חוט המשולש חלק ג' רסח

באודיתא והמרדכי מיירי באופן שאמר כל נכסי נתונים לך והוי בו מטלטלין ומטבע דומיא דהך סוגיא דגיטין הנ"ל והי"א דלא קנה הכל ס"ל כשיטת הראשונים ז"ל דקני אגב קרקע צ"ל אף באומר נכסי וא"כ המטבע ע"כ לא קנה. והא דפסקו דאף המטלטלין לא קנה משום דאזלי בשיטת הרא"ש בקידושין בסוגיא דאחיות (פ' האיש מקדש ס"ס כ"ג) דהיכא דבחדא לישנא מפיק להו מודה ר"נ דלא קנה כולה יעו"ש וכן הביאו בשם הריטב"א. והשתא מתורץ כל התמיהות קושיא דמר אזדא לה דהא רבא מעיקרא לא אסיק אדעתיה שום קנין אודיתא וא"כ מאי מהני אם יכלול אותו עם מטלטלין כיון דאין שום קניה בעולם במעות והוי כקני את וחמור. גם קושיית הגאון בעל נתיבות המשפט יתורץ דהא כבר כ' התוס' (ב"ק דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב) דקנין אודיתא לא מהני לענין מעשר א"כ מאי מהני אם יכלול גם קושיית הסמ"ע מהך דדבר שלא בא לעולם יש ליישב דהא התם יש איזו דברים שלא באו לעולם שאין להם שום קניה כגון נכסים שיבואו לו אח"כ ובזה ארווח לי סוגיא דגיטין (דף ט' ע"א) דמקשה שם דר"נ אדר"נ דפסק כר"מ (דלא פלגינן דיבורא) והאריב"מ אר"נ ש"מ שכתב כל נכסיו חוזר בנכסים משום דהוי מתנת ש"מ ואינו חוזר בעבד משום שיצא עליו שם בן חורין. ולכאורה יפרש הסוגיא דאם ס"ל דלא פלגינן דיבורא היה לו לחזור אף בעבד וקשה דהא טעמא יהיב משום שיצא עליו קול בן חורין והוי תקנתא דומיא דאמרינן בפ' השולח (דף מ' ע"ב) בסוגיא דאפותיקי (ואפשר דבאמת ג"ש בעי) ולפמ"ש יתפרש הקושיא איפכא דאי לא פלגינן דיבורא לא היה לו לחזור אף בנכסים כיון שכלל אותם עם העבד ע"כ היה כונתו במתנת בריא שלא יוכל לחזור כנ"ל וכי תימא א"כ לפ"ז הדרא קושיין לדוכתא דהא ר"נ ס"ל דאפ"ה פלגינן דיבורא כבר כ' הר"ן והמרדכי שם דדוקא התם משום דהוי תרי גופא יעו"ש משא"כ בנ"ד הא הוי כל הנכסים לחד גופא ולפ"ז יתיישב שפיר דברי רבינו שמחה דע"כ מוכח שלא כהי"א השניים דס"ל דלא קנה הכל וע"כ ס"ל כשיטת הרא"ש דבכולל יחד אף ר"נ מודה דלא קנה כלום וא"כ קשה דר"נ אדר"נ דהא שם בגיטין ס"ל דאף בכוללם יחד פלגינן דיבורא והא גם באחיות תרי גופא נינהו וא"כ ע"כ נחת לחלק דכי אמרינן בכוללם יחד דלא קני כלל כגון את וחמור ואחיות דלא חל כלל עלייהו שום קנין משא"כ התם אף דש"מ הוא ויכול לחזור מ"מ הרי בר קנין הוא לכך לא בטל נגד העבד ורבינו שמחה לא ס"ל הך סברא שהבאתי לעיל בדעת הי"א הראשונים דאדרבא אם יכלול אותם לא היה חוזר אף בנכסים משום דהוא אזיל בזה בשיטת הי"א הב' והוא כשיטת הראשונים בשטרי איקרי נכסים דבעי לומר אגב את כ"ז נראה לפענ"ד כי נכון הוא. ואף כי לכאורה קשה לומר דהמרדכי מיירי באומר כל נכסי הן גם לבי היה נוקף לומר כן. עד שמצאתי בעז"ה בתשובת מבי"ט (שאלה כ"ה) שמוכח מתוכו דמפרש דברי המרדכי באומר כל נכסי יע"ש שמביא ראיה מפסק רבינו שמחה דבאומר כל נכסי צריך לומר אמטלטלין או מעות קני אגב קרקע משמע דלשיטת הי"א לא בעינן לומר כן. שמחתי כמוצא שלל רב שכיוונתי לדעת הגדולים וזכיתי ליישב דברי המרדכי על מכונם. וראינו לרבינו הרמ"א ז"ל שטרח ליישב בכ"מ דברי המרדכי ז"ל. ויתר דברי מר בפלפולא לזכות ידינני שלא שמתי עיני עליהם מגודל טרדתי כנ"ל. וכאשר יספר לו ידידנו הרב החריף המוכ"ז נ"י. וה' שלום ישים שלום בחילו שלוה בארמנותיו כנפשו ונפש ידידו אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין. יום ה' לסדר מה טבו אהליך יעקב תקצ"ט לפ"ק. סימן נט מה שהשיב לגיסו הרב הג' המנוח מו"ה אליעזר זצ"ל מו"ץ דהוראדנא: ידידי גיסי נ"י. דבריך הנעימים הגיעני לנכון. והנה ע"ד שאלותיו אשיבו את אשר נראה לפענ"ד הקלושה על ראשון ראשון כו'. ויכריע נא מע"ל בעצמו אם הוא כן. פתח דבריו ע"ד עיסה שנילושה ברוטב שמן מאד. הנה לפ"ד ודאי מים הם רובא נגד השומן. ואסקינן בש"ע (סי' קס"ח) שאם השמן או הדבש הם במיעוטם לא מיקרי פת הבאה בכיסנין. רק ע"כ ספיקא של מעל' הוא כיון שנתבשל יחד הרוטב עם השמנונית וקבלה טעם יחשב זאת כולו למי פירות. הנה לפענ"ד יש להכריח דלא מהני בישולו ליחשב כולו לשומן דהא אמרינן בגמרא ברכות (דף ל"ו ע"א) וגם פסקו בש"ע או"ח (סי' ר"ב סעי' ד') דשמן באניגרון אם אינו חושש בגרונו מברך שהכל על אניגרון ומשמע אף אם בישל כאחד. וא"א להתעקש ששם מיירי שלא בשלם יחד. אבל אם בשלם יחד אינו כן חדא דלא מצינו בשום מקום לחלק בזה ולפענ"ד אין חילוק מצד הסברא כיון דסוף סוף האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ויש להכריח זאת מהגמרא דל"ל לאוקמי כגון ששתה לרפואה האניגרון לוקמי דבשתה לאכילה רק שבישל יחד השמן עם האניגרון אלא ע"כ דאין חילוק כיון דסוף סוף עיקר הוא האניגרון אף שהשמן נותן טעם הרבה לא חשיב. ואם נפשך לומר שזהו דוקא אם הוא אוכל הדבר עצמו אבל לענין ללוש בו את הפת שאני. הלא משמע בכ"מ דתלוי זה בזה וכן משמע במג"א (סי' קנ"ח ס"ק י') דרוטב היוצא מהבשר עצמו לא הוי משקה אבל מה שנתבשל עמו הוי משקה א"כ גם לענין זה יש לחלק כך: ב' מי שקיבל קנין ליתן גט אם צריכה ז' נקיים. לכאורה אינה צריכה ויש להביא ראיה א' מיו"ד (בסוף סי' קצ"ב) כ' בשם דוקא מחזיר גרושתו משמע דוקא אם גירשה ותו יש להביא ראיה מהא דאיתא באה"ע (סי' קמ"ט סעי' ז') בשם הרמב"ם שמי שאמר