חוט המשולש חלק ג' רנ

פירושו שלא נעשה בה שום מעשה בעולם. א"כ גם בהכנסת הקיסם לבד נעשה כבר בעולה: דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין. סימן מב מה שכתב אליו הרה"ג מו"ה יהונתן זצ"ל מוואלין בעברי דרך נאווהרדאק בהיותי בבית הרה"ג מו"ה זיסקינד האב"ד דשם סיפר לי שנשאלה שאלה זו לפניו באחד שנתאבל על אחותו. ואחר גמר האבילות נודע לו שאחותו זאת שנתאבל עליה קיימת היא אך אחותו אחרת מתה ושאל השואל אם צריך להתאבל אבילות אחרת על אחותו שנודע לו עתה ממיתתה. ופסק הרב הנ"ל שיחזור ויתאבל וטעמיה בזה שלמד זאת מקריעה. ושם הדין שאם לא ידע על מי קרע שצריך לחזור ולקרוע א"כ ג"כ גבי אבילות אם לא ידע על מי התאבל צריך לחזור ולהתאבל וגם כיון שצריך לחזור ולקרוע אח"כ ודאי שצריך ג"כ לחזור ולהתאבל דהיכן מצינו קריעה בלא אבילות עכ"ל ואני אמרתי לו שכל זה טעות ברור בידו. דודאי כיון שמבואר בהדיא בש"ס בפ' ואלו נדרים (דף פ"ז ע"א) שצריך קרא ע"ז בהפרת נדרים ובקריעה וזולת זה לא היה צריך לכוין כלל על איזה קרוב הוא קורע א"כ באבילות דלא גלי קרא ודאי הדין שכוונה זו דעל איזה אבל הוא מתאבל לא מעלה ולא מוריד כלל גם ללמוד אבילות מקריעה אין סברא כלל כמבואר להדיא בש"ס מו"ק (דף כ"ו ע"ב) דקאמר שם לענין ספק אבילות אבילות לחוד וקריעה לחוד. גם מה שאמר היכן מצינו קריעה בלא אבילות ירושלמי מפורש הוא בפ' ואלו מגלחין ה' ה' אמר ר"מ יש קריעה בלי איבול שהרי על אביו ואמו קורע כו' והביאו הרא"ש והנ"י בפ' ואלו מגלחין סי' ק"ג גם בכל המצות לא מצינו כוונה כזו שיהא צריך לחשוב הסיבה מה שמחייבת אותו המצוה ולדעתו והרי זה דומה למי שיושב בסוכה ביום ב' דחג הסוכות וחושב שהוא יום ג' דסוכות וכן בקרבן הוצרכנו במס' כריתות (דף י"ט ע"ב) קרא לזה להדיא אשר חטא בה פרט למביא קרבן על החלב והוא אכל נותר אבל זולת זה אין זה בכלל כוונת המצוה כש"כ במצות דרבנן שאין צריך כוונה כלל כל זה ברור אצלי: סימן מג מה שהשיב להרה"ג הנ"ל בזה: ידידי קבלתי מכתבו מן כ"ו שבט דנא והנהני מבשורת בריאותו לטובה גם כי שם מחשבתו לקבוע לו מקום על כסא ההוראה והמשפט יהי ה' אתו להשיבו על מי מנוחות התורה ועבודה כחפץ נפשו היקרה: ובדבר אשר התוכח ידידי עם הרב המאוה"ג המפורסם מ' אלכסנדר זיסקינד מנאוורהדק תמהני על כת"ר אשר בחפזו שם את הרב הנ"ל לטועה. לפענ"ד הדין עמו ראשונה אשר דבר כי מדצריך קרא בהפרת נדרים ובקריעה שצריך לידע דוקא על איזה אדם הוא עושה מכלל דבשארי דברים לא. ישים מר עיניו בש"ס פ' אלו נדרים (דף פ"ז ע"א) ויראה שלא לכך בא הכתוב בקריעה כי עיקר הקרא בא ללמדנו שעל ב' קרובים צריך על כל א' קרע בפ"ע ולא די לו לכתחלה בקרע א'. גם יראה שלשון כל מפרשים הראשונים הרא"ש והר"ן והמפרש הוא רק אם העל דוקא אם לאו ונראה להדיא דלאו מיתורא קא דרשי שם אלא מפשטות הלשון וכן לשון הגמרא למימרא דיניא אותה דוקא ואי מיתורא מאי קא מיבעי ליה אם דוקא אם לאו דוקא. ע"כ האמת יורה דרכו דלאו מיתורא קא דריש. וא"כ לפ"ז באבילות דלא הוי רק מדרבנן ולא שייך בו קרא זה תלי בסברא וכיון דחזינן דהסברא הוא לענין קריעה דלא יצא כן גם לענין אבילות (ואף דלא ילפינן מהדדי היינו לענין ספיקא אבל לא במלתא דתלי' בסברא) ואדרבא יש להוכיח מסוגיא זו דנדרים להיפך סברתו. דהא ע"כ האי אותה לאו מיותר וכן משמע מהר"ן דגם בהפרה אמרינן כן אף דשם לא כ' קרא אותה רק לה. ודאי דרשינן מה מזה וא"כ מאי פריך מקריעה דלמא שאני התם דכ' על אלא ע"כ דמסברא פריך זה מזה א"כ גם מהך סברא יש ללמוד לנו לדין אבילות: ומה שהביא ראיה מכריתות דצריך קרא לענין כפרה ל"ד לדידן כאוכלא לדנא וכ"ש מה שדימה ליושב בסוכה וטעה ביומא אין כדאי לחלק ביניהם: אך בעיקרא דהא מלתא תמהני על כת"ר הא מלתא דתלי בסברא הוא דהא כל עיקר האבילות לא הוי רק מדרבנן גם יום ראשון אם הוי דאורייתא או לא הוי דאורייתא רק האנינות עכ"פ יש לו סמך מקרא דאחריתה כיום מר עיקר מרירותא חד יומא. וליום ראשון הוסיפו חכמים עוד ששה בסמך דקרא והפכתי חגיכם לאבל. א"כ כיון דחזינן דבשמועה קרובה נוהגת אבילות ע"כ ראו רבנן דיש לו המרירות כמו בפניו ממש ולכך הוסיפו עליו עוד ששה. (ובזה מתורץ לי תמיד דעת הרמב"ן שפסק דבשמועה קרובה אסור להניח תפילין אשר האחרונים לא הסכימו לזה ובאמת ברור הוא דביום השמועה שייך בו ואחריתה כיום מר כמו ביום המיתה ממש. וא"כ מעולל בעפר קרנו ולכך פטור מתפילין) וא"כ לפ"ז הרי אחר שנהג כבר אבילות בטעות ובאו ואמרו לו שאחותו זו חיה. הרי התנחם על הראשונה ואצל אחותו האחרת ששמע עתה שמתה הלא עיקר מרירותא עתה הוא ביום שמעו ושייך בו ואחריתה כיום מר ולשיטת הסוברים דאבילות יום ראשון דאורייתא ודאי דחייב מדאורייתא עתה ביום א' אבילות