חוט השני קח

בלילה והנשים שגו מעצמן בהוראה להתיר לטבול מחמת אונס ביום ז' כי אינן בני תורה ודעתן קלות בסברא ונחלף להן בין ז' לח' ועבדי איסורא והוא ממש סרך בתה דאית' בגמ' על כן אזור כגבר חלציך ושים הקולמוס באצבעותיך לכתוב ולהודיע בשמי וזכרי לכל אותו הגליל שנתפשט בו מנהג הנ"ל שיסורו ממנו ולא יעשו עוד בעונש חמור רק היכא דאיכא אונס יטבלו ביו' ח' ויסתירו טבילתן עד הלילה אבל לא יקדימו כלל לטבול בשביעי ולית כאן בית מיחוש אולי יוציאו לעז ח"ו על הראשונות שנהגו לטבול בשביעי ביום דעבדי שלא כדין דמ"מ כל אפייא שווין דאם עברה וטבלה ביו' ז' דעלתה לה טבילה ואין להרהר בשבילה אבל מכאן ואילך הזהר שלא תצא תקלה והאל נורא עלילה ינחני במעגלי צדק להסיר המכשלה ויוסף לעמך שמחה וגילה בבשורת הגאולה ובבנין ארמון על תילה. כ"ד אוה' נפש נענה ודלה הק' שמשון דרשן בכרך חו' פה ק"ק ווירמיישא

נז. שמעתי דבת רבים מגור מסביב בעובדא דהוי בק"ק נעקר זולם באשה אחת ושמה מרגלית בת כמר מרדכי המכונה גומפיל נשואה לכמר אברהם בהח"ר רפאל ביאונגי ואירע הדבר שנתאכסנו אשה ובעלה הנ"ל בבית אביה גומפיל בנעקר זולם ויחדו מטה אחת בחדר אחת ושכבו שם בלילה אח"כ נסעו משם זוג הנ"ל ושבו לעירם ואיתרע מילתא שנתאכסנו שני יהודים בבית גומפיל הנ"ל ששכבו הזוג הנ"ל אחר ימים רבים שהיה המטה הנ"ל פנוי בלא שכיבת שום אדם נמצא כתם גדול בסדין שהיה פרוס במטה הנ"ל והוא אדמדם מראה דם גמור אז נבהלו אשת גומפיל הנ"ל ושלחה לבתה מרגלית הנ"ל שתפרוש עצמה מבעלה מחשש ספק נדה וכן עשו זה היה בחדש כסליו ובחדש אייר בבואי למדינת נעקר ראיתי דמעת העשוקי' זוג הנ"ל מפני קלא בישא דנפיק עלייהו דאשה הנ"ל נתעברה בנדותה ח"ו והנה האנשי' מוציאי דבה רעה הנ"ל ראויים לכתוב עליה' מרורות חרמות ונידויים להאכילם כפרי מעללם תאלמנה שפתי שקר יתפרכן יתחרשן ישתתקן כי לא מבעיא דמשקרים במילתייהו שאומרי' שנתעברה בנדתה כי הוברר ונתפרסם הדבר לפני שימי הריונה התחילה בחדש אדר דקודם לכן היה לה כל חודש אורח כנשים אלא אף גם זאת דאין זוג הנ"ל צריכי' תשובה כלל ואסור לחשוב מחשבות פיגול ח"ו כ' נתברר בפני דאותה הזמן ששכבו במטה הנ"ל שלא בשעת וסתה היה כי בכל אותה זמן היה לה וסת קבוע ולא שינתה פעם בפעם אלא לערך חצי יום או יום שלם ולא יותר ובלילה ההיא ששכבה במטה היה כמו ארבעה וחמשה ימים קודם וסתה וכן נמצא שפירסה נידה ז' ימים אח"כ א"כ אפי' היתה רואה דם בשעת תשמיש שלא בשעת וסתה הדין פשוט שאין צריכין תשובה לא הוא ולא היא ומכ"ש שנמצא הדם על הסדין לאחר שקמו משם ובב"י ס"ס קפ"ה מייתי תשובת הרא"ש כלל כ"ט שכתב וז"ל ועוד זו האשה לאחר תשמישה ראתה וכו' משמע שאפי' היתה בשעת וסתה היה מקיל כיון שלא ראתה בשעת תשמיש ובנידון שלפנינו איכא עוד סברא להקל (שנמצא דם על הסדין והן היו בעלי חטטין דאפשר לתלות בהו משא"כ בתשוב' הרא"ש בדקה עצמה בשחרית ומצאה טמאה) ועוד כיון שנמצא זמן רב אחר שהשכיבו שם אחרים דילמא מנייהו אתי הדם דהוו בעלי חטטין ומכ"ש שבאמת נתברר כן בפני ע"פ החרם מאותו אדם א' משני יהודים הנ"ל ששכבו במטה הנ"ל אחר הזוג הנ"ל שהיה לו מכה בגופו אשר נתעסק בו רופא אומן והודה בפני בח"ח שהיה אז כמה כתמי דמים נמצאים בחלוקו מזליפת דם מכתו מתחת הרטיה ופשוט כביעתא בכותחא שיש לתלות גם כתם הסדין במכה של אותו אדם כמו אשה שלבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו והשאילה לחבירתה נדה ואח"כ נמצא בו כתם דתולה בה וטהורה גם קי"ל דאם שכבה במטה עם נשים שיש להן מכות בגופם תולה בהן מכ"ש אם לא שכבה עם הנשים אלא אחר שקמו משם שכבו הנשים שם שיש לתלות בהן בנידון דידן דפשיטא דהאשה הזאת טהורה לבעלה היה משעה ראשונה בלי גמגום ומה שפירשה בעת ההיא מבעלה ע"פ ציווי אמה היתה מחמת חסרון ידיעת הדין על כן גוזרני בעונש נידוי חרם ושמת' דלא ישמע על פי שום אדם שם רע והוצאת לעז על כמר אברהם ואשתו הנ"ל מחמת כתם שנמצא בסדין הנ"ל ומכ"ש שאין להרהר בדבר רע על הולד אשר יזכה להם הש"י מהריון זה ואם יעבור אדם ויוצא לעז הנ"ל הן בדיבור הן ברמיזה יחול עליו עונש חרם הנ"ל ויתן קנס ששה טליר וחצי להשררה וחצי להספקה והקנס לא יפטור את החרם עד אשר יקבל תשובה לפני מורה ויטהר ממה שחטא בשירבוב לשונו הרע ואפי' ע"א ואשה או קטן יהא נאמן על הוצאת דיבה הנ"ל לעשות בו דין הנ"ל דברי הקש"ב

נח אשאל שאלה מרום המעלה דבני הגולה העולה במסילה בחומרא וקולא יורד במצולה בתלמוד כולא נהיר בקנדילה ובאצטמא לפרזלא.