חוט המשולש חלק ג' רמג

בה בנותן טעם נהפוך ההיתר לאיסור כמו כן נימא גבי תערובות רוב שיהפוך האיסור להיתר שיהי' מותר להפריש אף מיניה וביה. וכבר יש חקירה בפרי מגדים בפתיחה לתערובות ב' זיתים חלב וזית א' שומן שנתערבו אם חייב על א' מהן דנימא שההיתר נהפך לאיסור ע"ש וצ"ע. והד"מ (סי' שכ"ד ס"ק ד') פליג על תשובות מיימוני אבל לא מטעמא דידן. לכן כל עיקרי הדברים צריכין תלמוד בעיקר זה הדבר: מחמת נחיצות בעה"ד אקצר בגוף השאלה אשר עולה לדעתי. רק בקיצור אכתוב כאן דבר תמוה בה' חלה מה שכ' הד"מ יו"ד סי' שכ"ג והובא בש"ך ס"ק ה' ובט"ז סי' שכ"ד ס"ק ט"ו הביא שם דבר זה בשם הב"ח לדחות דברי מהרי"ו והט"ז דוחה דברי הב"ח וכל הענין תמוה בעיני למה דייק הד"מ לדחות דברי מהרי"ו מאוכל ואח"כ מפריש הי' לו לדחות מהא דשרינן לפרוש מהפת אף שנאפה מקודם ונימא דכבר נתן טעם. ונראה שעיקר חקירת מהרי"ו הוא על התבשיל שבלע מהטבל וכשיפריש כעת חלה צריך שיחול קדושת חלה למפרע לכן מצריך להפריש שיעור קטן שלא יהי' נאסר עיקר העיסה שעפ"י דין צריך ק"א וא"א להפריש שיעור א' מכ"ד שיהי' נאסר כל העיסה השתא שחל החלה למפרע ודוחה הד"מ מאוכל ואח"כ מפריש שצריך ג"כ ע"כ שיחול קדושת ההפרשה למפרע דאל"כ אכל טבל. ומ"מ לא מחלקינן להקפיד שיפריש שיעור קטן. והב"ח דחה זה בדרך אחר שאינו צריכין לקבוע ההפרשה למפרע אלא השתא עושין הפרשה על העיסה והתבשיל ביחד דאמרינן העיסה עם כל שנתבשלה נעשה כולו טבל והשתא מפריש על הכל. וא"כ דחיית הב"ח ודחיית הד"מ ענינים נפרדים בעיקרן. והט"ז כפי הנראה לא ראה דברי הד"מ שלא הזכיר רק דחיית הב"ח. אבל דברי הט"ז שדחה את הב"ח מזרוע בשילה אינו מובן כלל דשאני התם אם לא הי' ששים ופרישתו ניכרת וידוע בודאי היתה אוסרת משא"כ כאן שאינו ניכר כלל החלה וכולו היא טבל ובהפרשה מתיר הטבל כמו שהדין בכל טבל להפריש ולהתירה משא"כ בזרוע בשלה שלא הי' הקרבן כלל טבל ואין הקרבן צריך הפרשת הזרוע להתירו. גם מה שסיים אוכל ואח"כ מפריש להצריך שיעור קטן אינו נוגע לדחיית הב"ח כלל וכלל דאפשר דאף הב"ח מודה במקום שצריך לעשות קביעות ההפרשה למפרע. משא"כ במעשה דמהרי"ו לדעת הב"ח אינו צריך למפרע אלא צריך לעשות עתה ההפרשה. וכפי הנראה ענין פשטידא המוזכר שם בסי' הנ"ל דומה ממש למעשה דמהרי"ו ולא ידעתי למה דחק א"ע הד"מ בזה ולמה לא אפשר לעשות ההפרשה השתא על העיקר ועל הבלוע ביחד. והט"ז דמסיק להלכה למעשה כדעת מהרי"ו ולכן מזהיר דכל מי ששכח להפריש חלה שאוכל ואחר כך מפריש יקח שיעור קטן וקשה דהי' לו להזהיר כן לכל אדם המפריש מפת. מנאי ידידו לנצח דוש"ת בלב ונפש חפיצה דוד חופ"ק הנ"ל: סימן לז מה שהשיב להגאון הגדול ר' דוד בעהמ"ח ספר גליא מסכת על השגותיו שהשיג עליו: הנה ראשית דבריו שכתב כת"ר שכן משמע מס' הפרק בר"ש שם דהטעם הוא משום דטבל לא בטיל עיני כבודו יראו בדברי שלא אמרתי הטעם הא דשאור לא בטיל הוא רק על מה שיכול להפריש ממ"א אבל מה שיכול להפריש מיניה וביה ודאי דלא צריכינן לטעמא דשאור דאל"כ תקשי אזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף דשם לא שייך הך טעמא. ובדינא דמפריש עליו ממ"א מקשה הר"ש ומתרץ דאיירי שלוקח מן השוק אבל אסיפא לא יתורץ כלל אלא ע"כ דבסיפא הטעם משום דנעשה כולו טבל. וכן כ' בדברי בפירוש וזה לשוני. אבל בעיסה שאינה של שאור ודאי דאינה בטילה רק מדרבנן אבל מדאורייתא בטילה וא"כ אין יכול להפריש מעיסה אחרת עלי' ואף מינה ובה הוא רק משום דיש בילה ולוקח ע"כ מן החיוב ג"כ וכל דבריו הוא רק אם יכול להפריש מינה ובה אם שאור לא הוי דאורייתא יאמין לי כתר"ה שלא כן דמיתי דאיך יעלם ממני סיפא דהך מתניתין שעסקינן בה דשם גם כן מפריש מינה ובה אף דלא עביד לטעמא כנ"ל. וכל דברי הוא רק ארישא דמפריש עליה ממ"א. וא"כ גם מה שמקשה כת"ר איך יתורץ לשיטת הפ' דהוה רק מדרבנן וקשיא לדידי איך יתורץ הרישא דהך מתניתין אם יש לה פרנסה הא מפריש מחיוב על הפטור לאו קושיא גדולה היא דהא אפשר לתרץ כמו שמתרץ הר"ש אסיפא דמיירי שעושה עיסה ג"כ שלא יתחייב רק מדרבנן באיזה אופן שהוא כמו בלקח מן השוק ג"כ. אבל באמת לשיטת הפוסקים דשאור הוי דאורייתא לא צריכינן לשינוייא זה ברישא דמתניתין רק בסיפא גם מה שכ' כתר"ה דזה דינא דר"ש שזורי לא קאי רק אמעשר ולא אחלה כיון דאין לה שיעור למעלה. לבד אשר יש כמה משניות במס' דמאי דבכל דבר אסור להפריש מחיוב על הפטור אך בר"ש גופא נחזי מה דמתרץ דתרומה גדולה מפריש מינה ובה דוקא הא לפירושם אדרבא תרומה גדולה ודאי יכול להפריש ממ"א דהא לית בה שיעורא למעלה מדאורייתא: ומה שכ' וע"כ איירי התם בטבל שהורמה ממנו תרומה גדולה ולמה כ' כן היינו למימר דלא שייך כאן לתרץ דיקח דמאי דהא מדמאי לא יוכל להפריש תרומה גדולה ולפי דבריו לא קשיא כלל מתרומה גדולה דהא תרומה גדולה יכול להפריש מחיוב גמור וגם איך דייק הר"ש ז"ל דשם מיירי בטבל שהורמה ממנו ת"ג דאל"כ איך יכול להפריש מן דמאי. הא ת"ג אפשר להפריש מחיוב גמור ולהתנות כזה ואיך אמרינן במשנה דמאי (פ' ה') דאם הפריש מחיוב גמור על דמאי או מדמאי על שאר דמאי צריך להפריש על התרומה ממ"א הא יכול להתנות אם שם אין חיוב יהא