חוט השני קז

ה"ה אהו' הנעלה בשם ותהלה משכיל למעלה כהר"ר אברהם שי'

כתב מ"כ קבלתי וכו' ועל דשאל מר על בשר יבש שנמלח קודם הפסח וחתכו תוך המלח שומים בסכין מקונח ב"י או אפי' אם הוא אינו ב"י הוא כב"י מחמת שהוא דבר חריף אם תועיל ג"כ הדחה קודם פסח עכ"ל לא אדע מנין למ"כ שהיה הסכין מקונח אם מן הסתם הלא קי"ל כל הסכינים בחזקת שאינן מקונחות כדאי' בסמ"ק ובת"ח כלל פ"א ואם בשעת השאלה נאמר למ"כ שהיה מקונח בשעת המליחה אינו נאמן דכל מילתא דלא רמי עליה דאינש לאו אדעתי' כדאי' בב"י וכ"כ בלבוש בטא"ח סי' תמ"ז לענין התכת שומן בכלי חמץ אא"כ יאמר דאידכר לפסח בשעת המליחה ונזהר אז לקנח הסכין מחשש חימוץ אלא שלא שם לבו לפליטת הסכין כיון דצונן הוא לא אשגח להיות השומים דבר חריף ומפליט מחמת דוחקא דסכינא אפי' מכלי שאינו ב"י בזה מהמנינן ליה ומ"מ אין נפקותא אפי' לא היה הסכין מקונח דהא הגהו' מיימוני כתבו להדיא בשר מלוח ישנה דשריא בפסח אפי' נשאר חמץ משהו בעין על הבשר מ"מ הרי מעבירין אותו כשמדיחין אותו לבש' עכ"ל נשמ' מז' דאפי' לא היה הסכין מקונח מחמץ שעליו ובא חמץ בעין על הבשר אינו מזיק ותדע דהא כשמולחין בשר דרך לחתוך בסכין נתח אחד לכמה חתיכות ולית דחש אע"פ דסתם סכינים בחזקת שאינן מקונחות אפ"ה מכשרינן בפסח ע"י הדחת הבשר אלא דפליטת הסכין היה אפשר לפקפק כאשר הבנתי בדברי מ"כ דבשעת מליחה חתכו השומים דק דק ושמו אותן החתיכות על הבשר למיהב ביה טעמא וריחא וא"כ א"א דהיה ס' בשומים נגד טעם החמץ הנפלט מהסכין דבכולה משערינן כדאי' בסמ"ג וחזרו כולם להיות חמץ ובעי ס' בבשר נגד כל השומים ואם לאו לא נתבטל קודם הפסח ואסור אבל אין לומר כיון דהוא מילתא דעבידא לטעמי' אפי' באלף לא בטיל דההיא לא שייך אלא בדבר שאסור מחמת עצמו ולא מחמת בליעה והוא הסכמת הפוסקי' כדאי' בריש ש"ד ובטור י"ד סי' ק"ה אבל ס' מיהו בעי נגד כל השומים והדחת הבשר אינו מועיל להפליט טעם חמץ הנבלע בו מן השומים אם לא נתבטל קודם פסח והכי משמע מדברי הטור א"ח בסי' הנ"ל וז"ל זתים שכבשן בשאר ימות השנה ולא נזהרו בהם לדעת ב"ה שאוסר צנון ובצל שחתכו אותו בסכין ש"ג אפי' אינו ב"י מפני שמדמה אותו לקורט של חלתית דאמרי' חורפיה מחליא ליה וה"ל כנ"ט לשבת ה"נ חורפיה דזית עושה אותו כבן יומו ולא שייך ביה ביטול דבכוליה סכין משערינן וא"כ חזרו הזתים כולן חמץ עכ"ל אלא דיש לחלק ולומר דודאי אלו היה השומין בעצמן לפנינו בפסח היו אסורין לאכלם כמו זתים האלו אבל מה שנתנו טעם בבשר אינו צריך ששים נגד כולן אלא נגד טעם החמץ לחוד הנפלט מהסכין וההיא ודאי הוי ס' בבשר נגדו ונתבטל קודם פסח וטעמא דמילת' כיון דבאותה שעה היה החמץ היתר לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא דוקא בבליעת איסור ודבר זה פשוט ומבואר בטי"ד סי' צ"ד וק"ג בשם בעל התרומות לכן יפה הורה מ"כ להתיר אותו בשר מלוח בפסח ע"י הדחה

נ"ו. וע"ד השאלה השנייה תמיהני מאד מאין בא ההיתר להיות טובלת לכתחלה ביום שביעי אע"פ שמסתירות טבילתן עד הלילה לא מצינו דמהני אלא בדיעבד כשעברה וטבלה בז' אבל לכתחילה לית מאן דמתיר אלא הר"מ והרז"ה וכ"כ ב"י בסי' קצ"ז וז"ל וכבר כתבתי בסי' קפ"ג שדעת כל הפוסקי' שאסור לטבול יום ז' לכתחילה ולא ראיתי חולק בדבר אלא הרז"ה וכבר דחה הרשב"א דבריו עכ"ל לכך אני אומר וגוזר שראוי לבטל מנהג הפוך הנ"ל הוא גהנם ולא אאמין כי יסופר שנהגו כן ע"פ מורה כיון דיחידאה היא וכבר פשטה ההלכה שאפי' בשביל אונס לא תטבול בשביעי לכתחילה ואפי' אאמין שהורה להם חכם א' לטבול בשביעי לכתחילה משום אונס צריכנא לפרש הוראתו שיקרה אונס לטבול בלילה וגם ביום ח' ואותו אונס לא ימצא ביו' ז' (ואחר כותבי מצאתי כן בב"ח שכת' וז"ל ובע"כ מיירי בנשי' שטובלות ביום ז' ולאו ברשיעי עסקינן אלא מיירי כגון דבח' וט' ויותר איכא אונס דאפי' ביום אינן יכולין לטבול כגון שהוא יום איד שלהם וכיוצא מפני פריצי' ובז' יכולה לטבול ביום אבל לא בלילה מפני שסוגרי' שערי העיר עכ"ל) אבל אין הסברה נותנת כן דאפי' לפעמי' יהיה כך מ"מ א"א להיות מורגל תמיד באופן זה שביום ח' יקרה אונס מה דלא שייכא ביום ז' אשר בגלל הדבר הזה יורה המורה לכתחילה לכל הנשים לטבול ביום ז' ומכ"ש אם אין אונס מעכב ביו' ח' שאין להקדים לטבול ביו' ז' ואפי' גדול אמרה מפומיה להאי מילת' לא צייתינא ליה דמקרי טועה בדבר משנה להורות נגד המפורסם בספרי הפוסקי' להלכה כדאי' בטח"מ סי' כ"ה לכך דעתי נוטה שלא לתלות בוקי סריקי אלו בהוראת חכם אלא לא הותר מעולם לנשים האלו לטבול רק ביו' ח' דוקא ומחמת אונס שלא יוכלו לטבול