חוט השני קיד

נמצא פסול בס"ת אם יש לנהוג כהוראת המרדכי פ"ב דמגילה שאינו מוציא ס"ת אחרת או כהוראת ב"י בשם רבו ר"י בי רב ז"ל כת' באמצע הדיבור וז"ל ואחר שמוכח כן אין כאן שום קושיא בנמצא פסול בס"ת שיצטרך לברך שנית דכאן אין שני חיובים אלא שהשניה בא אחר שנפסלה הראשונה ובזה אמרינן דבשעת הברכה נתכוין אם תהיה ס"ת זו פסולה תהיה הברכה נמשכת על השנייה מש"כ בתורמס שנפל מידו בשוגג שלא חשב על זה תחלה שיאכל אכילה אחרת מן הנשאר כמ"ש רמ"א בא"ח סי' ר"ו ע"כ ודאי אין צריך לברך שנית על ס"ת שיוציאו שנית כל שלא קרא ג' פסוקי' עכ"ל משמע מדבריו שאפי' לא קרא כלל בס"ת זו הפסולה א"צ לברך על הכשרה שנית מדלא מחלק ואומר דלא דמי לתורמוס דהתם לא חלה הברכה על הפרי שנתכוין אליה כיון שנפל מידו ולא נהנה ממנה משא"כ ס"ת הראשונה שקרא בה קצת ש"מ דלדעתו אפי' לא קרא כלל בפסולה א"צ לחזור לברך על הכשרה מטעמיה שחילק בין תורמוס לס"ת אמנם אין דבריו נראין כלל דמ"ש דבס"ת נתכוין בשעת הברכה אם תהיה ס"ת זו פסולה תהיה הברכה נמשכת על השנייה הוא דבר שאין לו שחר ונסתר ממה שהעתקתי לעיל דברי הב"י סי' ק"ם שכת' וז"ל כי אחר שהוציאו אותם שני ס"ת יחד לקרות אותן ב' פרשיות הוי כמנחי קמיה ודעתיה עילוהי משמע אם לא הוציאו אותם שני ס"ת יחד אע"ג דודאי עתיד להוציא שנייה ולקרוא בה משום חובת היום לא אמרינן דדעתי' עילוהי מכ"ש מציאת פסול בס"ת דלא שכיחא דאין לומר דהוי דעתיה עילוהי שאם ימצא פסול בזו תהא הברכה נמשכת על השנייה דליתא קמיה בשעת ברכה כלל גם מ"ש בט"ז וז"ל משא"כ בתורמוס שנפל מידו בשוגג שלא חשב על זה תחילה שיאכל אכילה אחרת מן הנשאר עכ"ל לא אוכל להבין דה"ט שלא חשב לאכול אכילה אחרת מן הנשאר משום דהוי סגי ליה באכילת תורמוס הא' ואלו הוי ידע שיפול מידו היה משים אל לבו בתחלה לאכול אחרת במקומה דאינו רוצה להיות בלא אכילת פרי ההיא וכיוצא בזה בס"ת ממש אינו נותן לבו לקרות באחרת אם ימצא זו כשרה ואם אסיק אדעתי' שיקרא באחרת אם תמצא פסול בזו ה"נ מסיק אדעתיה בתורמוס אם יפול מידו לאכול אחרת ואפשר דטפי שכיחא נפילת הפירי מידו ממציאת פסול בס"ת ומי מפיס דפסול שכיחא טפי

והנה מצאתי להרב הגדול בעל ב"ח בטי"ד סי' הנ"ל שהשיב על הוראת ב"י בשם רבו ר"י בי רב דכשנמצא הטעות באמצע קריאת התורה גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה אלא ס"ל כדעת המרדכי פ"ב דמגילה שקורא אותן התיבות הפסולים בע"פ ואינו מוציא אחרת דא"כ היה צריך לברך שנית אע"פ שקרא קצת בראשונה ומייתי ראיה מתורמוס הנ"ל וכת' וז"ל וכיוצא בזה מביא ב"י בא"ח סי' ק"ם ונראה דאף להראב"ד דפסק בהך דתורמוס לקולא הכא מודה דהתם כיון דהוי' מנחי קמיה אמרינן לכך כיון תחלה אבל הכא לא הוי מנחי קמיה כלל מודה הראב"ד שצריך לחזור ולברך לפניה ותו דבהך דתורמוס קי"ל לחומרא כדפסק רבינו בא"ח סי' ר"ו ואין לחלק ולומר דהכא דעתו היה על פרשה זו ולא דמי לתורמסא דאותו שהיה דעתו עליה נאבדה וזו שמברך עליה אחרת היא דהא פשיטא דהברכה היא על מה שקורא בס"ת ודעתו מתחלה לא היה אלא על הקריאה שבס"ת הראשונה וכיון שנמצא בה טעות ה"ל כאלו נאבדה וזו השנייה ס"ת אחרת היא וצריך לחזור ולברך כמו בתורמוס עכ"ל ואיברא דלא פסקינן כב"ח אלא כר"י בי רב כדאיתא בש"ע וטעמא נ"ל משום דיש להקשות על הב"ח ולחלק בין תורמוס שלא נהנה ממנו כלל ובין ס"ת שכבר קרא בה קצת פסוקים ומה שבירך בראשונה עולה לו לאותן פסוקי' ואם נמצא אח"כ פסול לא הוי כאלו נאבדה אלא מצרפינן לה מה שקרא אח"כ בכשרה לסמוך על ברכתו הראשונה שכבר בירך בפסולה מ"מ מצאתי און לי וסיוע בדברי הב"ח באותן סברות שכתבתי לעיל דאם לא קרא כלל בפסולה דומה ממש לתורמוס שלא נהנה ממנה וראוי לברך שנית קודם קריאתו בס"ת ת הכשרה ועוד סיוע יותר מבוררת ממ"ש הב"י בטא"ח ס"ס ר"ו בשם שבלי הלקט שכת' בשם רבי' נסים גאון וז"ל המברך על הכוס ונלקח ממנו אותו הכוס ובא לשתות כוס אחר חוזר ומברך פעם שנייה וה"ה לכל דבר וראיה מירושלמי הדין דנסיב תורמסא ומברך עלוהי וכו' ומסתברא דלא איפשט בעיין ושמא סברת הגאון ז"ל לשווייהו כתיקו דאיסורא ולחומרא והמברך על המצוה או על דבר לאוכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונתעכב מעט ועלתה בידו לאחר מכאן צריך לחזור ולברך עכ"ל ואין להאריך יותר כתבתי הנלע"ד הק' שמשון דרשן בכרך: סג שלומך יסגא עד ראש הפסגה אהו' האלוף והנעלה כמהר"ר יעקב שי'

כתבו דמר קבלתי ואשיב מפני הכבוד לשאלתו