חוט השני קו

דקשיא להו במ"ש הגמר' שמא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו כלו' דה"ל לכתוב הטמא והטהור האיסור והמותר להדיא בתורה שלא יטעו לומר על האסור מותר או חילוף כדאשכחן באמת פלוגת' תנאי ואמוראי בכמה ענינים אלו אוסרין ואלו מתירין דודאי א' מהם אינו מכוין להלכה ומדלא נכתב הדבר להדיא בתורה שמא יעלה על לב אדם ח"ו שאין בהם ממש ואין הקב"ה מקפיד אם יאסור או יתיר באמת או בשקר וכן אם יטמא או יטהר כהוגן או לא כי נקלה זאת בעיניו ח"ו קמ"ל דלא אלא שאי אפשר לכתוב הכל משום עשות ספרי' הרבה אין קץ (ובע"כ ניתן בהכרעה לחכמי הדור ומ"מ עולה לא נמצא בשפתיהם דאלו ואלו דברי אלהים חיים הן כמו שנבאר במסקנא) והשתא קשיא להתוס' דמ"מ ה"ל ליתן כל תורה שבע"פ הלכה למשה מסיני דאז נהיו בטוחים בודאי שלא יפול בהן מחלוקת אלא כמו שהוא ע"פ הקבלה מסיני כן יהיה וכן יקום כעין שאמרו חציצין ומחיצין הל"מ מסיני וכן עשר נטיעות וערבה וניסוך המים גוד ולבוד ודופן עקומה הל"מ ותו לא מידי אית בהו פלוגת' כיון דלאו בדרשה תליין ותירצו כדי שלא ישתכחו שהיו דומות למרובות והנם למשא להיות כל תורה שבע"פ הל"מ ובהכרח ישתכחו כמה וכמה ע"כ העמיד הקב"ה תורה שבע"פ ע"פ מדרש חכמי' ברבויי' ומיעוטי' בכתובי' וג"ש ק"ו דאז א"א לבא לידי שכחה גמורה דאף אם היא נדרשת בכמה פנים מ"מ עיקר הדבר אינה משתכחת ומהדרנא להו מפלפולייהו במדרש הכתובי' וההכרעה נתונה לחכמי הדור מפי עליון ית' משא"כ הל"מ לא הוי אפשר למיהדר אם היה משתכח כיון שאין להן יסוד מוסד בפסוק ומה שלא נכתבו להדיא דלא הוי בא לידי מחלוקת כבר תירץ הגמר' עשות ספרי' הרבה אין קץ ודוק היטב ויעלה הכל על נכון כ"ד אביך הטרוד שמשון בכרך

נד שמעתי אומרים בשם חכם א' רב מובהק שהמסיים תפילת י"ח ופוסע שלש פסיעות אינו צריך לחזור למקומו לפניו אלא אותן העומדין להתפלל על מקומן במזרח ומתרחק ממקום ישיבתו כשפוסע לאחוריו ג' פסיעות אז בהכרח צריך לחזור למקום ישיבתו ועל זה אחז"ל כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם מבעי ליה למיקם מעט ואם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו אבל המתרחקין ממקום ישיבתן כשעומדין להתפלל כגון היושבין במערב והולכין לרוח מזרח להתפלל כשמסיים ופוסע ג' פסיעו' א"צ לחזור כלל לפניו אלא יכול לפנות מיד לאחוריו אל מקומו במערב ועיקר טעם החכם המורה בזה הוא משום דלא מצינו בשום פוסק שיהיה הפוסע עושה שלו' מחויב לחזור לפניו אלא במי שמוכרח לחזור לפניו אל מקום ישיבתו אמרו דבעי למיקם מעט כשיחזור אמנם כיון דפסק זה הוא מילת' דתווהי בה אינשי שכבר נהגו כל איש ישראל לחזור לפניו אחר שנתרחק לאחוריו הג' פסיעות ושהה מעט ע"כ אומר אני הנח להם לישראל מנהגן כי תורה היא אם אינן נביאים בני נביאים הן ולדעתי ראיה מבוררת שאין לחלק בין אלו לאלו ואפי' המתפלל שלא במקום ישיבתו צריך לחזור לפניו אחר שפסע ואח"כ יחזור למקומו וא' מן הראיות ממ"ש הב"י בשם ארחות חיים א' מן הטעמים לג' פסיעות שלאחר התפילה היא כנגד ג' מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מ"ת וידוע בדברי חז"ל שאותן ג' מילין שנתרחקו חזרו ונתקרבו ע"י מלאכים כמ"ש מלכי צבאות ידודון ידודון ידודון בהליכה ידודון בחזרה וא"כ חובה על המתפלל כשם שפוסע לאחוריו ג' פסיעו' זכר לג' מילין שנתרחקו ישראל בשעת מתן תורה צריך ג"כ לחזור לפניו זכר לאותן ג' מילין שחזרו ישראל ונתקרבו ואם אינו עושה כן נראה כאלו אינו מודה שנתקרבו ישראל בשעת מ"ת ח"ו ועוד ראיה ממ"ש הב"י בשם הר' מנוח דהני ג' פסיעות ילפינן להו מדכתיב ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד וי"א ששה דהא כתיב בתריה וכף רגליהם ככף רגל עגל ואע"ג דג' פסיעות אשכחן ששה לא אשכחן ס"ל דהפסיעה אינו אלא כשמניע שתי רגליו וכן מנהג חכמי צרפת וי"א תלת הוי בשובו אל מקומו שיש לו לחזור בג' פסיעו' כאשר בתחילה עכ"ל וכסברה אחרונה כתב הר"ר דוד אבודרהם עכ"ל הב"י. הרי דלסברא אחרונה זו אשר הסכים עליה הר' דוד אבודרהם אין לחלק כלל וחובה הוא על כל המתפלל באיזה מקום שיהיה לחזור עכ"פ ג' פסיעות לפניו לכן אינני מודה להוראת החכם הנ"ל והעולם כמנהגו ינהיג וכל המשנה ידו על התחתונה הנלע"ד כתבתי הקש"ב. ימים רבים אחר כתבי הנ"ל מצאתי און לי בספר מעדני מלך בברכות דף מ"ג כתב המחבר כדבריי הנ"ל ע"פ ראיה האחרונה והנאני: תשובת שאלה להה"ר אברהם מדורניך

נה. שלמה נפישא לגברא קדישא דחילא ופרישא כמר קשישא וישתזיב מכל בישא