חוט המשולש חלק ג' רנה

הלא אליבא דרבינא קיימינן. ודוקא קאמר משום דמתנה עמ"ש בתורה. וברייתא מסייע ליה בתרתי אך מי רמינן גברא אגברא. ואליבא דהתוספות ז"ל כלל זה ברור באין חולק: ויוצא לנו לפ"ז דלשיטת הראשונים ז"ל המבואר לעיל אין מקום לקושיית התוס' כלל דרבינא לשיטתו אזיל דלית ליה הך כללא דאל"ק עי"ש. וברייתא מסייע ליה גם בזה (וי"ל דלכך השמיט הרמב"ם באמת הך כללא) אין לנו לחדש החילוק של בעל השיטה מקובצת מהך סוגיא דנזיר. והתוס' דמקשים לשיטתייהו אזלי כנ"ל. א"כ קושיית הגאון אינו חזקה כ"כ דהא לשיטתם זה הכלל פשוט אליבא דכ"ע. ומש"כ לומר דקושיית התוס' הוא שיהא נ"מ לדינא באם יתנה שאם ימות אביו יהא בטל הנזירות. יעיין ידידי בתשובת מעיל צדקה (סי' אב"ג) ויראה כי עיקר הסברא דהך דינא דירושלמי שהובא בא"ע (סי' קנ"ד סעי' ד') ברמ"א הוא משום שמתנה שלא יחול הקידושין כלל באם שימות בלא ז"ק. לכך לא הוי מתנה עמש"ב דהא מבטל המעשה דמעיקרא א"כ ודאי כדבריו כן הוא שאם מתנה ע"מ שאם ימות אביו יהא בטל הנזירות. יהא נזיר לע"ע ואם ימות אביו בטל הנזירות מעיקרא ומשום טעמא דאל"ק עי"ש הוי נזיר לגמרי. אך לא ידעתי שאם נבא לתרץ דברי התוס' ז"ל שכונת קושייתם שיהא נ"מ לדין חדש שלא נזכר במשנה ובברייתא דידן למה ליה לדחוקי נפשיה כולי האי יכול לומר בפשיטות שיהא נ"מ אם יאמר הריני נזיר ע"מ שיתנו לו מאתים זוז דלטעמא דמתנה עמש"ב לא הוי נזיר עד שיתנו לו. ולטעמא דאפשר לקיים ע"י שליח הוי נזיר אף אם לא יתנו לו. ובאמת שפיר י"ל דכונת התוס' בקושייתם כן הוא שיהא נ"מ במקום דלא שייך עקירת דבר מן התורה: והנה קושיית הגאון השני' על תירוצם לכאורה גדולה היא וראוי' למי שאמרה ותירוצו של כבוד ידידי בהשקפה הראשונה נראה לי מאד. ותיכף אמרתי סמוכות לזה מדברי התוס' (ב"מ דף צ' ע"ב ד"ה ר' יוחנן) שכ' דלר' יוחנן עקימת שפתיו הוי מעשה היכא שע"י דבורו נעשה מעשה כמו מימר שנתפסת בהמה השניה לקרבן לאפוקי נשבע שלא נעשה מעשה. (וסברא זו היא גמ' ערוכה תמורה ד' ג' ע"ב) גם ראייתו מתנאי דב"ג וב"ר וקושייתו על בעל השיטה מקובצת לכאורה מוקשה הוא. אמנם שבתי וראיתי אחר העיון שדברי הש"מ נכונים הם וסברתו כן הוא דהיכא שנעשה מעשה קודם שיחול התנאי ובאם שלא יתקיים התנאי יעקור המעשה למפרע אז מפלגינן היכא שהמעשה היא אלימא כ"כ שא"א לעשות ע"י שליח אין ביטול התנאי של אח"כ מבטל המעשה. רק היכא שהמעשה לא אלימא כ"כ ויכול לעשות ע"י שליח התנאי מבטל אותה למפרע (וכ"ה דברי התוס' בכתובות הנ"ל) וכן בב"ג וב"ר הלא מקודם נעשה המעשה שאמר להם משה בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם ואח"כ והיוצא מפיכם תעשו. אבל אם לא יעברו חלוצים אז יבטל המעשה ויקחו מהם בחזרה הערים האלה. אבל בנזיר הלא לא נעשה מעשה קודם התנאי שיצטרך התנאי לבטל המעשה שלפניו. דהא הקרבנות הוא מביא אחר שישלים הנזירות וא"כ קודם שחל התנאי הא לא הוה אלא דבור בעלמא ושפיר אתי דבור דתנאי ומבטל הדבור. וכ"ה ממש דברי הגאון בעל פני יהושע בכתובות שהביא הגאון הנ"ל. לאפוקי בתנאי דב"ג וב"ר הלא נעשה מעשה קודם שחל התנאי (וכ"ה ממש דברי הרמב"ן שאביא לקמן אי"ה) א"כ שפיר מתורץ קושיית התוס' לפי סברת הש"מ וח"ו שנשוה להגאון בעל אסיפת זקנים לטועה בעיקרא דתנאי דב"ג וב"ר: אך עכ"ז ודאי שפיר קאמר ידידי שיש לחלק כה"ג ולהגן על רבותינו בעלי התוס' ז"ל להצילם מקושיית רבינו ע"א מאור הגולה דבנדרים דהוי בשב ואל תעשה לגמרי לא הוי עקימת שפתיו מעשה. אבל בנזירות כיון דסוף כל סוף יבא הדיבור לידי איזה מעשה הוי עקימת שפתיו מעשה ובעינן שפיר שיהא אל"ק עי"ש. כמו שהבאתי לעיל ראיה מדברי התוס' ז"ל דבכגון דא הוי דבור כמו מעשה: אך עדיין יש לי מקום עיון לפ"ד באם אמר שבועה שאוכל ככר זה אם אוכל זה דהא לפי דברי ידידי יהא חל השבועה אף אם לא יקיים התנאי דהא הוי בקום ועשה. והא אמרי' בשבועות פ"ג (דף כ"ח ע"ב) שאם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה חל התנאי ע"ש. וא"כ הא לא הוי הרעה דומיא דהטבה בזה ומשמע בכ"מ בשבועות דבעינן הרעה דומיא דהטבה. אך י"ל כיון דהשבועה יהא חלה בכל גווני הוי שפיר הרעה דומיא דהטבה. או שנאמר דבאמת גם בשבועה שאוכל ככר זה לא חל השבועה בלא תנאי. משום דלא חל כה"ג בלא אוכל וצ"ע ואכמ"ל): ברם ידידי אחר שחפשתי בכללי גדרי התנאים מצאתי בעזהשי"ת שדברי רבותינו התוס' ז"ל הם שרירים וקיימים בלי שום פקפוק: הנה הרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה על הך סוגיא דיתנו לו ר' זוז וינסוב ברתי (דף כ' ע"א) כ' וז"ל בשם הראב"ד ז"ל עתה אגלה את הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים לא פרשוהו. כי כל מה שאמרו חכמים בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי ומעשה בד"א ומעשה דאפשר לקיים ע"י שליח כל אלו לא נאמרו אלא כשמעשה נעשה מיד כעין נתינת גט וחליצת יבם שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אא"כ נעשה כראוי ובחוזק כעין תנאי ב"ג וב"ר שהיו מבקשין ממשה שיתן להם נחלתם מיד. וע"כ הוצרך משה לכפול התנאי שאם לא יקיימו יטלו אותה הנחלה מידם. וכן דקדק בכל דיני התנאי. אבל זה שאמר תנו לפלוני מאתים זוז אם יקח בתי לית דין ולית דיין שאם לא יקח לא יטול. ומעשה דההוא גברא דבמס' ביצה אם אמר באם. אין בו ספק שלא יטול אם לא יקח הבת והאריך עוד בדבר ודבריו כצפיחית בדבש. עד שלבסוף כ'. אבל מצאתי עוד בירושלמי ראיה לדבריו (בפ' האומר ה' ג' בקידושין) דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים וירדו גשמים מקודשת ואם לאו