חוט המשולש חלק ג' רמו

באמת שפיר מקשה גאון עוזינו דמנ"ל הא כיון דבאמת אין שוה כלל זה לזה: עכ"פ העולה מכ"ז מבואר בתוספתא דדמאי פ"ד דאין להפריש מיניה וביה כלל אף אם הטבל רובא וע"כ משום דאין בילה ואולי יפריש מן הפטור. אך לפענ"ד להרא"ש עדיין אין קושיא כ"כ כיון דשם איירי לענין מעשר דצריך שיעור מדאורייתא אבל בהא דאין צריך שיעור רק מדרבנן ודאי דיש מעט מן החיוב ג"כ א"כ מינה ובה ודאי דיכול להפריש משום דיש מעט מן החיוב: וא"כ גם לפי דברי רבינו ע"כ דאין בילה וע"כ משום איזה טעם יכול להפריש במתניתין מינה ובה ברישא. משום דשאור נותן טעם. ובסיפא משום דסחטינהו ועשה מהם משקים. ואי משום דטבל בכ"ש ע"כ ג"כ אינו יכול לפרוש מינה ובה: ובעיקרא דהאי מילתא נראה לי השתא לחזק עוד דברי הראשונים דודאי כל טעמא דמתני' דידן הוא רק מטעם דשאור לטעמא עבידא ודאי דהוה דאורייתא דאל"כ קושייתי הראשונה במקומה עומדת מר"ש שזורי. ועוד כמה קושיות מהתוספתא. ומה שתרצו. כבר דחיתי בעז"ה היטב אשר בעיניהם יראו שהאמת אתי וודאי שגם הרא"ש מפרש כן. והא דפסק כן גם בככרות נראה באמת דלמעשה שנשאל לפניו היינו עכשיו בזה"ז דודאי הוי רק מדרבנן וכן גבי ר"ש שזורי דס"ל תרומות ומעשרות בזה"ז דרבנן וא"כ ע"כ דהסברא היא כך: דאם נפריש מטבל גמור דהוי מדרבנן טבל (היינו שרבנן חייבו להפריש ממנו תו"מ) על טבל שנתערב ואף דמדרבנן לא בטיל אעפ"י כן כיון דכל הטעם דלא בטיל הוא מטעם טבל והטבל גופא הוא מדרבנן א"כ זה הטבל הודאי חשיב כחיוב לענין זה דרק נתערב ומטעם טבל מדרבנן לא בטיל. והיינו דוקא שם דהטעם דלא בטיל הוא רק מצד טבל. אבל אם נמצא בענין דלא בטיל מטעם אחר מדרבנן והיינו מצד שהוא דבר חשוב או נותן טעם ודאי דשוין הוא שזה מדרבנן חייב ושם רבנן עשוהו כאלו לא נתערב כלל וכיון דרבנן עשוהו כמו בעין א"כ שפיר מצינן לאפרושי מטבל דרבנן בעין על התערובות דהא עשוהו רבנן כאלו הוא בעין. וזהו נראה לי הסברא לפי דברי הרא"ש ז"ל בתשובותיו. ושם בפסקיו ובתשובה השניה ודאי דהיה יכול להפריש מיניה וביה רק דהוי ס"ד כיון דהשאור נותן טעם בעיסה א"כ פוטרת הכל ולא בעי הפרשה כלל או דס"ל באמת דבעיסה אין בילה: ובפסקיו ס"ל דבקמח יש בילה ואף דאין נבלל כ"כ שבכל מעט יש שוה בשוה מב' התערובות אעפ"י כן משהו ודאי יש מכאו"א וחלה אין לה שיעור מדאורייתא ומעיקרא ודאי נסתפק כדעת התוספתא דהיה צריך לאפרושי כל הפטור ועוד מעט יותר. ופסק דבאמת יש בילה קצת ויכול לאפרושי מינה ובה. אבל בעיסה פסק בתשובותיו דע"כ או דיפריש מעט יותר או . דיש עוד תקנה היינו לעשות עיסה אחרת קטנה דשרי ג"כ ממ"נ וטעמא דטבל לא בטיל ודאי דליכא כיון דיש בילה והשתא נבא לדברי הש"ך שהם נכונים וברורים דלפי דברי הרא"ש ע"כ הטעם הוא משום דטבל אוסר בכ"ש (הקונטרס הזה חסר בסופו): סימן לח לכבוד אהובי ידיד נפשי ב"ד הרב המופלג חריף ויקר ביראת ה' גמיר וסביר בפלפולא דאורייתא כש"ת מו"ה משה מרדכי נ"י מנאווהרדק: א הנה מה שכ' מעל' שהרא"ש בפסקיו מיירי בודאי שהישראל והא"י הם שותפים בהעיסה. עיני כבודו יראה מה שכ' להרב הגאון דמחנם ונעלם מידידי דברי גאון עוזינו מוהר"א בביאוריו בסי' ש"ל שפירש להדיא דהרא"ש מיירי בלא שותפות: ב גם מה שפירש אח"כ בדברי הרא"ש ז"ל דעיקר ספיקתו הוא ממה דלא יהיה כל השיעור משל חיוב הנה יראה לחוש בדברי רבינו הגאון הנ"ל ויראה שבאמת פוסק דלא כוותיה דבאמת אין בילה ויכול להיות שמפריש הכל מהפטור לחודא ונראה דהכי פירושו דבשיעור חלה שיפריש אפשר שלא יהא בו אלא מעיסת נכרי: ג מה שהקשה על הרא"ש על מה שכ' דא"א שיהא בה גם משל ישראל וחלה אין לה שיעור מה"ת הנה זה לפי דברי הגאון שהשיג על הרא"ש דהא באמת פסקינן אין בילה רק ביין ושמן בלבד והשבתי דעת הרא"ש דרק לענין מעשר אין בילה אלא ביין ושמן. אבל לענין שיהא א' מכל שאר התערובות ג"כ בזה המקצת ודאי דאמרינן לענין זה יש בילה אף בש"ד מדפסקינן לענין או"ה דקמח בקמח הוי לח בלח: ד ומה שהקשה על הרא"ש דהא בשותפות ודאי דכ"ע מודים אמת שכן הוא. אבל הרא"ש ז"ל ודאי דבריו המה בנתערבו העיסות ולא בשותפות מתחילה: ה מה שהשיג עלי שאמרתי דהרא"ש מיירי לענין קמח בקמח והוי כלח בלח והקשה מעכ"ת עלי מאי נ"מ שנתן הא"י הקמח לישראל הלא אין הפטור והחיוב תלוי בשל מי הקמח אלא העיקר תלוי בעשיית העיסה וכיון דבעיסה אין בילה מאי נ"מ דבקמח יש בילה כיון דהחיוב לא הוי אלא אחר עריכה הנה לא ידעתי דבריו כיון דנתערב הקמח מתחילה של הא"י ושל הישראל א"כ הוי כמו יין ביין שנבלל יפה ודאי שבכל מעט ומעט יש מישראל ומא"י: ומה שהקשה מעכ"ת עלי על מה שהוכחתי דשאור אינה בטילה מה"ת מפ' ג"ה (דף צ"ט) והקשה מעכ"ת דאדרבה משם מוכח דבטל מה"ת ואינה אלא. כהעמדה שעושה פעולתו ומחמץ מדמקשה שם הגמ' וכי