חוט המשולש חלק ג' רמה

בככרות להפריש מכ"א או כ"כ שיהיה א' מן החיוב. לפי עניות דעתי אין ראיה גדולה משם משום דהא דטבל אוסר בכ"ש וסברא דדבר חשוב לא בטיל הם מנגדים זה לזה. דהא דטבל אוסר בכ"ש היינו אם נתערב הטבל בהיתר אוסר בכ"ש אבל בדבר חשוב הא דלא בטיל היינו שעשו חכמים כמו שלא נתערב כלל פי' כמו שהאיסור וההיתר כל חד בפני עצמו קאי מצד חשיבותו וא"כ לכך אינו יכול להפריש מינה ובה דהא מצד חשיבותם ההיתר עומד בפ"ע והאיסור בפ"ע. אבל באמת היכא דליכא הך סברא דדבר חשוב רק דלא בטיל מטעם טבל ודאי דיכול להפריש מינה ובה מטעם דלא בטיל כנ"ל: ובזה יתורץ ג"כ מה שהקשה עלי מדינא דהרא"ש ז"ל גבי ככרות דגם אדרבנן יכול להפריש מחיוב דאורייתא ולפי דבריו הקשה על הרא"ש ז"ל למה ליה לטעמא דא תיפוק ליה מצד דטבל אוסר בכ"ש. ולפי דעתי שפיר קאמר הרא"ש דמצד דטבל אוסר בכ"ש. הוא רק מדרבנן ואינו יכול להפריש מחיוב על הפטור כדמקשה מר"ש שזורי [לאפוקי מדעת כתר"ה דכ' דלא קשה כלל מתרומות ומעשרות אחלה כנ"ל] אבל בהא דדבר חשוב לא בטיל יכולין אנו לומר שזהו שאמרו חכמים דהדבר חשוב עומד בפני עצמו וא"כ יכולים לומר דמצטרף שפיר להעיסה החייבת אף שאינו ניכר אבל כיון דחכמים עשוה כאלו עומד בפני עצמו: ומה שהקשה מעכ"ת לפי דברי הש"ך דלהרא"ש בשאור אין בילה א"כ ע"כ הטעם הוא משום דטבל בכ"ש א"כ גם בהשאלה דהרא"ש היה לו לפסוק דיפרוש מיניה וביה מצד דטבל בכ"ש ומזה הקשה על הש"ך פליאה אשר כמעט טעה בדברי עצמו וכדי שלא נחשוב לגדול הדור טועה נראה דודאי פירושו בשאור של א"י כוונתו היינו שאח"כ יתן עוד מהעיסה הזאת קצת שאור שכך כ' באותן שמחמצין אחר הפסח בשאור של א"י שכך היו רגילין שאחר הפסח היו קונים שאור של א"י ודעתם ליתן אח"ז קצת שאור מעיסה זו לא"י בעד השאור שלו וא"כ ודאי דלא שייך שם טבל על השאור של א"י כיון דדעתו ליקח ויש לו חלק בו: עוד יש לומר דבשלמא בעיסה שהורמה חלתה שפיר מחייבין כל העיסה כיון דנתערבה בו טבל של חיוב חל שם טבל אכולה אבל הכא הא הוי כמו מין הפטור מהחלה ואיך יחול עלי' שם הטבל האם נאמר שאם נתערב דבר החייב בחלה במין שאינו חייב בחלה שיתחייב כל העיסה בחלה ע"כ ליכא למימר הכי כמו דאיתא במשנה: והשתא נבא לבאר דברי הגהות מיימוני (ברמב"ם סוף ספר זרעים) בפרטיות. ולתרץ מה שתמה רבינו עליו. מתחילה הביא ההג"מ הנ"ל שם דברי ס"ה דינא דמתניתין דידן דשאור שלא ניטלה חלתה אח"כ הביא בשם מהר"מ דאם נתן שאור שהורמה לעיסה שלא הורמה שאינו יכול להפריש מיניה וביה משום דאין בילה ואי משום דנעשית כולו טבולה הא מייתי ראיה לקמן מר' טרפון דאם טבל רובא וחולין מיעוטא אף דטבל רובא ורובא דאורייתא לא נעשית כולו טבל שיוכל להפריש מינה ובה וע"כ הסברא הוא דבשלמא דהיכא דהיתר רובא ואיסור מיעוט. האיסור בטל אבל היכא דאיסור רובא והיתר מיעוט לא שייך ביטול בהיתר שיעשה כולו איסור מדאורייתא [ובאמת מזה סתירה לעיון הפ"מ אם חייב מלקות דאם היה חייב ודאי דהיה יכול להפריש] עוד כ' שם אלא יעשה עיסה מחיוב גמור ויקיף לזו דהיקף ודאי מהני כיון דרובא חיובא הוא עוד כ' בשם מהר"מ הנ"ל דאין להפריש אפילו בטבל דרבנן היכא דנראה א' חמור מן חבירו לכך אם נתערב עיסת ישראל בא"י אם של ישראל רובא יכול להפריש דוקא ממ"א אבל לא מאותה עיסה כנ"ל דלמא יקח מן הפטור לחודא ואין לומר דנעשית כולו טבל מדר' טרפון דלא אמר לערב עד שיהא טבל רובא. וכאן משמע להדיא דלא כהש"ך בשם תה"ד דהחילוק לענין בילה הוא בין עיסה לשאור דהא גם המהר"מ ז"ל ס"ל דבשאור אין בילה וגם בעיסה לחודא ס"ל דאין בילה כמש"כ הכא אם נתערב עיסה בעיסה דאין להפריש מינה ובה: ואח"כ כ' ואם עיסת א"י מרובה משל ישראל אין יכול להפריש לא מינה ובה ולא מעיסה אחרת אלא מכיוצא בה ומה שהקשה עליו כת"ר ממתני' ודאי דמפרש הטעם משום דשאור לא בטיל והוי כמו שאור של חטים שנתערב דאיתא להדיא במתניתין דנתחייב כולה וס"ל דטעם כעיקר הוי מדאורייתא: אך זאת ודאי נראה מהגה"מ הנ"ל דמשום טעמא דטבל לא בטיל לחודא ודאי דאין יכול להפריש מיניה וביה דהא אף אם הטבל רובא סבר דאין להפריש מיניה וביה: ומזה נראה ג"כ דאין לומר דכיון דממ"נ מדאורייתא בטיל ומדרבנן הא כולו אסור יהא מותר להפריש מיניה וביה כיון דאפילו היכא דמדאורייתא כולו אסור אסור להפריש מיניה וביה כ"ש היכא דאינו אסור רק מדרבנן: והנה אחרי כותבי כל זאת חמותי ראיתי אור דברי רבינו הגאון נר ישראל המאיר עיני ישראל בהלכה בסי' ש"ל ס"ק ה' שהשיג על הרא"ש בהא דכ' יש בילה מהא דאמרינן בזבחים (דף פ' ע"ב) דאפילו בלח ס"ל לר"א אין בילה ע"כ פירושו דאף דנבלל יכול להיות שיקח הכל מן א' מהתערובות והביא ראיה מירושלמי דלא תליא כלל במה שכ' התוס' דקמח מיקרי לח בלח וע"כ פירושא דהרא"ש כך היא כיון דיש בילה ע"כ דיש מעט מכאו"א במה שמפריש ומאין ליה דין זה דיש בילה וזאת ודאי דס"ל להרא"ש ז"ל דאף דיש בילה בקמח מ"מ אין שוה בכ"א השיעורים מזה ומזה כמו דאמר שמואל דדוקא ביין ושמן יש בילה בשוה פי' בכל טיפה שוה ב' התערובות אבל בשארי דברים אין בילה בשוה אבל מ"מ משהו ודאי איכא מן חבריה. אך