חוט השני קיב

להרשות לאחר לדור ולהלוות שם דלאו בדידהו תלה אלא בישראלים הדרים שם שקנו חזקת ישוב מן השר דהא אפי' השר אינו יכול לשנות ולהחליף את משכרתו כנז'

והנה דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטני' נדון שלפנינו אם באים אחרים לעסוק בעיר שאינן דרין שם דבזה כ"ע מודו אף ר"ת והרא"ש דמחינן בידייהו אע"פ שרוצים ליתן מס הואיל דאינן מבקשין לדור שם כדאית' בש"ע בלי שום חולק וע"כ ה"ט דהוי כאלו התנה השר עם אותן דיורין לומר שבו וסחרוה והאחזו בה בכל משא ומתן להנות מכל טוב הארץ וזכיותיה אתם ולא אחרים שמחוץ לגבולו והוי כאלו קנו הדיורים חזקת הישוב בתנאי שלא יעסוק אחר שם כי אם הן היושבי' בארצו לבדם וא"כ הדין נותן דאין כח ביד השר להרשות לאחרים נכריי' לעסוק שם בשביל הנאת ממון ומס שיקבל מהן דבכה"ג לא שייך דינא דמלכות' כיון שכבר קנו הדרי' תחתיו זכות המשא ומתן בכסף לדחות כל הנכריי' מעליהם כעין שכתב מהרי"ק בסי' קפ"ו לענין ראובן שהתנה על חזקת הישוב והכא אפי' לא התנו הוי כאלו התנה מדנאסר המשא ומתן לנכריי' אפי' אם רוצים ליתן מס לכ"ע ולא התירו בזה ר"ת והרא"ש אי בעי למיהב כרגא ש"מ דזכות משא ומתן שייך להדרים שם דוקא כאלו קנו אותו מהשר וא"כ כ"ש שאין הערלים בני העיר יכולין להרשות לנכריי' להביא סחורות לשם. וכ"ת לחלק בין היכא שהערלים נותנין רשות ע"פ בקשתו מהן ובין היכא שהערלים מתחילין לבקש ממנו דבזה לא נראה כוונתו להזיק חבירו דהא הלוקחי' רודפים אחריו ולא הוא אחריהם. איברא לאו הכי הוא דלאו בדידהו תלה כדכתיבנא. ועוד מוכח ממה שפסק בש"ע דאפי' ידוע שמוכרים דעלמא נותנין יותר בזול מחינן בהו ולא משגיחינן דליהוי תקנת' לערלים מכ"ש כשאומרים סתם להביא ואינן מבקשין להדיא שיתן יותר בזול אלא ממילא ירווח תרעא ע"י ריבוי הסחורו' דהיינו שלא יתייקר השער דאפשר גם בלוקחי' ישראלים אסור כיון דאין הנאת הלוקחים מבוררת והמוכר המשיג גבול רעהו אינו מוותר מאומה ואע"ג דחזינן דניחא ללוקחים בכך כיון שציווהו להביא לא איכפת לן בהו דאלת"ה לעולם לא היו יכולין למחות חנונים בבני העיר אחרת ישראלים להביא סחורתם שמה דאנן סהדי דמסתמא ניחא לבני העיר הלוקחים דירווח תרעא ולא יתייקר והר"י הלוי בעל סברא זו לא ה"ל להזכיר בחילוקו אם הנכריי' מוכרין כשאר בני העיר או נותנין יותר בזול אלא ה"ל לחלק ודוקא שאין בני העיר הלוקחין מבקשין להביא שם וכו' ואפי' הוא מחלק בכך מ"מ לתועלת הערלי' לא שרינן כדכת' הרמ"ה וכדפסק בש"ג ומה שדקדק מ"כ דמסתמא כשמוכר דעלמא נותן יותר בזול אומרי' לו להביא אינו מוכרח גם מ"ש מ"כ דאל"כ יערים בכל יום וכו' היה אפשר לתקן ע"י חרם או שבועה אי הוי רגלים לדבר אבל לא תלי בכך דאפי' הגוי אומר מעצמו להביא לא מהני כ"ש אם פירש הגוי להביא לו יותר בזול דאז חשדינן ליה שהוא עושה לקפח מחייתו של ישראל שכינו למען לא יהיה לו הקמת רגל וירד לטמיון והיה כי ירעב והתקצף ילך לו משם ויעזוב את עירו ובפרט בזמן הזה רבים קמים עלינו לכלותינו מתוע"ב והמונ"י שכבי בישא טפי איכא למיחש על כן אומרי' לאיש נכרי שאינו מן הישוב כי יסיתך הגוי להביא לו סחורות לא תאבה לו ולא תשמע אליו ואם בדברים לא יוסר ישראל הנכרי רמינן גוד' רבה ושדינן ביה וכל טצדקי דאפשר למיעבד ליה להרחיקו מעל לגבול בכפיות ונגישות עבדינן ליה

ואקשת לן חדא במה שכת' מכ"ת שדעתו נוטה שאם ישראל הנכרי אומר שאין רצונו להביא עוד סחורות לשם שצריך לקבל עליו בחרם ובשבועה לא אדע מאין הרגלים וסברה זרה היא בעיני הלא קי"ל כר' יוסי דבכל מקום שאין ההיזק בשעת מעשה על הניזק להרחיק את עצמו כ"ש במקום שאין רואין עדיין מעשה אשר יבא ממנו ההיזק אלא מדאגה מדבר אולי ירצה חבירו להזיקו באיזה זמן רק אומרי' לזה הירא ודואג פן יהיה ניזק בשום פעם השמר והזהר להשגיח בשמירה מעולה שלא יזיקך חבירך ואם תראה שיבא להזיקך שבור את שיניו וקפח את שוקיו אבל לא מחייבינן לחבירו שיעשה בטחון שלא יזיקנו

וראיה ממ"ש בהגהת ש"ע וז"ל בני העיר שעוסקין בסחורה בעיר אחרת אינן ברשותו לכוף אותן ליתן מס כפי רצונם אלא א"ל תנו כך וכך או מוחין בידו מלעסוק בעירן עכ"ל ולא כתב או משבעינין אותו שלא לעסוק בעירן אלא במחאה סגי שגוזרין עליהן בעונש קנס ותפיסה וכיוצא אם יסרבו ויעסקו עוד שם. וכן נראה ממ"ש בש"ע בהג"ה סי' תכ"א מי שיש לו משרת וחושש שיגנוב לו יוכל להוציאו קודם זמן השכירות ואם מסרב יכול להכותו עד שיצא עכ"ל ולא כתב יוכל להשביע שלא יגנוב לו דהוי טפי עדיף ממה שירשהו לבטל קנין השכירות ואף להכותו וכי