חוט השני קה

הראשון שלא היה שום עדות כי אם שמים וארץ הן עדים ואח"כ הביא הוא בעצמו העד בפני הרב השני א"כ מוכיחין הדברי' שהוא עדות שקר ועוד אם העד הוא העיד באמת שהמעשה היה כנזכר בדבריו למה לא הגיד הדבר אח"כ להבעל הבית כדי לאפרושי מאיסורא במקום חומר אשת איש אלא ע"כ הוא רשע כמותו ושניהם לדבר אחד נתכוונו להוציא מעות מן הב"ב הנ"ל כמו שכתב הרב הנ"ל

שלישית אפי' היה כאן שני עדים כשרים שהעידו כדברי העד ההוא אין חוששין לקידושין כיון שלא שמעוהו העדים שא"ל הרי את מקודשת לי בביאה זו והכא לא שייך לומר סתמא לשם קידושין משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דהא הודה שזינתה עמו כמה פעמי' דהא לא העיד כי אם שאמר לעדי' הריני הולך לקדש אותה והיה שלא בפניה וגם מה שהעיד שאחר המעשה אמר אל העדים קדשתי בתולה זו בביאה והיא שמעה ושתקה אינו כלום שתיקה שאחר המעשה אינה כהודאה כמו גבי קדושי כסף כי שלשתן הדברי' שהאשה נקנית בהם שוים בדיניהם. כלל העולה שאין ממש בקידושין הנ"ל אפי' ספק קידושין אינו והבתולה ההיא מותרת להנשא לכל גבר דתצביין מכל א' מהטעמי' הנ"ל הגם כי יש עוד הרבה טעמים אשר אין רצוני להאריך ולאבד הזמן חנם כי הדבר פשוט מאוד וכ"ז לענין הלכה אבל למעשה אין לעשות מעשה עד שיסכימו עמי שני בעלי הוראה מפני חומר א"א אמנם הבחור הרשע ההוא ראוי לייסרו ולאסרו ולתפסו ולענשו על שתים רעות שעשה על גוף המעשה שעשה לפי הודאתו ועל שהוציא לעז על בתולת בת ישראל ולא תשובה של רמיות כמו שביקש מלפני הרב הנ"ל כנ"ל שהיה כטובל ושרץ בידו במה שהוסיף אח"כ חטא על פשע ועבר על החרם שקבל בפני הרב בגביות עדותו אח"כ הנלע"ד כתבתי וחתמתי יום ה' ח"י אדר כת"ב לפ"ק נאם מנחם מענדיל ר' יצחק ר' אביגדורש זצ"ל חונה פה ק"ק ורנקפורט: וזאת הסכמת חד מבני ישיבה שמה נקרא ר' חיים שמוץ

דברי הרב הנ"ל אינם צריכי' חיזוק והן הן הדברי' הנאמרי' באמת וצדק ואין בהם עיקש ונפתל ורק אפושי גברא קאתינא ומתוך רוב פשיטות הדבר אין מן הצורך להאריך בראיות ולהקיפה בהלכות ולית בה שום חשש קידושין כלל וכלל ואף אם יהיה כל דברי הבליעל אמת מ"מ תלמוד ערוך הוא ומוסכם מכל הפוסקי' בלתי שום דעת החולק שכל שהיא פחותה מבת י"ב שנים ויום א' שנתקדשה שלא לדעת אביה שאין במעשיה ממש ומכ"ש בנדון דידן שאינה מודה לדבריו ומוכח מכל דברי הבליעל שהוא ועדו שקרנים ואינו בא אלא בעלילות דברים ולהוציא שם רע על בתולת בת ישראל וגדול מה שאמר יותר ממי שעשה מעשה ע"כ ראוי הוא לעונש גדול ובתשובה עונו תכופר נאם יודא חיים בר יעקב זצ"ל

נג. אהו' בני יחידי אשר שאלת לבאר לך מ"ש התוס' פ"ק דעירובין מפני מה לא נכתבה וגם בהלכה למשה מסיני לא ניתנה כדי שלא ישתכחו אפשר לפרשו בכמה פנים אבל עיקרא דמילתא הכי אית' לדעתי באמת ע"פ יסוד מוסד שהתורה שבכתב לא שייך בה שכחה כלל כי היא מונחת בקרן זוית וכל הרוצה לקרות פותח ורואה וקורא אבל תורה שבע"פ שייך בת שכחה שעיקרה בנויה ע"פ לימודים ריבויים ומ ומיעוטי' ג"ש קלים וחמורים זה אומר בכה וזה אומר בכה כי הוא נדרשת במ"ט פנים טמא ובמ"ט טהור ומחמת השכחה אי אפשר לעמוד על האמת כמו שנמסר למשה ומ"מ אינה משתכחת לגמרי כי אלו ואלו דברי אלהים חיים כדאי' בחגיגה זה מביא ראיה מן הכתוב וזה מביא ראיה מן הכתוב כל א' דורש לפי שכלו והקב"ה מסר הדבר לחכמי הדור אפי' אומר על טמא באמת שהוא טהור או איפכא אין לך אלא שופט שבימיך ודעת הקב"ה מסכמת בכך לפסוק בכל דור ודור ע"פ הכרעת דעתם של חכמים המפרשים הפסוקים אם יכוונו לאמת או לא הכל יעלה לפניו ית' לרצון כי כך גזרה חכמתי להטות הדבר ע"פ הרוב דחכמי' כל דור ודור לפי מה שהוא שיקול דעתם כדכתב בזה בספר עין יעקב ריש מסכת' זו בשם הריטב"א ע"ש וא"כ א"א לומר שהתורה בע"פ משתכחת בהחלט שאע"פ שהאחרוני' אינן מכוונין לאמת כראשוני' פשי' שאבדה חכמת חכמיו מ"מ הכרעתן אמת בשעתן בגזירת עליון ית' משא"כ הלכה למשה מסיני אפשר להשתכח לגמרי שאינה ה בנויה ע"פ המדרש הפסוקים ם אלא קבלה היא בע"פ ואם תשתכח א"א להחזירה אלא ע"פ הנבואה ולא ע"פ הפלפול כמו ג"ש וק"ו שנשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו ועיין בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעי' תמצא נחת עזר וסעד לדבריי אלה

ואחר שנבנה היסוד הזה מבואר דיבור תוס' הנ"ל