חוט המשולש חלק ג' רמז

יש בו כדי לחמץ אמאי לא בטיל בק"א עכ"ל ואף דידע הגמ' דהעמדה אינה בטילה כמבואר במשנה לשיטת רוה"פ דקי"ל כוותייהו ואפי' הכי בשאור פשיטא ליה להגמ' דבטלה א"ו דשאור גרע מהעמדה. והתוספות לשיטתייהו כ' שם דהוי כהעמדה ולדידן צ"ל דס"ל דגרע מהעמדה וא"כ אף התרצן דמתרץ לו שאני שאור כו' וראוי לאסור כהעמדה ולמה לן לעשות פלוגתות רחוקות בין התרצן ומקשן דהמקשן יהיה דעתו דלא עדיף מהעמדה שאיננו בטילה אפי' באלף. והתרצן יתרץ דעדיף ויהיה איסור תורה אפי' ביותר ממאה ולתת שיעורין וגבולין דנימא עד מאה אוסר מה"ת וביותר אוסר מדרבנן זה לא ניתן להאמר לא עיין יפה בגמ' דפירושו בגמ' ודאי דמטעם העמדה ידע. אך עיקר השקלי וטריא אם אסור מדאורייתא או דרבנן והמקשן רצה לומר דמדאורייתא בטילה והתרצן השיב דמדאו' לא בטיל: ז ומה שהסיע דברי הרא"ש דלכך קאמר הסברא דיש בילה הוא רק אם חלק כבר עם הא"י ועושה מזה פלפול גדול זה לא נהיר לי כלל: (גם קונטרס זה חסר בסופו) סימן לט שאלה סופר שטעה וכתב במקום שהיה צריך לכתוב אלקים וכתב אלקיכם אם מותר למחוק את ב' האותיות כ"ם ולכתוב במקומם ם'. אם לאו. ונבאר כיד ד' הטובה עלינו: תשובה איתא בשבועות (דף ל"ה ע"ב) ת"ר כל הטפל לשם בין לפניו ובין לאחריו ה"ז נמחק לפניו כיצד כו' ואחרים אומרים לאחריו אינו נמחק א"ר הונא הלכה כאחרים. וכן הוא במסכת סופרים: והנה יש לחקור ב' דברים א' אם הוא דוקא אם נכתב כראוי אז קדש אותם השם. אבל אם נכתב בטעות אלו הב' אותיות מותר למוחקם דהא לא עדיפי משם עצמו שנכתב בטעות כדאיתא בשבת (דף ק"ד ע"ב) או דילמא כיון שהשם שאצלו נכתב כראוי כבר קדש אותם השם ואסור למוחקן שנית יש לחקור אם מותר למוחקן משום דהאי מחיקה לתיקון השם ואיתא במס' סופרים (פרק ה' הלכה ז') אבל הדיו שנטפה ע"ג הכתב מותר למחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן משמע דמשום תיקון מותר וא"כ אולי גם אם נכתבו אלו הב' אותיות בטעות שמותר למוחקן וגם כ"ש הוא דמחיקת השם גופא הוא בלא תעשה דלא תעשון ומחיקת אלו האותיות לא הוי אלא מדרבנן כדאיתא ברמב"ם (פרק ו' מה' יסודי התורה ה' ג') דבמוחק אלו הב' אותיות מכין אותו מכת מרדות: והנה מתחלה נבאר מנ"ל להרמב"ם ז"ל שזה לא הוי אלא מדרבנן דבגמרא לא מצינן זאת להדיא. ואולי הוא מפשטא דלישנא דמס' סופרים (פ"ה הלכה ו') המוחק אות א' מן השם עובר בל"ת משמע מן השם דוקא: עוד נראה לי להביא ראיה לדברי הרמב"ם דלא הוי רק מדרבנן. דהא אמרינן בגמרא מכות (דף כ"ב ע"א) וידוע לכל דהלאו דמחיקת השם הוא מקרא דלא תעשון כן לה' אלקיכם דכ' אצל ע"ג וגלי לן קרא דכל הענינים שאנו מחוייבים לעשות לע"ג אסור לעשות לשמו. א"כ אינו אסור לעשות אלא דבר שמחוייב מדאורייתא לאבד לע"ג אבל בדבר שבע"ג מותר מדאורייתא ליהנות א"כ בכגון זה ודאי מותר לעשות כזה בשמו. ולכאורה באמת לא מצינו אצל ע"ג דאסור רק הע"ג עצמו או האשירה או המזבח. וכן הגידולים שלאחר מכן שגדל מן האשירה עצמה אסור מדאורייתא אבל דבר שהוא רק טפל לאשירה מותר מדאורייתא ליהנות בו כדאיתא במשנה ע"ז (דף מ"ח ע"א) גבי אשירה גדעו ופסלו והחליף נוטל מה שהחליף והיינו הגידולים שלאחר מכאן. אבל מה שמחובר לאילן ולא גדל אח"כ מותר. וכן איתא במשנה מעילה (דף י"ג ע"ב) קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין בראשו של אשירה יתיז בקנה. והובא משנה זו ע"ז (דף מ"ב ע"ב) ומסיק שם הגמרא א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברה לך באפרוחין כאן וכאן שרי בביצים כאן וכאן אסור ופירש רש"י ז"ל בד"ה בביצים כאן וכאן אסור שצריכין לאילן וגזור בה רבנן כעל אילן עצמו:. וי"ל לפ"ז שזהו ג"כ סברת האחרים דלפני השם מותר לגמרי דגם באשירה כה"ג מה שהיה קודם לכן מותר לגמרי. ומה שאחר השם ע"כ לא הוי כגידולים דהא לא נסתעף מן השם עצמו והוי רק כבצים הצריכים לאשירה דאשירה הוי בסיס. וכן כה"ג השם הוא בסיס לאותיות אלו לכן כשם שבאשירה אסור מדרבנן ומחוייב לאבדן כן להיפך בשם ית"ש אסור למוחקו אך רק מדרבנן כמו שהתם רק מחוייב לאבד מדרבנן והשתא לפי דברינו אלו דלכך אסור מדרבנן הוא משום דהשם נעשה בסיס לאותיות אלו והוי דומיא דבצים הצריכים לאשירה א"כ בנ"ד שהאותיות אלו נכתבו בטעות ודאי דשרי למוחקן דהוי ממש כאפרוחין שאינן צריכין לאילן דבשלמא במקום שצריך לכתוב אלקיכם השם צריך לשתי אותיות אלו וכן אלו שתי אותיות צריכין להשם דהא בהם יתבאר הפירוש מהמלה אבל בענין שהיה צריך לכתוב אלקים וכ' אלקיכם שבאמת היפך הפירוש ודאי שהשם אינו צריך להם לכך הוי ממש כאפרוחין שא"צ לאילן דשרי אף מדרבנן דהא ליכא למיגזר כלל דלמא ימחוק את השם עצמו כיון שזה נכתב בטעות אמנם כ"ז הוא רק אם נאמר שדין זה תלוי בדינא דאשירה שהבאתי אבל אם נאמר שלא תלי זה בזה כלל עדיין