חוט המשולש חלק ג' רמב

קמח אפילו לעני שבעניים. לפיכך תפס הרא"ש תיקון זה עשיית הפרשה זו שהיא קלה שבקולות. ואינו צריך להפרשה רק לפי חשבון החיוב ולא מפסיד כלום מידי הכא ולא צריך להפרשה דמיניה וביה ולעשות הפרשה אף על השאור הפטורה אבל אם רוצה לעשות מיניה וביה ולהפריש א' מכ"ד על כולה נגד העיסה ונגד השאור פשיטא דמהני. ונתבאר היטב דליתא לדיוקא של תה"ד דרצה לדייק מתשו' זו דהרא"ש סובר דאין בילה אלא דבריו אחדים עם פסקיו: ומעתה דעת לנבון יבין דבר מתוך דבר שכל דברי הש"ך אין לו שחר מתחילה ועד סופו. מש"כ שם דה"ה כשנתערב עיסה ושרי להפריש מיניה וביה דיש בילה ובשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהא בו מעיסה שלא הורמה וחלה אין לה שיעור מה"ת עכ"ל. אינו מובן כלל לענין מה צריכא לן האי סברא דחלה אין לו שיעור דהא איירי שם דמפריש על כולה ויש בילה. וממילא עולה חיוב על חיוב ופטור על פטור וכן כ' רש"י במס' גיטין (דף מ"ז ע"ב) דאפילו גבי מעשר שיש לה שיעור מה"ת כשמעשר שיעור שלם נמצא חיוב על חיוב ופטור על פטור ע"ש והרא"ש צריך לסברא זאת בשותפות עובד כוכבים דאינו רוצה להפריש רק על חלקו ולא מכל העיסה כנ"ל: וגם מה שביאר שם דלהאי סברא דנעשית כולה טבולה ולא צריכא לעסק בילה. כבר הארכתי בזה דזה ליתא מעיקרא. גם מה שכ' שם דבנתערב שאור של עובד כוכבים לעיסה חייבת לא שייך סברא דנעשית כולה פסולה וטבולה ע"כ אינו מובן כלל מאי קאמר הא אפילו בכ"ש תערובות טבל נאסר ונעשית טבולה עיסה גדולה כ"ש שעיסה שלמה גדולה טובלת ואוסרת לשאור שהיא רק מקצתו וכמו שכ' זה הרא"ש בתשו' שם סימן ג' ע"ש: ואחרי אשר ביארתי כל דברי קונ' הזה בהלכה זו בינותי בספרים ראיתי שכל שורש דברי תה"ד ורש"ך חקירות ושאלות ראשונים המה כי כן מצאתי בהגהות מיימוני (סוף ספר זרעים ברמב"ם) בשם מהר"מ ז"ל היכא דלש עיסה שיש בה שיעור חלה ונתערב בעיסת עובדי כוכבים הפטורה אם רוב מישראל מפריש מעיסה אחרת שלא הורמה חלה על זו כיון דרובה ישראל עובדי כוכבים בטלה ברוב וה"ל כאילו טבל גמור ולהכי מצי לאפרושי אבל מיניה וביה לא מצי לאפרושי דילמא שקיל מעובד כוכבים ואם עיסת עובדי כוכבים מרובה לא מצי לאפרושי מעיסה אחרת דה"ל מפטור על חיוב כיון דזאת העיסה בטלה ברוב מדאורייתא ע"ש באריכות. וכעין זה איתא בב"י סימן ש"ל ע"ש. ושם בהגהות מיימוני מקודם איתא גבי שאור של עובדי כוכבים אפילו שהעיסה היא הרוב אסור לפרוש מיניה וביה משום דאין בילה עיין שם. ולא ידעתי לפי הנחות הללו איך מפרש המשנה דשאור שלא הורמה שנפלה לעיסה דמתיר שם להפריש מיניה וביה ואף לעשות פרנסה ממקום אחר: וצריך לחקור טובא לעמוד על דעתו, לסברתו דאין בילה איך מתירין במשנה מיניה וביה וגם איך מותר להפריש מחיובא ממקום אחר הואיל ועיסה הפטורה היא הרוב. וע"כ דסברת הר"מ דשאור דלטעמי' עבידא עושה חיובית לכל העיסה לחייבה מדאורייתא. והדבר תמוה מאוד הלא מבואר בכל הפוסקים דלטעמא עביד לא בטל הוא רק מדרבנן. גם מה שמתיר במשנה מיניה וביה לשיטת המהר"ם דאין בילה עכצ"ל דמשום דשאור עביד לכל העיסה חיובית מדאורייתא עד שהותר להפריש ממנה על עיסה ודאית החייבת בחלה. וקשה לומר הטעם משום דהואיל ומדאו' השאור בטלה ברוב נמצא דליכא בה אלא חיוב מדרבנן דהם אמרו דשאור לא בטיל ומש"ה מותר להפריש עלי' מהעיסה שהיא נמי חייבת מדרבנן כי זה דוחק. גם איך הותר להפריש עלי' ממקום אחר לפ"ז הואיל ושניהם השאור ועיסה אין בהם חיוב מדאורייתא הרא"ש בתשו' בודאי פליג על זה דהא מתיר גבי ככרות לפרוש ממקום אחר אף דרובא הוה שהורמה משום דחשיבי ולא בטלי. וגם במשנה פירש הרא"ש והר"ש דמשום טבל כל שהו לא בטל השאור ולא משום דלטעמא עבידא יהי' מדאורייתא. ולקמן במשנה דנותן שאור של חטין לעיסה אורז איתא שם במשנה אם יש בה בנותן טעם חייבת בחלה. וכבר חקר הפר"ח מזה בסי' צ"ח ס"ק ק' דאיסור דלטעמא ליכא רק במינו מהא דמצריך המשנה כאן דוקא בנותן טעם ולא סגי בלהחמיץ לחוד ע"ש שהאריך ואח"ז דוחה ע"ש. אבל עכ"פ מבואר דענין נתינת טעם וענין להחמיץ המה שני עיקרים ודוקא גבי נותן טעם שייך לומר טעם כעיקר דאורייתא. וכבר חקרו הפוסקים שיהי' כזית בכדי אכילות פרס ושיאכל דוקא כל הפרס כמו שהאריך הגאון בה' פסח סי' תנ"ג כל השיטות בזה. אבל האי ענין דלהחמיץ ודאי כמו מעמיד דאין בזה עיקר דאורייתא: וכבר יש לי חקירת דברים על ענין דברי הפר"ח ולפי שיטת הרמב"ם המבוארים (בפ' ו' מבכורים הלכה י"א) דחטין עם אורז בנותן טעם חייב אף דליכא בחטין עצמן שיעור וכן בשאור ע"ש. א"כ לק"מ חקירת הפר"ח מעיקרא דשאני התם דאיירינן שיהפוך החטים את האורז לחייבו כחטים עצמן בזה לא סגי במחמץ לחוד דהא שם מדאו' איירינן כמו דמוכיח תלמודא בפסחים מהא דיוצא י"ח בפסח רק לשיטת הראב"ד שם דהשאור של טבל יש לחקור חקירת הפר"ח. אולם אף ע"ז יש לומר דבאמת כאן לא מהני להפריש ממקום אחר הואיל ויש כאן חיוב דאו' באורז בעינן הפרשה לכולה ולא מהני לפי חשבון דהא בהני משניות דחטים עם אורז לא נזכר כלל היתר דלפי חשבון פרנסת מקום אחר. אלא נעשית כולה חיובית מדאו'. ובאמת יש לחקור הא רוב מהני במינו מדאו' כמו נותן טעם שלא במינו. ולפי שמבואר בחיטים ואורז גבי נותן טעם נעשית כולה טבל ולא מהני לפי חשבון כמו כן נימא גבי רוב טבל ומיעוט פטורה שיעשה כולה טבל. גם לפי המבואר בפשיטות במשנה דמהני להפריש מיניה וביה מחמת שיש