חוט השני קכ

הכרס אשר שם הסירכא דומיא דושט כי נמצא שם קוץ בפנים הוי סמוך לדופן הושט אשר שם הקורט דם מבחוץ

גם מ"ש מר אם נחשב אדמומית לקורט דם לפי זה גם בושט מבחוץ צריך לומר כן לא הבנתי כלל דהא אין לושט בדיקה מבחוץ לפי שכולו אדום ואין אדמומית ניכר בו ואפ"ה קורט דם ניכר היטב כדאי' סי' ל"ג והיינו כמו שהזכרתי דקורט אית ביה ממשא כמו טיפת דם קרוש ואין להאריך יותר הנלע"ד כתבתי הק' שמשון דרשן בכרך

ע. נשאלתי בעובדא שאירע רחוק ד' פרסאות מכאן באשה אחת יולדת ששהתה לטבול אחר לידתה עד ט' שבועות וחצי אח"כ טבלה עצמה בליל י"ט ראשון של פסח וכיון ששמעה חברתה הדרה עמה בישוב אמרה לה שאסור לטבול אחר לידה בליל י"ט וטבילתה פסולה וצריכה לטבול עוד בח"ה שנית וע"פ דבריה פירשה אשה זו ותפר האביונה מבעלה ולא קרב אליה עד ח"ה היה נפשה חותה ומהסס ומצטערת לטבול שנית ושלח בעלה אלי לכאן לשאול את פי אם היא מוכרחת לטבול שנית או אם בדיעבד עלתה לה טבילה של י"ט

נראה לעניות דעתי שבדיעבד עבד עלתה לה טבילת י"ט והיתה מותרת לבעלה תיכף בי"ט כיון שע"פ הדין אין איסור כלל לטבול בשבת וי"ט כדתנן מטבילין כלים מלפני השבת ואדם בשבת ומפרש טעמא בגמר' משום דטבילת כלים נראה כמתקן משא"כ האדם נראה כמיקר ופסקה הב"י בש"ע מטא"ח סי' שכ"ו וסי' תקי"א אלא שנהגו להחמיר באם היה אפשר לה לטבול קודם לכן כדאי' בהג"ה ש"ע מטי"ד סי' קצ"ז והוא מדברי תה"ד סי' רנ"ז שנתן טעם לחומרא זו כיון דעכשיו לא נהגו למיקר נפשא במי מקוה בשבת וי"ט גם באדם נראה כמתקן מ"מ היינו לכתחלה אבל בדיעבד ודאי דטבילת' עלתה לה כיון שהיתה שוגגת דבכה"ג בכלים תנן במס' תרומו' במטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש בהן אעפ"י דקעביד איסורא דרבנן מכ"ש אדם שטבל דלא עביד איסור כלל אלא דשינה מנהג וחומרת אחרוני' ועוד דאפי' המעשר בשבת תנן דבשוגג יאכל אע"פ דעון טבל במיתה מסקינן בביצה שאם עבר ותקנו מתוקן ש"מ דכל מה שגזרו רבנן משום שנראה כמתקן לא גזרו אלא לכתחלה אבל בדיעבד מועיל התיקון אפי' בדבר חמור שהוא עונש מיתה וכ"ש בטבילת נדה דלא גזרו רבנן על תיקונה והתירו לכתחלה שתטבל בשבת וי"ט אלא שהאחרוני' הנהיגו בה חומרא כ"ש שיש להקל בדיעבד ולומר דמועיל

ואף גם זאת שכת' בהגהת ש"ע הנ"ל במקום שאין מנהג אין להחמיר אף לכתחלה דבישוב הנ"ל עדיין לא נקבע מנהג ואע"פ שראוי ללכת בישובי' בדרכי מנהגי הקהילה הסמוכה ובקהילתינו נהגו להחמיר מ"מ בד בדיעבד אין להחמיר שם גם בעה"ב הנ"ל לא דר מעולם בקהילתינו אשר יאמר עליו לנהוג בחומר המקום אשר יצא משם. ועוד ראיה ממה דדייק בש"כ מת"ה הנ"ל וז"ל משמע מדבריו דכשאין בעלה בעיר ובא בע"ש אע"ג דהיה אפשר מקודם מ"מ כיון שלא פשעה במה שלא טבלה קודם שרי לטבול בשבת עכ"ל הרי שאפי' לכתחלה התיר טבילת שבת היכא שלא פשעה האשה בהמתנה כ"ש בנידון דידן דלא פשעה האשה בטבילתה דלא ידעה דקעבדא איסורא אלא אדרבה נתכוונה למצוה בחשבה לקיים שלשה מצוותיה חנ"ה ביום א' כאשר בא במכתב השואל פשיטא די"ל דמהני טבילתה בדיעבד להתירה לבעלה אף בי"ט מיד וכ"ש אח"כ

ועוד אני אומר שאפי' הזידה וטבלה אחר לידה בליל שבת די לן להחמיר לאוסרה בשבת לבעלה כמו המעשר בשבת דקי"ל מזיד לא יאכל אבל אח"כ שריא בלא טבילה אחרת דאין לפרש גבי מעשר במזיד לא יאכל הוא לעולם כמו המבשל בשבת במזיד לר' יודא דא"כ הוי אסור גם לאחרים בו ביום וחזינן לגמר' דשריא מדאמרו שאם עבר ותקנו מתוקן אבל מ"מ משמע דלו אסור ביום ההוא מדדייק רש"י וכתב שאם בא אדם אחר ותקנו וכן לשון התוס' משמע אבל לא הוא כיון דלשון עבר משמע עבירה במזיד לא יאכל הוא עצמו בו ביום ואין לומר דאף לאחרים אסור ביומיה אלא דהוי מתוקן למיכל מינה אחר שבת דהא התם בביצה קאי לענין הזמנה שטבל מוכן הוי לגבי שבת שאם עבר ותקנו מתוקן משמע שאוכל ממנו בשבת ואע"ג דתני להו בחד בבא במעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל מזיד לא יאכל ע"כ אין פירושן שוה אלא לענין שוגג וההיא מתניתין ר"מ היא דס"ל גם במבשל בשבת בשוגג יאכל בין הוא בין אחרים בו ביום וה"ה למעשר אבל לענין מזיד לא שוו דלר"מ המבשל בשבת במזיד אסור בו ביום בין לו בין לאחרים והמעשר במזיד שרי בו ביום לאחריני כמ"ש שאם עבר ותקנו מתוקן אבל כר' יודא לא אתיא דלדידיה אף בשוגג לא שוו דהא ס"ל המבשל בשבת בשוגג אסור בו ביום בין לו בין לאחרים אלא למ"ש יאכלו ובמעשר אפי' במזיד שרי ביומיה לאחרים וכ"ש שוגג ולא ה"ל למכללינהו בחד בבא המעשר והמבשל וכן מצאתי במרדכי ריש פ'