חוט השני יא

אלא שבספר הזכרה ובמצב' ובקצת שטרות קורין אותו בשם בשתי שמות דכשר אפי' לכתחילה ועם היות שאין אנו נוהגין בזה כדברי הטור לכתחילה אלא מפרשין כל השמות מ"מ נדון זה חשיב קצת כעין דיעבד אע"ג דשכיחי שיירות כל זה אמרתי והסכימו עמי בני הישיבה וחזרתי להושיב ב"ד לסדרו ביו' ב' וכאשר קראנו את הגט עצמו תמהנו מאוד על הנוסח שהזכיר בשם שלו וכל שום וחניכא ואלו בשם המגורשת לא הוזכר וכל שום וחניכ' ולא ידעתי טעם לדבר כלל ומשכתי את ידי ממנו ולפי הנראה הנוסח הזה הוא מורכב מנוסח שלנו דהיינו נוסח איסטרייך ואגפי' ומנוסח אשכנז כי לפי הנראה צריך לכתוב גם בדידה וכל שום וחניכא דאית לך ולאבהתיכי עם היות שאין כותבין ולמקומיכי ולמקום אבהתיכי מאחר שאין כותבין העומדת היו' וכו' מ"מ למה לא יכתוב וכל שום וכו' על שם שלה אכן מצאתי אח"כ בדברים של מהרי"ו שכן הוא הנוסח האמיתי ולכן חזרתי ונתתי הגט ולפי דעתי שיותר נכון לכתוב כמו שכתבתי

י. מאלהא רבא שלמא רבא לגברא רבא מחותני ר"מ ואב"ד נ"י מהר"ר שמואל יצ"ו

אודות אבי האשה אשר שמו מעולם היה אליעזר המכונה זוסמן ונשתנה שמו בחליו ונקרא שמו ישראל ומת באותו החול' אח"כ נתגרשה בתו ולא הוזכר שם ישראל בגט. והיה על דעת מכ"ת לפוסלו מטעם שהשם השני הוא עיקר. ואח"כ צידד מ"כ להכשירו בדיעבד. הנה על הסלקא דעתך חמיה' גדולה בעיני הלא הביא הטור תשובת הרא"ש שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא כינויו או אפי' לא הזכירו כלל שהוא כשר ומכ"ש כשהזכיר שמו הראשון שעדיף מכינויו וק"ו בנו של ק"ו בנידון זה ששם השני לא נתפרסם ולא הוחזק באותו השם שהרי מת מיד והנה כתבת דמצינו בב"י בשם רבינו פרץ דבעי ב' גיטין תמיהני מה ענין זה לכאן דהא כתב הב"י בעמוד שאח"כ אדברי ר"פ דהוצרך ב' גיטין גט בשם אחד גם גט בשם ב' משום שהיה עתיד לבוא לידי בירור ע"י קריאתו בתורה או חתימתו בשטרות והגט ניתן קודם לזה בחליו. ע"כ הוצרך לב' גיטין ע"ש ואם לא היה החשש דעתיד להתברר אז לא היה צריך לכתוב שם זה אף שהוא שם המגרש מכ"ש בנדון דידן שבתו היא המתגרשת דשם אב קיל טפי משמו ושמה. ושם השני לא היה עתיד להתברר כי מת ושם ישראל לא יזכר ולא יפקד גם בן אין לו להיות נקרא לס"ת ויהיה נזכר שם אביו כך. והיא נתגרשת אחר מיתתו פשוט דלית חששא בהזכרת זה השם. והואיל ואתא לידי דברי ר"פ אודיע שאין דעתי מסכמת עם הב"י במה שפירש דבריו מעיקרא דמ"ש ר"פ והיו קורין אותו בשם אחר לגמרי דר"ל דשם השני נעקר. אין משמעות דברי ר"פ כך הם גם הענין דחוק. אלא אדרבה הפי' היו קורין אותו בשם אחר לגמרי ונעקר שם הראשון לגמרי ודברי ר"פ הם כמ"ש הב"י אח"כ בעמוד שאחריו בשם הר"ר מנחם מלוניש כו' ע"ש וק"ל. נחזור לעניננו גם מה שצידד מכ"ת להכשירו בדיעבד אני אומר אף לכתחילה לא יזכר ולא יפקד בנידון כזה וכמ"ש הב"י בשם הקונטרסין אשה ששמה רבקה ונשתנה שמה מחמת חולי ונקרא חנה וכל עולם קורא אותה רבקה שהוא שמה הראשון שאין לכתוב חנה בשם הגט כלל הרי בשם עצמה הדין כך מכ"ש בשם אביה ואף שהביא ב"י הקונטר' שכתבו אזה דדין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן זהו מטעמ' שכתב ששמם מובהק על קריאת ס"ת או חתימה אבל בנידון זה שמת וגם בן אין לו דין א' להם. ומה שמוזכר בספר זכרונות גם על המצבה זה אינו כלום דאל"כ נמצא אף בנשים ולמה לא הוזכר חילוק זה באם הוזכר שם חנה בזכרונות או מצבה אלא וודאי לא איכפת בזה כי אף הקורא בס' זכרונו' אמצבה לא שם לבו ולא ידע מי הוא מאחר שנתעלם השם הזה ולא נודע בחייו וק"ל

והנה מכ"ת כתב שאילו אירע לפניו היה מסדר לכתוב ישראל דמתקרי' אליעזר כו' תמהני איך יעלה על הדעת להקדים שם השני אשר מעולם לא היה בו וכבר כתב הב"י בביאור דברי הר"פ שאין לכתוב שם השני עם השם הראשון אפי' לטפל ואיך יעלה על הדעת להקדימו וקרוב היה בעיני לפסול אותו א"כ אף למי שרוצה לצאת ידי כל השמות לא היה תיקון לדבר רק לכתוב שני גיטין וכמ"ש הר"פ לפי ענינינו אמנם טוב משניהם שלא להזכיר כלל שם השני הנעלם וכן נראה לי להורות לכתחילה

ואודות תמיהת כ"ת על אשר לא הוזכר כל שום וחניכא באשה כמו באיש גם בעיני היה פלא כמה פעמים. אך חלילה לי לשנות כי כן נהגו מימי עולם פה ומסתמא בכל אשכנז שלא להזכיר שום וחניכא באשה כשאין כותבין העומדת ע"כ אין לשנות וגדולה מזו מצינו בכמה מקומות אף במה שכנגד הדין במקצת אין משני' כדי שלא להוציא לעז