חוט המשולש חלק ג' רסד

מפורש בכל התשובה בפירוש דהילוך מהני כמו שאבאר לקמן על מקומו הנה ע"כ הרמב"ם וגם הב"י בש"ע ע"כ ס"ל דהילוך מהני אצל רבים דפסק (בסי' קס"ב סעי' ב') דמבואות המפולשות מעיר לעיר אסור לסתום. ואמרינן עלה בגמ' ב"ב (דף י"ב ע"א) דהטעם משום מיצר שהחזיקו בו רבים ואין לומר דהתם הוי כמו שביל של כרמים א"כ גם בנ"ד הוי כמו שביל של כרמים. כיון שזהו דרך הרבים. ועוד פסק הרמב"ם (בפרק י"ג מה' נזקי ממון דין כ"ד) והש"ע (סי' תי"ז סעי' ב') שאם כנס הכתלים לתוך שלו אינו יכול להחזירם למקומם ואמרינן עלה ג"כ הטעם בגמ' ב"ב (דף ס' ע"ב) משום מיצר שהחזיקו כו' וא"ל דהוי כשביל כו' כמו שכ' הגאון רא"א חדא דא"כ גם בנ"ד הוי כשביל כנ"ל. ועוד דהא הרשב"א השיב סתם דהילוך קונה ברבים (ואין לומר שהשאלה לא היה רק בכמה. חדא דלא מצינו שום תשובה ע"ז ברשב"א. ותו דאי ברבים הוי החזקה כמו אצל יחיד א"כ מה היתה השאלה ע"כ צ"ל דברבים הוי חזקה פחות מג' שנים דאל"כ מאי קא מביא ראיה מר"י דקאמר מיצר שהחזיקו בו רבים שאם היה החזקה כתקונה בג' שנים פשיטא מאי אתא ר"י לאשמועינן אלא ע"כ דלר"א דסגי בהילוך אתא לאשמועינן דאף שלא החזיקו במעשה קנו ולרבנן אתא לאשמעינן אף אם לא היה ג' שנים) ומביא ראיה מר"י ע"כ דלא מדמי ליה לשביל של כרמים דאל"כ אין ראיה לסתם חזקת רבים אלא ע"כ דס"ל להרשב"א דזה לא הוי כשביל של כרמים דחזי אף לדברים אחרים. וכן משמע בש"ע סי' תי"ז דחזי אף לכתף. ואפ"ה פסקינן דקונים בהילוך לחודי' וא"כ קשיא הא פסק הרמב"ם וכן הש"ע (סי' קצ"ב סעי' ז') דהילוך לא קנה. ע"כ צ"ל דיש חילוק בין רבים ליחיד דביחיד פסקינן כחכמים דר"א. וברבים מודים חכמים לר"א דהילוך קנה. והא דקאמר מעכ"ת ואין חילוק בין רבים ליחיד אין להולמו חדא כיון דהחזקות שוים א"כ למה אומר ר"י מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו מאי איריא של רבים אפי' של יחיד נמי ותו מאי אתא לאשמעינן דחזקה מהני כמה משניות יש ע"ז אלא ע"כ דאתא לאשמעינן דברבים עדיפא חזקתן ולכך הביא הרשב"א הראיה מר"י להשואל כנ"ל. ועוד דיש תוס' מפורש (דף כ"ו ע"ב ד"ה עד דא"ל) דמשמע ממתני' דע"כ צריכים לחלק בין חזקת רבים ליחיד ע"ש. ומש"כ ראיה דאין חלוק בין רבים ליחיד מדקאמר ר"א לטעמיה אין לו פירוש כלל. דהא הראיה הוא מכח כש"כ שר"א סובר שאף ביחיד מהני הילוך א"כ כ"ש ברבים ובזה אתיא שפיר הסוגיא שם דקאמר ולרבה בר"ה טעמא מאי ומסיק דטעמא משום דר"י מיצר שהחזיקו כו' ופריך לר"א במאי קני דקשה ליה דאי במעשה א"כ אין סברא שרבנן יפלגו עליו. ואי בלא מעשה א"כ במאי קני ומתרץ שקני בהילוך ורבנן פליגי עליה אף ברבים מדקאמר רב אין הלכה כר"א א"כ לגבי חזקה דיחיד פסקינן הלכתא כרבנן לגבי דר"א כמו שפסקינן בכל הש"ס אבל ברבים כיון דחזינן דר' יוחנן גופא ס"ל גבי כונס לתוך שלו דמהני הילוך ע"כ ס"ל כמ"ש לעיל דרבנן מודים לר"א ברבים דמהני הילוך. וכן רבב"ח משמיה דר"י גבי מבואות אף דחזינן דרבה בר רב הונא משמיה דרב סבר דפליגי ברבים. רב ור' יוחנן הלכה כר"י כמו בכ"מ. ומה שכתב דכיון דחכמים סברי משום חביבותא דאברהם א"כ אין ראיה דהילוך קני אין זה דיחוי כלל דר"א מביא ראיה דאף ביחיד מהני הילוך ע"ז קאמרי חכמים דעל יחיד אין ראיה. ובאמת לרב אף ברבים לא קני ולר' יוחנן ברבים מהני. וכן משמע מדלא קאמר (בד' ס' ע"ב) ר"י ס"ל כר"י ואליבא דר"א. ואי הוי גרסינן בגמ' אמר רב יהודא לחודא. הוה מצינן למימר דאף רב יהודא הכי ס"ל דברבים אף רבנן מודים וזה אתא לאשמעינן. וכן בכל הנוסחאות דהרי"ף והרא"ש הוא רק רב יהודא לבד ולא משמיה דרב. והרשב"ם אפשר שהיה לו הגירסא אמר ר"י אמר רב א"כ ע"כ צריך לפרש שעשה מעשה דהא לא פסק כר"א אך קשה לכאורה מה חידש רב יהודא. ואפשר לומר דאסור לקלקל אף שהחזיקו בלא טענה כלל משום דאנן טענינן להו וכן כתב הגאון רא"א שהרשב"ם היה לו הגירסא אר"י א"ר אך אף לפי גירסתו מצינו לומר דר' יוחנן ס"ל דרבנן מודים לר"א ברבים. והלכתא כוותיה דר' יוחנן. א"כ אסיקנא דדעת הר"מ וש"ע דהילוך קנה: פיסקא ב' במה שכ' דאם היה הקרקע של בעל הבאר והיה נותן להם במתנה ההילוך היה מודה להם זהו דבר פשוט: פיסקא ג' מה שמדחה ראייתם מהרשב"א ואומר שהשאלה הייתה בזמן כמה יהא החזקה. וסמך עצמו על מה שכתוב שם ברשב"א ששאל השואל בכמה האמת אתם. חדא דלא נזכר ולא נפקד שום תשובה על הזמן בכמה יהא [ותיבת בכמ"ה שכתב שם או שהוא ט"ס וצריך להיות במ"ה או שר"ל בכמות הענין] ועוד הכי נעלם מהם ב' הגמרות (דף י"ב ע"א ודף ס' ע"ב) דמשמע שבשעה חדא הוי חזקה [כמו שבארנו לעיל] אלא שהיה מסופק השואל בהרשב"א אם מהני הילוך שאולי אלו הב' גמרות הוי דומיא דשביל של כרמים או דלא בעינן הילוך. והשיב דהילוך מהני ופחות מהילוך לא מהני. וכן משמע שבכל ראיה שמביא מסיק דהילוך מהני: פיסקא ד' ומה שכ' דהא אף לר"א דס"ל הילוך קונה היינו היכא שמתכוון לקנות. אבל היכא דלא מתכוון לקנות לא קני איני מבין שיחתו. דהא הוא עצמו כותב לקמן וכן הוא האמת דכאן בגמ' איירינן אם הוי חזקה וטוענין אנן לרבים דמסתמא קנו וא"כ לר"א דאם הלכו טענינן להם א"כ גם בנ"ד צריכין אנו לטעון להם שמסתמא קנו הקרקע: פיסקא ה' מש"כ שהיורשים אכלו ב' שנים זה כמי שאינו. ומש"כ ואם מורישם היה קיים היה מברר שלקח את הקרקע מזט"ה לא ידעתי מה קאמר