חוט השני קטו

בדבר החמאה שנמצא בה עכבר וכתבת ז"ל ודבר הנראה לעינים שהעכבר היה שם לפחות מעת לעת גם יש לחוש שהעכבר היה שם כשעירו עליו חמאה רותח עכ"ל הנה מחמת השהייה דמע"ל היה החמאה עצמה מותרת בס' נגד השרץ כדאי' בת"ח להדיא ובא"ו הארוך רק משום חששא דעירו רותח כל החמאה אסורה ולא יועיל ס' א"כ אם ידוע שהיה ס' בחמאה נגד השרץ קודם שעירו עליו מחדש היו כל הכלים שנתבשל בה בעת ההוא מחמאה הנ"ל מותרין כיון דאף החמאה עצמה היה מותרת לא נאסרו הכלים אלא אותן שנשתמשו בה אחר שעירו על החמאה רותח אכן כיון דאיכא לספוקי דילמא נפל השרץ שם מיד בחמאה הראשונה כשהיתה עדיין רותחת ונתגלגלה בכל החמאה ונאסרה כולה לכן כל הכלים שנתבשל בה בודאי מחמאה זו משעה ראשונה אם כלי חרס הן ישברו ואם כלי מתכות הן צריכין הגעלה ומחבת צריכה ליבון אבל אותן כלים דאיכא לספוקי בהו אם נשתמש ונתבשל בהן מחמאה זו מותרין מטעם ספק ספיקא הא' שמא לא נשתמש בהן מחמאה זו ואת"ל נשתמש שמא היה ס' בתבשיל נגד החמאה שניתן לתוכה ומכ"ש אם נתערבו הכלים שנשתמשו בה ממנה בשאר כלים דקי"ל כלי שנאסר מבליעת איסור ונתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב בש"ע סי' ק"ב וסי' קכ"ב ואותו כלי עצמה שהיה בה החמאה אם כלי חרס הוא ישבר ואם כלי מתכות בעי הגעלה מטעם שמא היה החמאה רותח כשנפל שם השרץ אבל מטעם כבוש הוי סגי ליה בהדחה אע"ג דכבוש ה"ה כמבושל מ"מ אינו מבליע בכלי מתכות כדכת' א"ו הארוך כלל ל' והיה זה שלום כי אדבר אוהבך הק' שמשון דרשן בכרך

סד. שלומך יסגא עד ראש הפסגה, מאין הפוגה, ונס אנחה ותוגה, רק שלמי חגיגה, בנפשו ערגה כשושנים סוגה, ה"ה אהו' ידידי האלוף הנעלה לשם ולתהלה כהר"ר ליב יצו ה' אתו את הברכה שמורה וערוכה

כתבו דמר קבלתי בעיר בענפעלדי לכן שמח לבי ויגל כבודי בראותי גי"ה ואין ברוחו רמיה וצחות לשונו במענה ראוי כדבש לפי רצויה ומרוב טרדותי אז בעסקי המדינה כי יבא אלי העם לדרוש את חוקי האלהים ואת תורותיו לא יכולתי להשיב למ"כ והייתי כמחריש עד היום הזה שקויתי מצאתי מנוחתי ת"ל שהגעתי לביתי לשלו' אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב יושר דברי אמת להשיב מפני הכבוד כי תורה היא וללמוד אני צריך כאשר יורוני מן השמים וזה תופס שאלתו דמר הנה למנהג פולין והנמשכי' אחריהם שתופסין איסור בחלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה וכר' אפרים דלא כבני רינוס לפ"ז קשה דבחלב שבטבחיא דנוהגין בו איסור משום חלב שעל הדקין אמאי נוהגין בו היתר שלא להסיר רק הקרום וכו' הלא מסברא זו יש לאסור החלב שתחת הפריסה שבטבחייא כמו החלב שתחת הפריסה בכרס דמאי שנא עכ"ל

הנה נכשל מכ"ת בלשונו שהזכיר שם פריסה בטבחייא ולא נמצא בשום פוסק מבואר שם פריסה בטבחייא רק קרום יש תחת החלב שבטבחייא ותחתיו שומן ואין שם פריסה עליו וכן מבואר בדברי ר' אפרים שהבאת לשונו היכי מרבה מואת כל החלב שעל הדקין ועל הקיבה הלא אינה פרושה וגם בגמ' מוכח דשם פריסה לחוד ושם קרום לחוד דהא אמרינן תותב קרום ונקלף ופי' רבינו אפרים תותב היינו המכסה דהוא הפרישה קרום היינו שתחת המכסה והוא על חלב הנקלף ואם אעפ"י כן תקשה דבשומן שתחת הקרום בטבחייא יהא נדון כחלב שתחת הפריסה בכרס דמאי שנא יש להשיב בשלמא בחלב הכרס מצינו שנאסר מפסוק דהחלב אשר על הקרב ואין זה חלב המכסה את הקרב דהוא הפריסה אבל חלב בטבחייא מהיכי תיתי לאסור אי משום שהוא בכלל קרום ונקלף כמו חלב הדבוק לכרס ל"ד דחלב הכרס מתפשט בחיבור אחד ונקלף יחד וכמו כן חלב שעל הקרום בטבחייא אבל השומן שבה תחת הקרום אינו חיבור אחד דמהאי טעמא לא נאסר חלב הקיבה לר"ע כדפירש"י חלב הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק וכן פי' גבי חטי דכרכשת' ונ"ל חלב שעל חלחולת המוציאה רעי שקורין טבחייא עשוי קרטין כעין חטים ואם ניקבה ואותה חלב סותמה לא מהני וטריפה פה עכ"ל ואע"ג דר' אפרים מפרש מלת תותב על הפריסה ולא לענין להיות חיבור א' כמלבוש מ"מ נצרך גם הוא לסברא זו דהא איהו מפרש תותב קרום ונקלף א' על המכס' וא' על החלב שתחתיו הנקלף ומסיים אף כל מקום שהוא תותב וגם יש קרום וגם יש בו נקלף הוא אסור והיינו דפליגי בקיבה שיש בה קרום וגם נקלף ואין תותב עכ"ל

והנה באקשתא כ"ע לא פליגי דאסור ופירש"י משום שהוא תותב שאינו מחובר אלא באמצע הקשת וקשיא לר' אפרי' נהי דאינו מחובר מ"מ אינו דומה לפריסה שהוא נקרא תותב לדעתו אלא ע"כ