם יש לאחד תביעה עליו בעל דברים יגש לתרע בי דינא למקום הנתבע הלא יש אלהים שופטים בארץ ותורה א' לכולנו ואולי נסמכתם על מה דמסיק שם בת"ה וז"ל ואפשר שע"י שהנהיגו ב"ד לעכב ולצוות בה"ג נשתרבב המנהג לפעמים ע"י הכרת פנים עד שנתפשט לעקל ולעכב אפי' היכא דליכא אתמלא יפה בדברי המעכב והמעקל עכ"ל אבל גנאי הוא למורים גדולים כמותכם אשר יאחזו במנהג הנשתרבב ע"י הכרת פנים ואשר לא טוב עשה ואף אותו המנהג אינו אלא לעקל ולעכב אבל ליתן יד ורשות למכור מן הפקדון ולשלוח בה יד אפי' ב"ד דשפילי לא דייני באתרין ואחשבה לדעתי שמ"כ כתבו רק דרך גוזמא בעלמא לאיים ולהפחיד את ר' יעקב שיעמוד לדין בק"ק ורנקפורט ומילי נינהו ולא משעבדי אותו בכך לדון שם בכן אצפה לתשובת מכ"ת ואקוה שלא יצוו לשלוח יד בפקדונו של ר' יעקב ואם ככה אתם עושים לו גם אני ידעתי פקדונות וחובות שיש להר"ר יצחק אצל הדרים תחת ממשלת רבנות שלי גם אני כמוכם אעכבם ואעקלם בכח כולי האי ואולי שנגלה למכ"ת איזה טעם וראיה למעשיהם מן הספרים האחרונים שנתחדשו בזמנינו אשר נעלמו ממני יודיעוני וארד לסוף דעתם אם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה ואל יחר למכ"ת אשר דברתי עד כה כי תורה היא והאמת יעשה דרכו ושלו' על דייני ישראל כ"ד הק' שמשון דרשן בכרך חו' פה ק"ק ווירמיישא יום ה' ז' למנחם הזאת לפ"ק: תשובה אשר שלחתי לורנקפורט לבקש הסכמה מהרב מהר"ם על היתר אלמנת הקדוש מהר"ם מווילנא הי"ד ז"ל

עב. דרשתי לאשר בקשוני קרובי האשה הענייה האומללה אשר נתנה בקולה בכי ויללה על העדר בעלה ה"ה האלוף המרומם מהר"ר מאיר דיין מווילנא מבני הגולה אשר נמצא הרוג וחפשה לא ניתן לה ועדות ברורה למיתתו לא נתקבלה. רק מה שחקרנו ודרשנו מבואר בזאת המגילה בנייר מיוחד ונרשם כל מלה אשר העיד כמר משה בהח"ר דוד שהיה מלמד בהעיר הקרובה אל החלל והמה הביאוהו בעגלה. הנה דקדקנו בכל העדיות ההם אחת לאחת ונעיר על כולם אולי ימצא נחת הא' מה שהגיד העד שנמצא אצל מקום הריגתו אותו כתב מוורמיישא שהראה בוילפשבורג טרם צאתו אין סומכין על זה שמא מהר"ם הנ"ל הפקיד הכתב הנ"ל אצל אחר אחר צאתו ואותו הנפקד נהרג ור"ם ערק לעלמא כמו דחיישינן לשאלה ואע"ג דבתשובת הרא"ש כלל נ"א כתב וז"ל וכן בנידון זה שהגיד להם את שמו ושלמד הנה אצלינו והראה להם תוספו' שידוע לנו שהוליכם עמו מכאן הרי נתברר לנו שאותו ר' אשר שהלך מכאן מת וכו' משמע שסמך על הכתבי' שהיה עמו ההיא לא הוי אלא סניף וסיוע לאמת דבריו אבל העיקר סמך במה שהזכיר שמו ושלמד לפניו ונפרד אח"כ ממנו כדמשמע בתשובת קולן סי' קפ"ד וכן מצאתי להדיא בתשוב' מהרי"ו סי' ע"ט וז"ל ומדכתב והראה לנו התוספו' משמע שרצה להביא ראיה מזה שהיה אותו שהלך לשם ומה ראיה היא זו הא חיישינן