חוט המשולש חלק ג' רנט

בזמנו הא בספק שלא בזמנו כיון דמדרבנן עכ"פ חייב כ' התוס' ד"ה מתוך דהוי שפיר צורך א"כ למה לא ידחה ספק מילה שלא בזמנה יו"ט משום מתוך. ונראה לפענ"ד לתרץ בסברת התוס' שם ד"ה אלא מעתה דדוקא בדבר הרגיל אמרינן מתוך. א"כ י"ל גם לענין דידן בסברת הואיל ג"כ הך סברא. דבשלמא לענין ספיקות דידן שמספקא לנו מהו התקיעות והשברים ע"כ שרינן אף לעשות שניהם דהא לעולם אנן בספק. אבל אם ספק שמע ספק לא שמע דהוי דבר שאינו רגיל אולי לא יהא שרי וסברא דידיה כיון דמדאורייתא חייב איך יוציא אותו משום ספק איסור דרבנן זה אינו מוכרח דהא עקרו בשבת חיוב דאורייתא משום שמא יעביר. א"כ גם בר"ה בשלמא בודאי הא חזינן דהתורה חייבתו אבל בספק בפרט אי אמרינן רק מדרבנן לחומרא] י"ל שפיר דאסור ויש לי בזה הרהורי דברים הרבה אך מחמת נחיצת מוכ"ז כאשר יספר קצרתי ואו"ש למר ולתורתו כסאו יהא נכון כאות נפש כתר"ה ונפש הצעיר מתלמידיו הרוצה לשתות בצמא את דבריו. יום ב' תבא צ"ג לפ"ק: דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין. סימן נא שאלה בנידן סירופ הנעשה בפאבריק של א"י ואין שם יהודי להשגיח אם מותר לאכלו בפסח: תשובה מכתבו מן א"ח שבועות העבר הגיעני יום ד' העבר. ואם כי עוד חזון עד עת מועד חג הפסח הבע"ל להזדקק לזה הענין אמנם אנכי עם רובי טרדותי אינני יכול לדחות הענין על זמנים אחרים שלא ישתקע הענין בענינים אחרים. והנני להשיבו בעזהשי"ת הנה את אשר רצה כ"ת לעורר בענין זה איסורא מדינא דגמרא. מהא דחמפ"ג בעינן עכ"פ. חותם אחד כמבואר בש"ע יו"ד (סי' קי"ח סעי' א') אין הנידון דומה לראיה שהרי שם כבר אסרו חכמים חמפ"ג של נכרי וא"כ כיון דחשוד להחליף אסור אם לא בחותם א'. משא"כ כאן אטו יש איזה סירופ שאסרוהו חכמים שנחשוד להחליף. ואי משום פירורי חמץ הלא זה אינו מדינא דחמפ"ג אף לפי דעת התוס' ע"ז (דף ל"ט ע"א ד"ה אמר רב) הוא דוקא משום דתערובתן אסור מדינא בענין שאין בו ביטול מדינא כגון חילתית שחתכוהו בסכין של איסור דכולו אסור מדינא וכן מורייס משום שמערבין בו יין בעינן שאין בו ביטול וכן פת האיסור מדינא וכן גבינה כמ"ש התוס' שם (דף ל"ט ע"ב ד"ה ימ"ח) דהטעם משום גילוי משא"כ בנ"ד הלא אף אם נתערבו איזה פרורין קודם הפסח ודאי כבר נתבטל בס' רק דחיישינן לאותן האומרין דחוזר וניעור בפסח וזהו רק חומרא לדעת קצת פוסקים. ומה שהביא ראיה מקושיית הפ"י הן קושיית הפ"י לא ברירא לי (וספר פ"י אין אתי) דהא דחמץ לא בטיל יבש ביבש הוא דוקא בתוך הפסח והש"ס מיירי קודם הפסח. ואי דס"ל דחוזר וניעור זה דוקא היכא דהתערובות הוא יחד עדיין משא"כ היכא דפירש כבר ודאי דלא שייך לומר חוזר וניעור: אמנם בזה ודאי שפיר קאמר דאחר שקבלנו עלינו ועל זרעינו דברי הרמ"א ז"ל בכל החומרות לענין שומן שנעשה בכלי חמץ וש"ד שנעשו שלא לשם פסח וכן לענין דבש שבא שלא מן הכוורת ובפרט בצוקר עצמו שנהגו עכשיו במדינתינו זו שלא לאכול בפסח הצוקר עצמו אם לא שנעשה לשם פסח א"כ במאי עדיף טפי הסירופ ע"ז לא ידענא שום מענה להתיר הסירופ יותר מן הצוקר עצמו. ומה שכ' לחזק החשש של פירורין בעת העשיה מהא דירושלמי (ריש פסחים ה' א') לענין אוצר של יין. וז"ל וחש לומר שמא הבהמים כו' יעו"ש בהמפרש אדמייתי ראיה מהירושלמי לייתי מהש"ס דידן פסחים (דף ח' ע"א) לענין מרתף של יין במסתפק דצריך בדיקה ופי' רש"י שם ד"ה במסתפק דהטעם משום שהשמש נכנס שם ופתו בידו. אלא דבאמת אין הנדון דומה לראיה ששם חל עליו חיוב בדיקה שקבעו חז"ל בכ"מ שמכניסין בו חמץ משא"כ בנ"ד אם נבא לאסור משום זה הא ודאי דהוי עכ"פ ס"ס שמא לא נתערב ואם נתערב אולי נתבטל: וזהו ג"כ ודאי שפיר קאמר מעכ"ת דדברי רבינו יונה (שמביא הרא"ש בפ' כיצד מברכין בסי' ל"ה) שהדבש מהפך כל מה שנופל בתוכו הוא דוקא בדבש ממש ולא בדברים אחרים שנעשים כמו דבש וזהו א"צ לפנים דאטו כיון דמראהו כדבש יש בו טבע דבש. אך בזה י"ל דהוי שפיר סברא לומר דטעם י"ש בהסירופ הוי לפגם כידוע ודאי. וכן מצינו בגמ' ע"ז (דף ל' ע"א) וכפי' רש"י שם ד"ה אלונטית כברייתה וכמובא בש"ע יו"ד (סי' קכ"ג סעי' ד' בהגהה) דטעם יין בדבש מסרי סרי א"כ החשש דכלים של י"ש שכתב מעכ"ת אינו חזק כ"כ: אבל כבר כתבתי דלפי החומרא שאנו נוהגין שלא לאכול צוקער עצמו שלא נעשה לשם פסח אף שהוא נקי ודאי מכל תערובות מאיזה סברא נקל בסירופ יותר. אמנם אף אם נתיר בצוקר אכ"ז גרע בסירופ משום דיש לחוש לפירורין וש"ד: אך לענין לעשות מזה משקה י"ש ודאי דיש להתיר אם יהיה איש אחד מיוחד שיראה שיעשה רק מזה הסירופ לבד ובכלים כשרים אין בו שום חששא דהא ממשקה מעד של חמץ עושים י"ש פסח. ולמה יגרע זאת: וכן ע"י סינון ותערובות מים קודם הפסח ודאי דיש להתיר אמנם לאכלו בפסח ודאי ראוי ונכון לימנות עליו ולאסרו ולשמור תקנת הקדוש לנהוג בכל החומרות