חוט המשולש חלק ג' רמד

מה שהפריש על החיוב לחוד אלא ודאי דזה לא מהני: ומה דאמר כתר"ה הא בזמן המשנה לא הוי אלא מדרבנן. איך יתרצו הפוסקים דס"ל דגם תרומות ומעשרות בזה"ז לא הוי רק מדרבנן למה אמר ר"ש שזורי דאין לו תקנה: ומה דקאמר דאולי איירי מתניתין אף בשא"מ א"כ למ"ד דאזיל בתר שמא א"כ בסיפא דזיתי ניקוף הא הוי מבשא"מ דהא שמותן לא שוין הן ואולי גם בטעמא לא שוין הן ודו"ק: אדרבה ממה שכ' הר"ש דמה דאמרי ולמה אמרו טבל בכ"ש פי' שהוא כמו קושיא על מה דקאמר דתלי בנ"ט ולמה אמר לעיל דהוי בכ"ש ע"ז קאמר דשם איירי במינו הלא חזינן דשם איירי במינו. ועוד דכולם סיימו אהך משנה דטבל אוסר בכ"ש: גם מה שאמר דבזה ניחא הרא"ש בתשובה (סי' ב' כלל ב') זה מובן מאיליו דלאו דברים הוא וגם קושייתו חזקה לפ"ד למה ליה להרא"ש ז"ל טעם וסברא דדבר חשיב לא בטיל הא טבל הוי בכ"ש גם לפי דבריו באמת נשאר קושיא זאת על הרא"ש ז"ל אם לא שיאמר שגם הרא"ש שגה בשמועה זו: מה שקאמר מעל' שלא עיינתי בתשובת הרא"ש דשם לא שייך ענין דחיוב על הפטור ודאי שכן שגיתי דזה לא שייך אבל הרא"ש ז"ל אשמעינן דחייב להפריש כלל ולא מיפטר כלל בלא הפרשה. ובאמת יש לדקדק בדברי הרא"ש הרבה. מה שכ' דבהרא"ש בפסקיו אין להסתפק כלל בבילה דהא ע"כ איירי שעשה שותפות במעות לי ודאי נראה דלא כן איירי דהא א"א להפריש מיניה וביה משום דיש כשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהא בו מעיסת כותי. ולפ"ד הא ע"כ יש בו מחצה של כותי ומחצה של ישראל דהא בכל חיטה יש מזה ומזה וגם לשון אם לא שיש שיעור חלה בישראל לבדו משמע שהיה ניכר חלקו של ישראל דלפ"ד היה לו לומר אם לא שיש שני שיעורי חלה מכ"א: ועתה נבא אל העיון בדבריו שהקשה על הש"ך ותה"ד דהא מהר"ש משמע דבטעמא דטבל לחודא לא יספיק להפריש מיניה וביה דהא מקשה מהא דא"ש בפ' קמא דר"ה לכל אין בילה: הנה זה ודאי דלשיטת התה"ד בהרא"ש לא יקשה זאת דודאי הרא"ש יפליג על הר"ש בזה ומי לא יראה דלתה"ד יפלוג הרא"ש על הר"ש בזה כיון דיסבור דלשאור או עיסה אין בילה והלא גם הש"ך כ"כ דלשיטת הטור והרמב"ם ע"כ יש בילה והטעם משום בילה היינו כשיטת הר"ש: ומה שכ' טעמא דנעשית כולו טבל למה ליה לכת"ר לדחוקי נפשיה כולי האי ולומר דאחומרא נקט למה לא נאמר כדברי שזה קאי ארישא דלכך יכול להפריש עליו ממקום אחר משום דנתחייב ולדברי ודאי ניחא זאת ואף לפי דברי כת"ר יכול לומר דקאי זאת על רישא ולתת טעם דעכ"פ חיובא דרבנן איכא על העיסה דאל"כ ודאי לא היה יכול להפריש מעיסה אחרת והלא גם אנכי עמדתי ע"ז על מה שהקשה הש"ך למה קאמר טעמא דנעשית כולו טבל. ואמרתי שבאמת לסיפא דמילתא דמפריש מיניה וביה לא צריך כלל לטעם זה והעיקר הטעם הוא משום בילה וזה הטעם קאי ארישא דלכך יכול להפריש מעיסה אחרת: והנה סברתו החדשה דלכך הוצרכו כולם לומר הטעם משום דנעשית כולו טבל הוא. דלא נימא כסברת הרא"ש דכיון דנותנין עכ"פ להכהן כשיעור מה לי אם יתערב בו ג"כ פטור כיון דמדאורייתא אין לו שיעור ע"ז קאמר דלכך בעינן ליתן לכהן כל השיעור לפי שנעשית כולו טבל א"כ קשיא מסיפא (שם מ' ט') דהא בזיתי מסיק תורם מן כולו ולא צריך ליתן ללוי רק כפי שיעור כמבואר בר"ש שם יעו"ש א"כ לסברת כת"ר ממ"נ הלא הא דשם צריך להפריש מכולו הוא משום דנעשה כולו חיובא ואם לא יפריש רק מהחיוב לחוד לא יהיה כשיעור א"כ תהני סברא זו שיתנו גם ללוי כולו. כיון דחזינן דמצד סברא זו ע"כ צריך ליתן לכהן יותר אף דעפ"י הדין היה מתקן אותה בפחות רק לכך אצרכוה להפריש יותר כדי ליתן לכהן מכל העיסה השיעור א"כ גם במעשר היה צריך ליתן ללוי כולו בשלמא בלא דבריו היינו אומרים דמדינא דהחיוב גופא צריך להפריש אחת מכ"ד כדי שיהיה בו השיעור וא"כ צריך להפריש א' מכ"ד מכל העיסה כדי שיהא בה מחיוב ודאי והוא אינו יכול לאכול החלה שהפריש משום דמעורב בה חלה ודאית לכן צריך ליתנה כולו לכהן אבל במעשר דזיתי ניקוף כו' מפריש באמת כולו לפטור החיוב אבל ללוי אינו צריך ליתן רק מה שעולה לפי חשבון החיוב לבד והמותר מערב בפירותיו כמבואר בר"ש שם אבל לסברתו דגם בכאן בעד החיוב היה יכול להפריש פחות רק מה דמפריש יותר הוא משום עיסה הפטורה שנתערבה בו. א"כ גם שם בזיתים היה צריך ליתן כולו ללוי משום הזיתים הפטורים שנתחייבו אח"כ: עוד לא הבנתי דבריו. וכי כך פשוט לנו סברת הרא"ש דבשביל החיוב לחודא לא היה צריך להפריש אחד מכ"ד בכל העיסה שהמשנה הוצרכה לכתוב לנו דבר זה דטבל אוסר בכ"ש לאפוקי מסברא זו. ותו למה לא הביא הרא"ש ז"ל ראיה לסברא זו ממתניתין לפי דברי כתר"ה: ועוד לא ידעתי כיון דלסברתו הא דצריך להפריש אחד מכ"ד הוא בשביל העיסה הפטורה שנתחייבה בחלה מצד התערובות. ונעשית באמת טבל למה לא נוכל להפריש מינה ובה מטעמא דא אף אם אין בילה ממ"נ כיון דמדאורייתא כולה פטורה ומדרבנן כשם שמה שנתערבה חייבת כך מה שנתערב בו נעשה טבל מדרבנן וא"כ יכול להפריש מיניה וביה מטעמא דא. וא"כ קושייתו על הר"ש במקומה עומדת למה צריך לטעמא דבילה: ומה שהביא כת"ר ראיה מהרא"ש ז"ל דטעמא דטבל לחודא לא יספיק לפרוש מיניה וביה מדפסק