חוט המשולש חלק ג' רמח

יש להסתפק אולי כיון שכבר קדשו השם אסור למוחקו: ולכאורה הדבר פשוט דשרי למחוק מכ"ש מהא דאיתא במס' סופרים (פרק ה' הלכה ג') היה צריך לכתוב את השם ונתכוין וכ' את יהודה ולא נתן בו דלית מוחקו וכותב את השם ר' יהודא אומר יחזור עליו את הקולמס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר א"כ הרי חזינן דאף בהשם עצמו אם כתב אותו בטעות שרי למוחקו כ"ש האותיות שנכתבו בטעות. ולא הוי רק מדרבנן: אמנם הגירסא בש"ס דידן בשבת (דף ק"ד ע"ב) ובגיטין (דף כ' ע"א) לא כתבו כלל מוחקו וכותב את השם אלא מתחיל הש"ס בדברי ר' יהודא שמעביר עליו את הקולמס וחכמים אומרים אין השם מן המובחר ויש לומר דלרבנן טעון גניזה אך כיון שאף לפי גירסא דידן אינו מוכרח להיפך ויש לפרש כמס' סופרים ואין לנו לחלוק על המס' סופרים: אמנם כבר אסיקו האחרונים שמותר למחוק השם שנכתב בטעות ואעפי"כ כ' הט"ז בסי' רע"ו ס"ק ז' שהדבר פשוט אצלו וא"צ ראיה שאסור למחוק את האותיות הנוספות אף אם נכתבו בטעות אסור למוחקן. וראייתו מברייתא דמס' שבועות גופא הנ"ל דע"כ מיירי שנכתבו בטעות דאל"כ למה ימחוק אותן ואעפי"כ אחרים אומרים שאסור והנה באמת מזה אין ראיה שיש לומר דאיירי בגוונא שרוצה למחוק כדי שישאר ריוח לכתוב תיבה החסרה אח"כ ורוצה למחוק את הכ"ם מאלקיכם ולכתוב אח"כ ג"כ אלקיכם רק שרוצה לכתוב אותיות קצרים ולא רחבים כדי שישאר אח"כ ריוח וקמ"ל דאסור אבל אם נכתבו בטעות אפשר דשרי: ולא ידעתי סברתו הפשוטה בזה למה לא נדון זאת מק"ו והלא מצינו בגמ' זבחים (דף ט' ע"א) מי איכא מידי דפסח גופי' לא בעי לחם ומותרו בעי לחם דאין סברא כלל שמותרו יהא חמור מגוף הדבר ולא אמרינן אדרבא כיון שכבר נקרב מזה פסח יש להנותר קדושה טפי א"כ גם בנ"ד אין סברא כלל שמותר השם יהא חמור מהשם עצמו: ועוד יש לנו לחקור אף לפי דברי הט"ז אולי דוקא באופן שאפשר לתקן השם כמו בנידון מעשה דידיה אבל באופן שא"א לתקן השם בענין אחר אם שרי למחוק כדי לתקן את השם: הנה איתא במס' סופרים שאם נפל דיו על השם שמותר למוחקו כדי לתקנו. אמנם בב"י הביא דברי המרדכי גם עוד אחרים שמסתפקים שאולי דוקא היכא שכבר נתקדש השם וגם היכא שכבר נפסל האות שנפל עליו הדיו. אבל היכא שהאות כתקונו רק שיש נגיעה אולי אסור. א"כ גם בספק דידן יש לומר שאסור שהרי האותיות בשלימות וכ' הב"י אף דמצינו במזבח שמותר לסתרו היכא שצריכים לבנותו אח"כ א"כ גם בכאן שרי רק דדחי אולי דוקא במזבח כיון שא"א בענין אחר בשום אופן אבל היכא דאפשר לגנוז היריעה אולי דאסור: ולפענ"ד יש להביא ראיה מן הש"ס מנחות (דף מ"ח ע"א) תני ר' חנינא טורתא קמיה דר' יוחנן שחט ארבעה כבשים על ב' חלות מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כך הפסדת את האחרונים א"ל ר' יוחנן וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שתזכה. ופירש"י בד"ה הפסדת את האחרונים דאם ישחט שנים הראשונים תחלה לשמן אזי יהא פסולים השניים האחרונים אלא שוחט שנים הראשונים לכתחלה שלא לשמן כדי שיאכלו אח"כ גם האחרונים [וכן פסק הרמב"ם בפ' ח' מה' תמידין ה' י"ג] וכ' שם התוס' ד"ה חטא בחטאת דאף היכא שיש איסור לאו אפ"ה אמרינן חטא בשביל שתזכה א"כ גם כאן צריכין אנו לומר חטא בשביל שתזכה. והיינו דוקא בשביל תקנת קרבן דהא באכילה אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ חזינן דבשביל תקנת קרבן אמרינן חטא בשביל שתזכה א"כ גם בענין תקנת השם צריכין אנו לומר כן דגוונא אחד הוא שיש שם ב' מיותרים ופסלינן להו אף דאסור לשחוט שלא לשמן כדי שיכשרו שנים מהם וכן בכאן אף אם נאמר שאסור למחוק את ב' האותיות אעפ"י כן יש לנו לחטוא כדי לתקן את השם ומצינו כמה פעמים. שמדמים בזיון קדשים לבזיון כתבי קודש כ"ש בזיון שם אם נאמר שיגנז את כל היריעה ונפסול אותה א"כ ודאי שיש לנו למחוק את האותיות ובפרט דמחיקתם לא הוי אלא מדרבנן כ"ש דהוי ממש כהך דכבשים דשרי: ועוד נראה לי לומר לפי סברתי דלעיל דלא אסור גבי מחיקת השם אלא בגוונא דחייב לאבד אצל ע"ג ואסור בהיפוכו בשם א"כ באופן שמותר גבי ע"ג גם בשם מותר. ואיתא בע"ז (דף ס"ג ע"ב) יתיב רב נחמן ועולא ואבימי בר פפא ויתיב רב חייא בר אמי גבייהו ויתבי וקא מיבעי להו שכרו לשבור ביין נסך שכרו מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דלמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי א"ר נחמן ישבור ותבא עליו ברכה ורצה לסייע מכלאים אליבא דר' עקיבא דאסור לקיים ואפ"ה עוקרין עם הא"י למעוטי תיפלה עכ"פ פסקינן שם כרב נחמן דאף דרוצה בקיומו אסור (וכ' רש"י שם דף ס"ד ע"א ד"ה רבנן הוא אבל יין נסך דאסור להיות רוצה בקיומו דישראל מצווה לבטל ע"ג ותשמישיה אימר לך דאסור) אעפי"כ אם כונתו הוא שרוצה בקיומו עתה כדי למעט אח"כ שרי א"כ גם להיפך במחיקת השם כה"ג אם רוצה למחוק באיסור דרבנן כדי לקיים את השם הקודש ג"כ שרי ומכוון הוא: ואין להקשות מהא דאמרינן בשבת (דף ק"כ ע"ב) שאני התם דאמר קרא ואבדתם את שמם כו' לא תעשון כן לה' אלקיכם עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי. אף דגבי ע"ג רוצה בקיומו אסור א"כ היה צריך להיות בשם אף גרמא אסור. י"ל דהתם מדאורייתא קא משתעי דבאיסור דרבנן ודאי אין לחוש בטבילת