חוט המשולש חלק ג' רנב

שיוכל לבא להקונה איזה איסור מחמתו אח"כ גם אולי יתוקן הדבר ביד הקונה ולא יבא לידי איסור כלל. בזה פליגא רב ושמואל ור"י דר"י ס"ל דא"צ לשאלו כלל אף היכא דאיתא קמן ולא דמי להמשכיר בית לחבירו בי"ד דשם הוי הבית עד י"ד בחזקת שאינו בדוק והוי חזקה דאיסורא מעיקרא והספק שלנו אם עשה מעשה להוציא הדבר מחזקתו. וכה"ג הוי הסוגיא בריש פ"ק דחולין הנ"ל משא"כ כאן בבכורות שאנו מסופקים כלל אם הי' בו איסור כלל ס"ל לר"י דיש לנו לסמוך על מה שלא הודיע המוכר מסתמא אין בו חשש איסור כלל וא"צ לשאלו כלל אף אם הוא לפנינו. ורב ושמואל ס"ל דלא סמכינן על מה שלא הודיעו כיון שאינו מוציא המוכר מתחת ידו דבר שיש בו איסור בגופו רק שיוכל לבא עי"ז לידי איסור אח"כ כשתלד וגם הוי אצל המוכר ספק ע"ז חיישינן אולי לא שם המוכר לבו. וכיון שכן ודאי דיש לנו לחוש באמת כשתלד אח"כ שמא לא בכרה וע"ז מייתי הש"ס ראיה מהך דאותו ואת בנו דתנא בברייתא אם לא הודיעו המוכר הולך ושוחט ואינו נמנע דלכאורה אך למותר הוא דכיון דתני במתניתין בד' פרקים אלו המוכר צריך להודיעו ממילא מובן דאם לא הודיעו מסתמא לא מכר אמה או בתה אלא ע"כ דעיקר הרבותא דברייתא הוא דאינו צריך לשאלו כלל אף אם הוא קמן. ואף שמכר איזה ימים קודם ערב החג ויש לו שהות עדיין אף על פי כן סמכינן מדלא הודיעו מסתמא אין בו חשש כלל ואינו צריך לשאלו וזהו עיקר החידוש דברייתא לפענ"ד. ויש לכוין בזה דקדוק לשון הברייתא במה דסיים הולך ושוחט ואינו נמנע: וא"כ לפ"ז כבר סרה תלונתינו על רבינו הרא"ש ז"ל דאף אם נאמר דבלוקח מעובד כוכבים מותר לשחוט משום דהוי חששא רחוקה. עכ"פ בלוקח מישראל היכא דאיתא קמן היינו צריך לברורי עכ"פ (ויש איזו אחרונים דס"ל באמת כן) אך לפמש"כ דפשטות דברי הברייתא דכל עיקר דינא דילה הוא שאינו צריך לברורי כלל מזה מוכח דסמכינן על מה שלא הודיעו המוכר. ובזה כבר אין לחלק בין ודאי איסור להיכא דיש בו כמה ספיקות דאם לא הי' סמכינן על מה שלא הודיעו המוכר ודאי צרכינן לברורי בכל גוונא. ובזה מדוקדק מאד דיחויא דרב ושמואל שם התם במוכר תליא מילתא הכא בלוקח תליא מילתא ויעו"ש ברש"י ותוס'. והארכתי קצת בדבר הזה משום דמילתא חדתא הוא לפ"ד וישר הולך הוא בסוגיא הנ"ל ולא נעלמו ממני כל דברי הגאון בעל תבואות שור בסוגיא דא. אמנם אנכי מה שנראה לפענ"ד כתבתי. והבוחר יבחר וד' ינחני בדרך אמת בתורתו: וע"ד קושייתו השני' בסוגיא דפ' כיסוי הדם (דף פ"ו ע"ב) בשחט חי' ועוף במקום אחד יש בו ג"כ הרהורי דברים הרבה אמנם לרוב טרדותי וחלישות מזג בריאותי קשה עלי לבא בארוכה ובפרט סמכינא בזה על דברי הגאון מהר"מ לובלין שהאריך בזה הרבה בתשובה (סי' ס"ה) והעיקר אצלי דכיון דאליביה דרבנן דמו טובא משמע כבר אינו תלוי זאת במחלוקת ר' יאשי' ור' יונתן ולכ"ע בעינן או לחלק ויעוין בזה שם בארוכה ואתו הסליחה מה שקצרתי בזה: סימן מה מה שהשיב לגדול אחד משאריו ולא נודע למי: אה' ידידי ש"ב על של עתה באתי ע"ד תורה שהקשה על דברי התוס' שבת (דף קכ"א ע"א) ד"ה ש"מ וז"ל ונראה דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך דבהגיע לחנוך כיון שחייב לחנכו כש"כ שצריך להפרישו כו' והקשה מעכ"ת מהך סוגיא דנדה (דף מ"ו ע"ב) דפריך שם הגמ' ואי מופלא סמוך לאיש הוי דאורייתא כו' ומשני לאותן המוזהרין עליו ופריך ש"מ קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין עליו להפרישו ומשמע דמאן דאית לי' אין ב"ד מוזהרין להפרישו אפילו במופלא סמוך לאיש קאמר וכן הקשה בעל נמוקי יוסף (ביבמות סוף פ' חרש) על הרמב"ם דס"ל כדעת התוס' שבת הנ"ל והניח בצ"ע. ואנן מה נענה אבתרי' ומצד זה כתב הנ"י דשמא יש לחלק בין מ"ע למל"ת והוא כשיטת התוס' נזיר (דף כ"ח ע"ב ד"ה בנו כו'): ואנן אם נבא למשכוני נפשין לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל ודברי התוס' בסוגיא דשבת נראה להדיא שהרמב"ם ז"ל ס"ל לחלק בין אביו לב"ד כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא אעפ"י שאין ב"ד מצווין להפרישו מצוה על אביו להפרישו וכבר העיר גם מעלתו שיש לחלק בזה. וכן מפורש להדיא בדברי רבינו. והגאון בעל נמ"י שהקשה על הרמב"ם מהך סוגיא דנדה הוא לפי דבריו הקודמים שאין לחלק בזה. אך גוף ראיית הנ"י שם הוא רק לדברי רבינו רש"י ז"ל שפירש שם בשבת בעושה על דעת אביו היינו דוקא שמגלה לו פנים לעשות משמע דבלא זה גם אביו אינו צריך להפרישו. ויעויין שם בדבריו דמשמע דלולא דברי רש"י ז"ל הי' אפשר לפרש דברי הש"ס דזה הוא החילוק בין אביו לב"ד. א"כ לפ"ז כבר אין לנו תפיסה על הרמב"ם ז"ל מזה שהוא יפרש שזהו חילוק בין אביו לב"ד. ואף דבפ' י"ב מה' שבת לכאורה אין הלשון משמע כן וגם הרב בעל מגיד משנה פי' דברי רבינו עפ"י דעת רש"י ז"ל: אמנם (בפכ"ד ה' י"א) שכ' לשון וכן אם לא מיחה אביו. ולפי מה שפירש שם הכ"מ דאשמעינן דלא הוי איסור מה שהניחו אביו משמע כפי מה שכ' רבינו (בפי"ז מה' מאכלות אסורות הלכה כ"ח) לחלק בין אביו לב"ד. וכן נראה בגוף דברי הרב המ' בפ' י"ב מה' שבת שם שאינו מוכרח זאת בפי'. רבינו לפרש כשיטת רש"י ז"ל שכ' בזה"ל והזכרתי פי' רש"י ז"ל לבאר מה הוא עושה על דעת אביו עכ"ל ורבינו ז"ל הלא כתב רק לישנא דהש"ס בעושה על דעת אביו: