חוט המשולש חלק ג' רסג

תשובה הנה הגאון בעל עבודת הגרשוני העלה בפשיטות רק דבריו צריך עיון גדול כי פשטא בכמה סוגיות הוא לאיסורא ויותר דברי רש"י ז"ל בשבת (דף ד' ע"ב) שכ' דעקירה לחוד אסירא רק מדרבנן. ולכאורה מוכח משם דבכרמלית אסור דאביי קא מיבעיא ליה אי שווי' ככרמלית משמע דאי ודאי עשוה ככרמלית אסור אע"ג דלא עביד אלא הנחה לחודא דהא עקירת ידו לאו כעקירת חפץ ממקומו דמי אלא ע"כ דבודאי כרמלית הנחה לחודא ג"כ אסור [רק דיש לדחות דאולי הוי שם כעקירת הרשות גופא דאז הוי עקירה והנחה ואפשר דהוי איסור דאורייתא דכיון דעשה לידו ככרמלית א"כ הוי ידו רשות בפ"ע א"כ אח"כ כשמכניס ידו הוי כעוקר רשות כרמלית מר"ה לרה"י אך לכאורה משמע דלא יהיה רק איסור דרבנן דלא ניחא לומר דפלוגתא רחוקה יהא בין ב' הברייתות שזה אוסר מדאורייתא וזה מתיר לגמרי אלא ע"כ דאף האוסר אינו אוסר רק מדרבנן] וצריך להבין איך הוא האיסור שאסרו. ואפשר לומר שהאיסור הוא שאח"כ כשמכניס ידו הוי כעוקר החפץ מהכרמלית לרה"י ויהי' איך שיהיה היינו כשעוקר ידו ממקומה בטלה תיכף תורת רשות ואח"כ הוי רק כמוציא חפץ מכרמלית לרה"י אך כל זה אינו שוה לי בסוגיא זאת הפשוטה וצריך להבין אותה לעומקא מאי שייך למבעי כלל איבעיא דאביי אי עבדו רבנן איסור חדש שלא הוזכר כלל בשום מקום וראיתי להגאון בעל פ"י אשר הרגיש בזה ותירץ דוחק גדול אשר כל הרואה יראה ויבין גודל הדחק. אבל לא ידענא מי הכריחו לכך מתוך קושייתו לומר שאביי קאי אף מר"ה לרה"י והלא בדברי אביי לא נזכר רק הושיט ידו מלאה פירות לר"ה ולא' לרה"י ואדרבא מוכרח שאביי לא קאי רק אר"ה מדלא קאמר סתמא הוציא ידו לרשות אחרת והוי קאי אר"ה ורה"י אלא ע"כ דלר"ה דוקא קאמר. ועל קושיתו למה נחדש איסור סתמא הנראה לומר שאביי קא מיבעי ליה הא דאמרינן לעיל דהנחה דעני לחודא דאסור איני יודע מאיזה טעם אי משום דאתעבידא מלאכה בינייהו או משום דעביד הנחה אף היכא דלא אתעביד מלאכה בינייהו ואין לומר דסתמא אסרו הנחה לחודא אף דלא הוי עקירה כלל אין סברא כלל כמו שדקדקתי בפלפולי בדבריו הנעימים רק דאיבעי' להו אולי עשוה לידו ככרמלית ולכך אסור וזה ניחא אצל העני אבל בבעה"ב שקאי בפנים הוא מחמת דביתא אפשר כמאן דמליא דמי. והא דלא חייב חטאת הוא כיון דהשני היה ג"כ בזה המלאכה והוי שנים בעשותה אבל באמת היכא דהושיט מרה"י לר"ה הוי ידיו רשות אחרת ואסור מדרבנן משום דהוי רשות אחרת בפ"ע וא"כ שפיר קא מיבעיא ליה לאביי אי שוויה ככרמלית או לאו. וא"כ השתא דאסיקנא דאיבעי' ליה לאביי אי שוויה ככרמלית א"כ יש להוכיח דהנחה לחודא מכרמלית אסור ודו"ק: את כל הנ"ל העליתי בעזהש"י לכאורה דאסור הנחה לחודא דלא כעבודת הגרשוני אבל באמת מי אנכי שאבא אחרי המלך הגאון הנ"ל לחלוק עליו אשר קטנו עבה ממתני אך צריך להתאבק בעפר רגליהם ולשתות בצמא את דבריהם: סימן נה שאלה קרקע של אלמנה ויתומים שהיה סמוך לחצר ביהכ"נ מחזיק רחבו כמה וכמה אמות יותר משש עשרה אמה שהיה שייך לראובן. ובצד הקרקע יש באר של שמעון שנדב לרבים לשאוב מים מן הבאר שלו ויהיה לו למצוה עולמית ויכולים לבוא להבאר הנ"ל מן דרך המלך ועוד שארי דרכים קטנים מצידי' אשר משם יכולים ג"כ לבוא להבאר הנ"ל ויש עדים שמחמשים שנה ולמעלה היה הקרקע פנויה והלכו רבים עליה להבאר הנ"ל לשאוב מים וגם נסעו עליה והיה להם לדרך הרבים. והי' פנויה כמו כן משך רב. ובבוא הקרקע הנ"ל ליד לוי יש כמה כתי עדים אשר זרע את הקרקע והיה ליה לגינה ואכל לוי את פריה הרבה שנים וכת א' מכחיש אותם ואומרים שגם בפני לוי הי' פנויה כמו כן והיה הילוך לרבים להבאר הנ"ל ובבוא הקרקע הנ"ל ליד יעקב גדר וזרע ועשה גינה ואכל פריה שנים הרבה כאשר העידו ע"ז כמה כתי עדים ואחרי מות יעקב חזר הקרקע הנ"ל להיות מופנה כמה וכמה שנים ודרכו רבים עליה כמקדם לילך להבאר הנ"ל. וזה שתי שנים אשר האלמנה והיתומים חזרו וגדרו וזרעו ואכלו פריה והשאירו מקום פנוי ערך אמה וחצי לילך להבאר הנ"ל. ובשנה ג' התעוררו עליהם רבים בטענת מצר שהחזיקו בו רבים זה שני פעמים. ומבואר בש"ס ופוסקים מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וטוענים שהקרקע הנ"ל הוא להם לדרך לילך להבאר הנ"ל לשאוב מים: והנה יש מהלומדים אשר סמכו את דבריהם מדברי תשובת הרשב"א (סי' אלף קנ"ב) ומביאו הב"י בסי' שע"ז דרבים קנו בהילוך. ויש אשר אומרים דאף דלא קנו בהילוך היינו הילוך סתמא אבל הילוך של תשמיש כמו בנ"ד שהלכו רבים דרך הקרקע לשאוב מים מן הבאר נקנה בהילוך. ויש מהם אשר אומרים דאף דהילוך לא קנה כלל טענינן אנן לרבים שמסתמא החזיקו כד"ת בכל תנאיה וברשות. והוחלט הדבר אצלם דרבים קנו הקרקע בההילוך וי"א שהוא ספיקא דדינא: ע"כ לשון השאלה בקוצר ואריכת הדברים יובן מתוך התשו' תשובה בע"ה אתחיל לדון על דבריו על ראשון ראשון. פיסקא א' כתב שלא מצינו חולק על הרשב"ם דבעינן מעשה אדון עמו לבד מהרשב"א ז"ל אשר