חוט המשולש חלק ג' רמט

מצוה. ומדאורייתא אינו אסור רוצה בקיומו א"כ גם גרמא מדאורייתא אינו אסור אבל מדרבנן י"ל שפיר דאסור רוצה בקיומו כדמשמע בע"ז. ואפ"ה בשביל למעוטי תיפלה שרי א"כ גם כאן שאיסור מחיקת האותיות הוא רק מדרבנן. א"כ לקיומי השם שרי. ואף אם נאמר דרוצה בקיומו הוא רק מדרבנן אפ"ה אי לאו למעוטי תיפלה הוי שכרו אסור כדפשטינן לעיל דשכרו לעשות בסתם יינם הוי ג"כ שכרו אסור משום חומרא דיין נסך אף דלא הוי אלא מדרבנן: סימן מ מה שכתב אליו הרה"ג מו"ה יהונתן זצ"ל מוואלין אשר התגורר פה בהישיבה הק' דוולאזין: הגאון בעל נוב"י במהדורא תנינא האריך מאוד דהעראה מקרי כשמכניס האבר עד העטרה בנקב דוקא ולא בפרוזדור ואמר דהנה באשה יש שפיות קודם נקב הביאה כמו שיש בזכר וכן בנקבה שפיות במקום שלא כדרכה ולכך דכל זמן שלא הכניס בנקב בין כדרכה ובין שלא כדרכה לא מקרי כלל אתחלתא דביאה ונשיקה היא שהכניס האבר עד הנקב לבד. והעראה הוא שהכניס העטרה בנקב: ולפענ"ד קשה ע"ז מהא דאמרינן ביבמות (דף נ"ט ע"ב) אין לך אשה שלא נעשה מוכת עץ ע"י קינוח ואי כסברת הגאון עדיין לא נקרא אתחלתא דערוה כלל וגם הירושלמי שהביא הגאון לכאורה יראה דלא כדבריו. וכעת איני זוכר יותר מהקושיות שהיו לי על דין זה רק מזה נראה ראיה ברורה לדברי הגאון והוא הביאו בספרו הנ"ל מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) דבהעראה יש שיבר בתולים ואי אמרינן דהשפיות הם בכלל הערוה א"כ אפשר להכניס האבר עד בין השפיות ולא התחיל בנקב כלל ששמה מקום חיבור הבתולים כידוע ולפי דברינו אפשר דלישנא דהשרת בתולים דקאמר שם הש"ס לאו דוקא וכוונת הגמ' דלא נקראת שוב בתולה כמו שבארנו מש"ס יבמות הנ"ל וזה שנים רבות הארכתי בענין זה וכעת אינני זוכר יותר: סימן מא מה שהשיב להרה"ג הנ"ל בזה: אל כבוד ידיד ד' ונפשי עוז הרב וכו' מו"ה משה יהונתן דובער הלוי שלום ומזלא טבא מאלקים המושיב יחידים ביתה. ומנידון אשר נתבקשתי מכת"ר לעיין במה שכ' הגאון בעל נו"ב מנידון העראה. עיינתי קצת. והן זאת הלענ"ד בזה מנידון גוף הדבר אשר האריך הגאון לפענ"ד הוא דבר אשר א"צ להאמר כלל כי איך יתכן לומר דליקרי כלל ביאה אם הוא לאו באותו מקום כלל. ולפ"ד חנם האריך בה הגאון הנ"ל ודאי לא עלה על לב איש לומר לא כן: ומה שקשה ליה לכת"ר מהך סוגיא דיבמות (דף נ"ט ע"ב) דאמר שם א"כ אין לך אשה שלא נעשית מוכת עץ שלא כדרכה לפענ"ד לא קשה ע"ז כי עוד היה נ"ל דאף למ"ד בכל העריות ובקניית יבמה ואשה דבעינן הכנסת עטרה (וכן הוא פסקא דידן) הוא מודה לענין כה"ג דבנשיקת אבר שוב לא נקראת בתולה. וראיה לזה נ"ל מהך דינא גופא דקאמר שם בגמ' אליבא דר"א ור"ש בבתוליה עד שיהא כל בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה וכן פסק רב שם דאם נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה. ויש להבין לכאורה איך משמע בתיבת בתולה שלא נבעלה שלא כדרכה כיון דלאו מקום בתולים הוא כלל אלא ע"כ צ"ל דהאי בתולה קרינן לה מעין מה דקרינן קרקע בתולה או בתולת שקמה בנדה (דף ח' ע"ב) והיינו שלא נעשה בה עדיין שום מעשה. וכן לענין בתולה לכה"ג בעינן שלא נעשה בה שום מעשה בשני המשכבות אשר נתרבו באשה. ולפ"ז אף אם סתם שכיבה הוא דוקא בהכנסת עטרה לדידן מ"מ אף בנשיקת אבר באותו מקום עכ"פ נעשה בה איזה מעשה אישות. וא"כ לפ"ז שפיר קאמר שם דאם נימא מוכת עץ שלא כדרכה פסולה לכה"ג א"כ אין לך אשה שלא נעשית מוכת עץ בקינוח וע"כ היה נגיעת העץ בנקב אשר שם מקנחת א"ע לאחר עשיית צרכיה. וע"כ צ"ל כן דאל"כ איך ניחא אף אם לא נימא כדעת הגאון. אלא שאף בין השפיים מקרי העראה. כיון דעכ"פ בעינן שיכניס כל העטרה. וא"כ בעץ הא לא ידעינן שיעורא כלל ודילמא בעץ לפי הדרך שמקנחים א"ע לא חשיב כהכנסת עטרה. אך לפמ"ש ניחא. וכן ע"כ צ"ל לשיטת ר"ת בקידושין (דף יו"ד) דס"ל דהאיבעי' שם הוא בהעראה גופא אי בתחלה נקנה או בסוף משמע לשיטתו דלכה"ג נפסלה תיכף אף בתחלת העראה וכן הביא המ"ל (בפי"ז מהל' א"ב הל' י"ד) דלשיטת ר"ת אף למ"ד העראה הוא הכנסת עטרה אפ"ה לכה"ג נאסרה אף בתחלת העראה ומ"ש הגאון בעל נוב"י בשיטת ר"ת הוא דוחק לפענ"ד וכן כבר דחה זאת המ"ל (בפי"ז הל' ט"ו) בסוף דבריו. ואף שהרמב"ן והרשב"א חלקו על ר"ת בסברא זו עדיין י"ל שחולקים רק בביאה ממש אבל במוכת עץ כ"ע מודים דדי בנשיקה בעלמא ובהכנסת העץ קצת באותו מקום בין כדרכה בין שלא כדרכה דאלת"ה למה לא נתן הרמב"ם ז"ל שיעור במוכת עץ כמה יכנס העץ באותו מקום. אלא ע"כ דבאמת במוכת עץ בעינן שישיר הבתולים ממש אבל אם היינו אומרים דאף מוכת עץ שלא כדרכה פסולה ע"כ אף בנשיקה לבד היתה פסולה. ובאמת י"ל דהבתולה דקאמר קרא הוא שלא נבעלה דוקא ומוכת עץ הטעם משום שאין לה בתולים. אבל לפי ס"ד דש"ס דגם במוכת עץ שלא כדרכה פסולה א"כ ע"כ הבתולה הוא