חוט השני קט

ה"ה הרב הגאון המופלא עושה פלא נ"י עה"י פ"ה ר"מ ור"ג האב ב"ד במקום מלכות דרבנן מחותני הודי ותפארתי כבוד מוהר"ר שמשון נרו יאיר כאור הבהיר דבצפרא נהיר

שאלה שני דייני' שנתבררו לישב בדין לדון בין הצדדים ודוקא דין ולא פשר כלל והנה פסקו מה דפסקו ואח"כ צעק בעל דין אחד ואומר שנראה לו שדין זה הוא דין טעות וכן הסכי' עמו דיין אחד אלא שחבירו שיש עמו אינו רוצה לשמוע לו כלל ואמר מאחר שכבר נתנו הפסק דין לכל צד בכתב הוי זילותא דבי דינא והאחר אומר נציע דברינו לפני אחר מחכמי הדור שיראה אם יש טעות בדין אם לאו ואם יאמר שיש טעות בדין נשאל את פיו אם מחוייבי' אנו לחזור עד כאן תוכן השאלה. והנה אציע דברי בפני הוד אדוני והוא ישקול במאזני צדק יכריע ויאיר עיני בהלכה והנה לע"ד נראה מאחר שקיבלו הצדדים את הדייני' לדון ולא לפשר א"כ ודאי קיבלום לדין צדק ולא לדין טעות ומעוקל וא"כ ודאי לא רצו למחול ולוותר אחד לחבירו כלום כי אם מה שיתן הדין וא"כ ודאי אם יתברר שטעו דחוזר הדין ומאחר שזה צועק דטעו בדין חייבי' לשלוח הטענות ופסק דין לגאון אחד ואם יאמר שטעו צריכי' לחזור וכן משמע בהדיא ממ"ש הסמ"ע סי' כ"ה וסי' כ"ג ומה שאומר דהוי זילותא דבי דינא לא חיישינן ליה כלל דהא אפי' רב נחמן שאמר כ"ע לגבי דידי בדיני ממונות כדרדקי דמי כדאית' באיזה נשך דף ס"ו מ"מ אמר אנן אחתינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן כדאי' בחזקת הבתים דף ל"ב. וכן בכמה דוכתי מצינו בגמר' דחזרו ממה שפסקו ואמרו דברים שאמרנו לכם טעות הי' בידי ברם כך הלכה וכו' א"כ אם הראשוני' לא חסו על כבודם אנחנו יתמי דיתמי לכ"ש ע"כ נראה לע"ד דמוטל על הדייני' לשלוח הטענות והתשובת והפסק ליד גדול אחד בארץ ואם יכריע דעת אותו גדול שיש טעות בדין שפסקו הדייני' שצריכי' שניהם לבא עוד פעלם על החתום ויתן בכתב ליד זה הצועק שהדין הראשון נעשה בטעו' אלא כך וכך הן הדברי' כמו שיכריע דעת הגדול כן נלע"ד. ועתה אבקש מהוד יבנה יסוד ויאיר במאוד כאבני איפוד כ"ד מחותנו הטרוד אליעזר ליפמן בא"א הר"ר יקותיאל זלה"ה מק"ק אויא וחונה שם לע"ע

נט עוד שאלה הא דקיימא לן בסי' קנ"ז דבר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב שלא יתעסק במשא ומתן במקום שאינו נושא בעול תחת מושל אחד אבל אם הערלים פותחי' לו להביא סחורה לביתם אם זה מותר או אסור. והנה לע"ד נראה פשוט דבכל ענין אסור דלא מצינו חילוק זה בשום מקום באחד מהפוסקי' ראשונים או האחרונים. ועוד דגם דעת הפשוט כן מכרעת דבכל ענין אסור דאי לאו הכי יערים כל יום כמה מיני ערמות ויקפח מחייתם של בני העיר וא"כ יתבטל דין חז"ל שרצו לגדור גדר בפני עושי עול ואם היה זה מותר מה הועילו חכמי' בתקנתם. ועוד דהדין של חז"ל הוא מאחר שאינו נושא בעול עמהם שלא יתעסק עמהם ומה לי אם יאמרו לו להביא סחורה או לא יאמרו לו. ועוד ראיה לזה דבסי' קנ"ז סעיף ז' בהג"ה כתב דאם מוכרי' דעלמא נותנים יותר בזול מוכרי העיר אינם יכולים לעכב היכא שהלוקחי' המה ישראלים אבל לא גוי' ע"כ מסתמא כשמוכר דעלמא נותן יותר בזול אומרי' לו להביא ומ"מ אסור היכא דהלוקחי' גוים וכל זה לע"ד פשוט אלא להוציא מלב החולק. יאיר אדוני באורו אור הבהיר עוד שאלה היכא דבר מתא אחריתי אומר שאינו רוצה לעסוק עוד בעירם והקהל אומר קדירא דבי שותפי היא מי ממנו ישום אורב עליך שלא תתעסק בעירינו אלא תקבל בחרם ואז נהיה בטוחי' שלא תמעול בחרם והנתבע אומר שאינו רוצה לקבל בחרם אלא ישימו לו אורב ואם ימצאהו מתעסק בעירם יקחו הכל ממנו. ויש שאלה הדין עם מי והנה גם בזה היה נראה לי דיפה טענת הקהל לקבל בחרם וכן משמע בהדיא מלשון ש"ת מהר"ם רוטנבורג סי' תתקפ"ג שכתב בכל מיני תוקף יש למנוע לבני מתא אחריתי והכל בכלל ואפילו חרם מ"מ אם לחשוך אדם לומר שאין חרם בכלל מ"מ דינו חרוץ אם היום או מחר יתפס כגנב וכאריה במסתרי' ויעסוק עוד בעירם ולא יקיים הבטחתו שאומר שאינו רוצה לעסוק עוד בעירם אלא יעסוק א"כ נראה מחשבתו שהיא לרמות הקהל אז חייב דוקא לשבע שבועה חמורה כדי להציל עושק מיד עשקו כי הרבה חשו חז"ל לפסידא דרבים כענין מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו וכו' וכענין ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים וכו' כל זה נראה לע"ד פשוט ומפני אפס הפנאי קצרתי. ואדוני שכל רז לא אנס ליה הוא יעשה למען כבוד שמו יתברך ויאיר עיני המחכים בתשובתו כי בזה יהיה שלו' על דייני ישראל ושכרו הרבה מאוד כה דברי מחותנו הטרוד אליעזר ליפמן בא"א הר"ר יקותיאל זלל"ה מק"ק אויא

ס. ישמרך האל עד ביאת הגואל אהו' ידידי החכם כדניאל. משיב ושואל כרב ושמואל ולו