חוט המשולש חלק ג' רנו

אינה מקודשת. ר"מ אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו מקודשת וא"ל אינה מקודשת. ר' חגי בעי קמי' ר' יוחנן והן אם לא כי לא אחד הוא א"ל שנייא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם ופי' ברור שבני א"י סוברים באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים שא"צ לכפול תנאו לפי שלא חלו הקידושין עכשיו. וכאלו לא נעשה בו שום מעשה והקשו הזה האם לא שהי' בתנאי ב"ג וב"ר לאו כי לא אחד הוא ופי' הפני משה דהכי פי' הלא ב"ג וב"ר אמרו למשה כי לא ננחל אתם כו' ולמה הי' לו למשה לכפול אם לא יעברו הלא אם לא דמשה אחד הוא עם כי לא שאמרו ב"ג וב"ר] ואעפי"כ הוצרך לכפול תנאם. ותירץ שאני התם שהיתה הארץ לפניהם והם מחזיקין בה מעכשיו. לפיכך כפל שאם לא יקיימו יטלו הנחלה מידם. וכן בקידושין כיון שהגיעו הקידושין לידה אין במשמע האם לבטל הקידושין עד שיכפול. אלא התנאי בטל והקידושין חלין מעכשיו. אבל במפרש לאחר אינו צריך כפל מעתה נסמכו דברי הרב ז"ל שכל שלא הוחזק המתנה בידו הרי אם שלו כלאחר. וא"צ לתנאי כפול אפי' לר"מ וכן שארי חומרי תנאי ב"ג וב"ר והנה אמת נכון הדבר עכ"ל (העתקתי רוב לשונו משום שנצרך הכל לענינינו) גם רבינו אשר"י הביא בקיצור חילוק זה בין אם לעל מנת (בגיטין פ' מי שאחזו). נמצא סברתו דהיכא שאמר בלשון אם פירושו לאחר. וא"צ לכל גדרי התנאי דב"ג וב"ר. והרי בסוגיא דנדרים שהקשה הגאון הנ"ל על התוס' כ' במתניתין אם ארחץ אם לא ארחץ וכן בגמ' שם הנאות פירות עולם עלי אם ארחץ. וכן שם בר"ן (ד' ע"ט ע"ב פיסקא ד"ה אילימא) סיים בסוף וז"ל אבל כיון שתלתה נדרה באם אין במשמע שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה וכ"כ הר"ן בשבועות (פ' ג' על סוגיא דדף כ"ח שם) דלכך מותרת בפירות עולם קודם שתרחץ כיון שע"כ לא תלתה נדרה אלא לאחר שתרחץ הוי כמו שתלתה בזמן ובזה לא שייך דיני תנאי כלל א"כ הרי עלתה ארוכה לדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל דשפיר קאמרי דבאומר ע"מ שרוצה שיהא נזיר מעתה על תנאי שיטמא למתים שפיר בעינן כל דיני תנאי ומקשי שפיר הא לא אפשר ל"ק עי"ש. דלפ"ז יהא נ"מ גם באומר הריני נזיר ע"מ שיתנו לו ר' זוז דלא הוי לעקור דבר מן התורה ג"כ לא חל התנאי והוי נזיר. אבל בסוגיא דנדרים דקאמרה הנאת פירות עולם עלי אם ארחץ ודאי דלא הוי תנאי כלל כנ"ל והוי כאומר הריני נזיר לכשיולד לי בן דלא אסיק אדעת שום אדם דהוי דין תנאי אלא לאחר שיולד לו בן יהי' נזיר וכן שם אחר שתרחץ קבלה עליה לאסור הפירות עולם. וחילוק זה הוא ברור כשמש בצהרים ונובעים מפי גדולי הראשונים ז"ל. ותמיהני על קדוש ישראל שלא גילה סוד זה לתרץ רבותינו בעלי התוס' ז"ל לאמיתן: נמצא לפ"ז נ"מ לדידן לדינא דמסוגיא דנדרים אין שום רמז ראי' לדברי הש"מ כנ"ל. ולפי שיטת הראשונים ז"ל דמפרשי ביבמות דפליגי בהך כללא ורבינא ס"ל דלכ"ע לא בעינן אל"ק עי"ש גם מנזיר אין ראיה דרבינא לשיטתו אזיל כנ"ל. א"כ יכול להיות באמת הדין דבנדרים ובנזיר היכא דאמר שיהא חל הנדר מעתה ע"י איזה דבר ודאי לא חל התנאי והוי הנדר מ"מ לפי שיטת הסוברים הך כללא דבעינן אל"ק עי"ש דלא כבעל השיטה מקובצת: ואם נאמר עוד דאף היכא שאמר בלשון ע"מ אך אם אמר בפירוש שלא יחול הדבר עד אחר שיתקיים התנאי ג"כ אינו חל עד אחר שיקויים הדבר יש לתרץ ג"כ דברי הטור ביו"ד (בסי' רל"ה) שפסק שאם תלה ההפרה ע"מ שתאמרי לפלוני דברים של קלון חל התנאי וכן פי' במתני' דהמדיר והקשה הגאון ר' עקיבא דהא לדברי האומרים שאינו יכול להפר ע"י שליח אינו צריך לחול התנאי. ולפמ"ש י"ל דמיירי שאמר לה לאחר שתאמרי יחול ההפרה דאז לא בעינן אל"ק עי"ש כנ"ל. ומתורץ שפיר ממתני' אליבא דכ"ע. ואף שכ' במתני' ע"מ סתם חל עלינו לדחוקי קצת נפשין כדי לישב דברי רבינו הטור ז"ל: ומדי עברי בסוגיא זו אמרתי דרך חידוד ליישב הרמב"ם ז"ל במה שהקשה עליו הגאון בעל לחם משנה שכ' (בפ' א' מה' נזירות הל' י"ג) האומר הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין או מטמא למתים או מגלח שערו ה"ז נזיר ואסור בכולם מפני שהתנה עמשכ"ב וכל המתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל. והקשה הלח"מ וא"ת ל"ל האי טעמא תיפוק לי' משום דאפילו לא הזיר אפי' מא' חייב בכולן דקי"ל כרבנן דהא בפ' ב' דנזיר לא הוצרך להאי טעמא אלא אליבא דר"ש דאמר עד שיזיר בכולן אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו לא. וי"ל דנותן טעם שהכל מודים בו ותירוצו דחוק: ואמרתי דרך חידוד דשפיר צריך הרמב"ם להאי טעמא אף אליבא דידן דלכאורה יש להקשות למה אמרינן דאם אמר הריני נזיר ע"מ שאטמא למתים תנאו בטל נימא דכונתו שיהא נזיר שמשון דהא פסקינן לעיל (דף ד' ע"ב) כר' יהודא דאמר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים ונימא דכונתו שיהא באמת נזיר עולם וכשמשון. ואף דאמרינן אין נזירות לחצאין היינו דוקא בשארי דברים אבל בטומאה לא. וסמך לזה יש בר"ן ובאשרי בפ' ואלו נדרים (דף פ"ג ע"ב) שכ' שם אמאי דאמרינן טומאת מת נמי אית לה צערא. האי דפריק ליה הכי ולא פריק אין נזירות לחצאין כדפריק לעיל משום דטומאה אינה תלוי' בנזירות דאשכחן נזירות בלא טומאה שהרי נזיר שמשון אסור ביין ומטמא למתים כדאיתא פ"ק דנזירות עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם. א"כ למה נאמר דהוי נזיר סתם ושלשים יום. נימא דכוונתו שיהא נזיר עולם וכשמשון: ובזה אמרתי דאפשר באמת כן הוא שאם אמר הריני נזיר חוץ מטומאת מת הוי נזיר שמשון. ולכך במתני' שפיר דקדקו וכ' ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים דוקא היכא שאמר תרווייהו. א"כ ע"כ כוונתו