חוט השני י

וליתבעיניה ליורשי' אמר אביי אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה ומדפריך וליתבעיני' ליורשי' ולא קאמר לקרובי' ש"מ דהיורשי' הם מחויבים לזונו והיינו יורשי אבי התינוק שהם יורשי' וגם את התינוק וכיוצא בזה דקדק מהרי"ו בקיצור דיניו סי' י' דכל היכא שאין לתינוק משלו אין האם חייבת לזונו ודקדוקו יש לדחות דדלמא איירי שאין לאשה ממון וכן משמע שם דקאמר לא יהיב לה בעל כלומר ומשלה אין לה ליתן כלום ועוד אומר אני דאפי' אם נאמר דבני בנים הרי הן כבנים לענין מזונות מיהו בני בנות אינן כבני' לענין מזונות שהרי אין האם חייבת לזון את בניה ואיך יהי' אבי האם חייב והוא רחוק יותר וכ"ת שאני אבי האם מפני שהוא מתחייב בפרי' ורבי' והוא יוצא ע"י בני הבת בפרי' ורבי' משא"כ האשה שאינה מתחייב' בפרי' ורבי' אטו מזונות בחיוב פרי' ורבי' תליא מילתא דבר זה לא מצאנו בשום מקום ועוד שהרי הוא אין מחויב לזון את בתו אע"פ שע"י הוא מקיים פרי' ורבי' מ"מ אינה מחויב לזונה כיון שהיא גדולה ואיך יתחייב לזון את בני' הבאים מחמתה וטעם זה שייך גם כן בבני הבן ועוד יש בידי תשובה כתובה בנייר שהשיב מהרא"י דניישטט שכתב לאחד וז"ל הפלא ופלא עליך וכל שומעיו תצילנה שתי אזניו ותמיה נשגבה איך מלאך לבך לעשות אפי' כאחת מהנה אתמול גדלו לך קרנים היום אתה נוגח מי נתן לך כח ורשות זה וכו' כי מהיכן למדת בפשיטות שחייב האיש לזון את בני בניו הקטנים אפי' אם מת הבן ואפי' בבנים שאינם פגומים כ"ש בחיי הבן וכ"ש ילד זנונים וכו' לכן גוזרני ומצוה עליך בתוקף גזירתי שתרפו ידיכם וכו' נאם הקטן והצעיר שבישראל. הרי שכת' להדי' שאין החיוב על אבי הבן ולא אמרינן בני בנים הרי הן כבני' ומ"מ גם אבי האשה לא ינקה לגמרי שאע"פ שהחיוב מוטל יותר על היורשים מ"מ אינו חיוב גמור כמו חיוב האב לזון את בניו כשהם קטנים שהוא מחויב לזונם בכל מאמצי כוחו והקרובים אחרים כולם פטורים ואפי' בחיוב מזונות בנים הקטנים אינו דהתם גוערין בו ומכלימין אותו אפי' אם אינו אמוד וכדאיתא בגמר' אבל אחר שאינו רוצה לזון קרוביו אע"פ שהוא קרוב יותר מזולתו וגם הוא יורש ודאי אין מכלימין אותו אם אינו אמיד ולכן אין החיוב מוטל אלא מדין שהוא נחשב קרוב יותר וראוי להוציא ממנו צדקה יותר מזולתו והדבר תלוי ברשות הדיין להעריך עושר שניהם גם טיפול שניהם ובפרט ט טיפול האשה המוטלת על אביה גם כן מדין צדקה גם מה שכבר ניטפל בהם אבי אמם גם ראוי להעריך קורבת הדוד יותר מקורבת אבי האם מאחר שהוא יורש וכדכתיבנ' והדברים ברורים בעיני ולא יכולתי להאריך יותר באפס הפנאי

ט. החיים והשלו' מעתה ועד עולם. לאהו' הרב המופלג בחכמה וביראה נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד מהר"ר ישעי' סג"ל

הנה הגיע לידי גט שסידר מ"כ ע"י שליח להולכה וביום א' כאשר הושבתי ב"ד לסדרו וקראנו ההרשאה וראינו שהמתגרשת נקראת בשמה ורומט בת אליעזר המכונה זוסמן והיו שם אנשים קרובים שאמרו שנשתנה שמו של אביה בחוליו ונקרא ישראל ובטלנו המעמד ההוא ועיינונו בדבר ועם היות כי לכאורה יש לפוסלה שהרי השם השני הוא העיקר ומקדימין אותו בגיטין ואפי' את"ל דשאני הכא שמעולם לא הוחזק באותו שם לפי שמת בחוליו ביום המחר מ"מ הרי איכא מ"ד דבעי ב' גיטין וכמו שזכר בב"י סי' קכ"ט ועי"ל שאע"פ שלא הוחזק מעולם לא בשטרות שעשה ולא בקריאת ס"ת לפי שלא היה לו בן מ"מ הוא נכתב כן בספר הזכרת נשמות ישראל אליעזר וגם בקצת שטרות וכתובות של בנותיו שנעשו לאחר מכן וכן חרות על המצבה בבית עלמין ואע"פ שכתב מהרי"ק בשורש ק"ו שא"צ להזכיר כינוי אבי הבעל או אבי האשה הכא שאני דשם השני היא לעולם עיקר ואינו כינוי ולכן נ"ל פשוט, שאם הגט נכתב לפני הייתי כותב ישראל דמתקרי אליעזר המכונה זוסמן מאחר שהוחזק שם השני קצת אבל מאחר שהוא נשלח לכאן ממקום אחר הוא חשוב דיעבד קצת יראה דיש להכשירו מטעם דקי"ל כת' שם הטפל לבדו הוא כשר דלא גרע מחניכתו ועם היות כי בב"י הסכי' דכל שכתב שם הטפל לבדו וכת' וכל שום וחניכא שהוא פסול היינו כשהוא השם שאין יודעי' בו ביותר אבל בנדון דידן בשם אליעזר יודעין הכל ושם ישראל אין יודעין אלא קרוביו אע"פ שהשם השני עיקר לענין קדימה אבל לענין נדון דידן הראשון שהוא ידוע ביותר הוא העיקר ולכן אמרינן דוכל שום וחניכא הוא כולל השם השני שהוא טפל שאינו ניכר רק ליחידים כי חשבתי שבוודאי כתוב וכל שום וחניכא גם בשם המתגרשת

ועוד יש ראיה ממ"ש הטור בסי' קכ"ט וז"ל ואם חניכתו ידועה וניכרת בכל מקום והכל קורין אותו בה אלא כשחותם בשטר או קורא בספר קורין אותו בשם המובהק אז סגי בחניכא לחוד אפי' לכתחלה עכ"ל וגם הך מילת' הוי דכוות' שהשם הראשון שיש לו הוא ידוע וניכר והכל קורין אותו בו