חוט המשולש חלק ג' רנג

ומה שהקשה מעלתו אם נחלק בין אביו לב"ד מדלא משני הש"ס כן בסוגיא דנדה שם יעויין שם בדברי התוס' ובפרט בדברי הגאון בעל מש"ל (בפי"ז מה' מ"א הלכה י"ז) כמה וכמה אופנים שהי' אפשר לתרץ על קושיית התוס'. ולפענ"ד אין כדאי בזה לדחות החילוק שמוזכר בדברי הרמב"ם ז"ל להדיא ואשר כבר העיר בזה הגאון בעל נמ"י שיש לחלק בזה. ולפמ"ש לעיל הוא שיטת רבינו ז"ל בפירוש דברי הש"ס בקטן העושה לדעת אביו: היוצא לנו מזה לפי מה שנראה מדברי הנ"י הנ"ל תלוי הנך תרי שיטות זה בזה דאם נאמר לחלק בין אביו לב"ד יש לנו לומר כשיטת התוס' דפ' כל כתבי הנ"ל דחינוך שייך גם לענין איסורא ואם נאמר שאין לחלק בין אביו לב"ד ע"כ מוכרחים אנו לומר כשיטת הנ"י והתוס' דפ"ד דנזיר דבאיסור לא שייך מצות חינוך: אך מידי דברי בם אינני מבין לכאורה תירוץ הנ"י על הך סוגיא דנדה דבאיסור ל"ת לא שייך חינוך הלא יקשה עליו מהך סוגיא דפ' בתרא דיומא (דף פ"ב ע"א) דמחנכין אותו לפני שנה כו' לעינוי יוהכ"פ. ומה שתירצו התוס' שם בנזיר דהיינו קיום מצוה ועיניתם דהא גם שם יש מ"ע דמוצא שפתיך. ולע"ע אינני מוצא לחלק ביניהם אם לא שנאמר דשאני יוהכ"פ דעיקר החיוב אפקי' קרא בלשון מ"ע כמו דאיתא ביומא (דף פ"א ע"א) אמר ר"ל מפני מה לא נאמר אזהרה בעינוי כו'. וצריך לדחוק שזהו ג"כ כוונת התוס': ומה שהעיר מע"כ לחלק בין דרבנן לדאורייתא יעויין בדברי הגאון בעל מש"ל הנ"ל שדיבר הרבה בזה. ומה שהביא ראיה מהך דחגיגה (דף ד' ע"א) אינו דומה לזה דשם הפי' היכא דגדול כה"ג אינו חייב עתה מדאורייתא איננו מחוייבים לחנך את הקטן אף אם יהא חייב כשיגדל ולא מצינו דגדול חגר חייב בראי' מדרבנן. וכן איתא ברמב"ם (בפ"א מה' חגיגה ה' ג') להדיא (ודעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז מה' מ"א דאף באיסור דרבנן לא מספינן ליה בידים ומשמע שם דבאביו כה"ג שייך ביה מצות חינוך אף להפרישו כדי לחנכו בקדושה): את כ"ז העירותי בעז"ה שכבר דשו בו רבים רבותינו הראשונים ז"ל בשקלא וטריא הלזו אמנם באשר אין מדרש בלא חידוש נ"ל לומר ולחלק בדבר הזה דחינוך במצות ל"ת עפ"י החילוק שאחז"ל בעירובין (ד' מ' ע"ב) ליתבי' לינוקא לית הלכתא כר' אחא דלמא אתי למסרך וכ' התוס' שם (ד"ה דלמא אתי למסרך כו') דדוקא בדבר שהוא קבוע שייך בי' אתי למסרך כן אפשר לומר דבמ"ע בקום ועשה הלא כולם קבועים ומוטלים עלינו לעשותם ודאי דשייך בי' חינוך. ובמילי דאיסורא הוא דוקא ביוה"כ שהוא קבוע בכל שנה התענית ואם לא נחנך אותו ודאי דאתי למסרך. משא"כ בשאר איסורים ובפרט באיסור דלא יחל דברו שהרי לא קבועים הם ואינו ברור לנו אם יגיע לידי האיסור כשיגדל בזה אינו שייך חינוך. ובזה מתורץ מה שקשה לכאורה מאי דקאמר הש"ס בעירובין שם דלמא אתי למסרך תיפוק ליה דאסור לאוספי' ליה בידים. ואין לומר דעדיין הוי קודם הלילה דהאיסור בגדול הוא רק משום דכבר קיבל עליו א"כ מה הוא דאתי למסרך הא גם כשיגדל לא יהי' איסורא בכה"ג אך לדעת הרמב"ם ז"ל ניחא דכשיגדל יהי' עכ"פ איסורא דרבנן ולדידי' גם איסורא דרבנן אסור לאוספי בידים. אך לכאורה הוא דמיא לסוגיא דחגיגה דאף גדול בכה"ג עתה לא הוי אצלו איסור דאורייתא היכא שלא קיבל. ואצל הקטן גופא לכשיגדל לא יהא אלא איסורא דרבנן וע"כ צ"ל דכיון דעתה לא מצינו שום גדול כה"ג שיהי' מותר שייך בו מצות חינוך. ומה שהלבישו חז"ל זאת בדבריהם דאתי למסרך פי' שזהו הטעם דחינוך. אך עכ"פ היוצא לנו מזה דעיקר מצות חינוך הוא בדבר דאתי למסרך. אבל בדבר שאינו מצוי ודאי לא שייך בו מצות חינוך. וא"כ לפ"ז שפיר יש לתרץ דברי התוס' דפ' כ"כ דבאיסורי שבת הרי הוא דבר המצוי בכל שבת ודאי דגם בזה שייך מצות חינוך דהא כל שבת יהא מצוי אצלו האיסור הזה לעשותו אם לא נפרישו פעם א' משא"כ איסורים דנדרים ושבועות ונזירות הרי לא ברור לנו שיבא לידו איסור כזה הוי דומיא דכ' התוס' בעירובין (ד"ה הנ"ל) לענין מילה ותענית דמותר להאכילו אפילו בידים: וכן יש לתרץ גם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שכ' שם (פ' י"ז מה' מ"א ה' כ"ח) דמצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו וקאי אדלעיל שרוצה לאכול אחד ממ"א ולעשות מלאכה בשבת שהם דברים המצויים משא"כ איסורי נדרים ושבועות ונזירות דלא הוי דברים המצויים כמו שמצינו מעין זה דמחלק הש"ס בשבועות (דף כ"ד ע"ב) כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני כי קתני מידי דלית בי' שאלה דאית בי' שאלה לא קתני אלמא דשאני הוא הנך איסורי מכל איסורי דעלמא א"כ ברווחא יש לנו לחלק בכגון דא לענין חינוך. וה' הטוב יורנו אמת בתורתו: ובפרט לפ"מ שעשו חז"ל צריכותא ביבמות (דף קי"ד ע"ב) לענין זה בין דם ושרצים וטומאת כהנים ודאי דאין ללמוד משם איסור נדרים ושבועות משום דהוי איסור הבא מעצמו וישנו בשאלה: . סימן מו מה שכתב אליו הרב הגדול הגביר המנוח מוה' זלמן לעווין ז"ל ממינסק הגאון רשכבה"ג ר"ע אייגר בתשובותיו (סי' מ"ח) בסופו תמה בתרתי על דברי התוס' נזיר (דף י"א ד"ה דהוי מתנה) דהקשו וא"ת ותיפוק ליה דא"א לקיים ע"י שליח הנזירות. ומקשה הגאון הנ"ל דמאי אולמא האי מהאי ואדרבא מדין דצריך אפשר לקיים ע"י שליח אינו ברור. דיש בה פלוגתא ביבמות (ד' נ"ג ע"א)