חוט השני קיז

לכרס כמ"ש ה"מ פ"ז מהמ"א והובא בב"י

ועכ"פ לדברי הגאונים שפירשו ראש המעיים שצריך לגוררו הוא הטבחייא צריכנא לומר אליבייהו דקרום שעל הטבחייא עם החלב שעליו נקרא תותב לדברי ר"ע ואפ"ה אין לאסור החלב שתחת אותו הקרום דההוא לאו תותב הוא כדפרישנא לעיל וגם אפשר שאינו דומה לחלב במראיהו אלא כלובן כוליא ושומן האליה ועוד היה אפשר לומר דחלב שתחת הקרום בטבחייא אדוק מאוד על כן לא נקרא תותב כדפירש"י גבי שעל הדקין מראשו והלאה לאו תותב הוא אלא אדוק בהן. אמנם כיון דארז"ל חטי דכרכשת' אינו סותם משמע דלאו אדוק הוא ע"כ אמרנו וענינו דבשביל שהוא עשוי קרטין קרטין לאו תותב הוא שצריך להיות בחיבור א' כמלבוש

סו. שלישית כתב מ"כ וז"ל בי"ד ס"ס ת"ב בש"ע בהג"ה כתב מהרמא"י וז"ל ואם חל תענית זה בע"ש דינו כשאר תענית וכו' מיהו אם בפעם הראשון השלים ינהוג כן כל ימיו והנה כאשר שמעתי באשכנז דנוהגין כן אם בחול בפעם הראשון לא השלימו התענית אזי כשחל בע"ש ג"כ לא ישלימו וכן ראיתי נוהגין ורבים השיבו לי שכן משמעות מהרמא"י ז"ל הנ"ל ואני בכל מקום שעברתי במדינת פולין והנמשכים אחריהן נוהגין להשלים התענית בחול ואף בע"ש אם לא שהתענית הראשון חל להיות בע"ש ולא השלימו אזי ינהוג כן כל ימיו כשחל בע"ש עכ"ל נראה מדברי מר דהאשכנזים סוברי' דאין חיוב להשלים התענית יאר צייט וזה לא מצינו בשום מקום גם נוהגין העולם לקבלו בתפילת מנחה וא"כ בעי השלמה מן הדין ואם היה כדבריהם היה למהרמא"י לכתוב בקיצור גבי יום שמת בו אביו או אמו ותענית זה אינו חובה להשלים מיהו אם בפעם הראשון השלים ינהוג כן כל ימיו וממילא הוי ע"ש בכלל אלא ע"כ פשוט הוא דצריך להשלים אם חל בחול כמו שנוהגין בכל מקום להתענות עד צאת הכוכבים והא דא"צ להשלים היינו כשחל בע"ש כדפסק גבי שאר תענית יחיד בא"ח ס"ס רמ"ט זולת אם בפעם הראשון השלים בע"ש כבר קבלוה עלוהי כחומר תענית ציבור והוי קבלה לנהוג כן כל ימיו והכי מסתבר כיון דכבר הוכחתי דבעי השלמה כשחל בחול היאך יתכן פירוש בני אשכנז דאם בחול בפעם הראשון לא השלימו אזי כשחל אח"כ בע"ש ג"כ לא ישלימו וכי יהא חוטא נשכר כיון שעבר עבירה ולא השלים התענית בחול נקל עליו אח"כ כשח"ל בע"ש דא"צ להשלים וזולת זה נחייבנו להשלים אף בע"ש. ויש מפרשים דה"ק אם בפעם הראשון חל בחול דהוצרך להשלים ינהוג כן כל ימיו אפי' כשחל בע"ש וכ"כ רש"ל וב"ח וכן הסכים הגאון מהרי"ש סג"ל בספר לוחות הברית ואם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה דהוא מתנגד אל הסברא לחייב את האדם במה שאינו חייב ולא קיבל עליו כיון דסבירא לן שאין ליחיד להשלים תעניתו בע"ש כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה למה נחייב את זה להתענות בשעה האסורה משום שכבר התענה והשלים בשעה שהיא מותרת דהיינו בחול ועדיין לא קיבל עליו חומרא זו להתענות בכניסת שבת מיהו דעתינו בטילה נגד הני אשלי רברבי אפי' הוי פסקי לקולא מכ"ש דאינהו להחמיר אין לזוז מדבריהם

סז. רביעי' כתב מ"כ וז"ל בענין בשר ודגים באשר חמירא סכנתא מאיסורא אם יש לשער בששים ככל איסורים שבתורה לא אדע מה קשיא למר והוא ידע את מקומו מה שפסק א"ו הארוך כלל כ"ג להדיא גבי תערובת דגים ובשר שמבטלין בס' א"כ מהיכי תיתי לזוז מדבריו ולומר דלא יתבטל בס' אע"ג דחמירא סכנתא מאיסורא אם אזלא ליה הטעם אזלא ליה הסכנה וע"כ אתה צריך לומר דלא נאסר טעם דגי' בבשר או איפכא אלא טעם שהוא כעיקר ואית ביה ממש דהא לא נאסר אלא כשנתבשלו ביחד אבל לא כשבלעו טעם מן הכלי אפי' ברותחין כדאי' באו"ה הנ"ל דאפי' לכתחילה רגילין לבשל דגים ביורה של בשר ב"י מקונחות וגם אין נאסרין במליחה כדמשמע בש"ע מטי"ד סי' ע' וגם לא בצלייה כדמשמע שם ס"ס צ"ג ור"ס קי"ו לענין ריחא ש"מ טעם קלוש אינו אוסר בהם א"כ למה נחמיר בבישול יותר מן ס' ואע"ג דתנן נשיכת הנחש אסורה מפני סכנת נפשות ולא יהבי ביה רבנן שיעור ס' להתבטל שאני ארס הנחש דהוא חריף ואתי מכח חיוני ומבצבץ טפי להיות נע ונד ופורש ממקום למקום כיריית חץ בכל הגוף כדפרש"י שנושך חבורה קטנה ברגלו ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו ובזה מתורץ מה שהקשה בד"מ על פסק או"ה כדמייתי בט"ז סי' קי"ו ס"ב אבל דבר שאינו ארס אע"פ דהוא סכנה נראה פשוט שמתבטל בס' כשאר איסורי' שנאבד טעמו בס' שאין לך נותן טעם יותר מבצל וקפלוט ושיערו רבנן בששים והא דמסתייע בד"מ ממה דפסק מהרי"ל בשלחופית של דג שנפל לתוך קדירת בשר ואסר כל הקדירה אין ראיה מוכרחת דאפשר דלא הוי התם ששים וחזינן למהרש"ל דמיקל טפי וכתב שאין איסור