חוט המשולש חלק ג' רמא

השיעור ודאי משל פטור דלפי מה שיש בילה. ודאי יש בהפרשה מקצת של פטור. מכש"כ כאן שיש ספק דאפשר שכל הפרשה נעשה מחיובא ואז נעשה כל השיעור מחיובא. ועוד עכ"פ עושה הפרשה ממקום שנעשה כולה טבולה וגבי שותפות עובד כוכבים לא שייכי זה. לכן שפיר סמכינן כאן אהא מילתא דאין לה שיעור מה"ת כל שנעשה עכ"פ ודאי מקצת הפרשה מחיובא ודאית: ולדעתי אף מתשו' הרא"ש שם סי' ג' בענין שאור של עובדי כוכבים שלקח ישראל ונתן לעיסתו מוכח נמי דאי אין בילה לא מצי להפריש מיניה וביה ע"י הסברא דנעשית כולו טבל. וגם הוכחה שעשה בעל תה"ד מהתם דהרא"ש סובר גבי שאור אין בילה מהא דכ' שם הרא"ש לעשות פרנסה ממ"א ולא אמר להפריש מיניה וביה אין ראיה כלל: דלכאורה לפי דעת השואל שם שצריך ליטול כל השאור של כותי ומעט יותר בשעת הרמת חלה בכדי שיהי' בודאי תוך הפרשה זאת קצת מחיובא ודאית. קשה עדיין הי' צריך שיהי' שיעור חלה אחת מכ"ד בהפרשה זאת הנוספת על שיעורא דשאור עובד כוכבים כדי שיהי' ודאי כל שיעורא של חלה ודאית ומשמעות השואל שהי' די מעט יותר נוסף על שיעור של שאור של עובדי כוכבים. אך כבר ביארנו דעל שיעורא לא קפדינן שיהי' ודאית וכנ"ל: ונחזי אנן שהתה"ד עשה הנחה מדהשיב הרא"ש לעשות פרנסה. מסתמא אינו מתיר מיניה וביה משום דסובר אין בילה. והקשתי על זה איך יובן המשנה דמתיר בשאור מיניה וביה. וע"כ שלא כדעת תה"ד: ומה שהעלתי שאפשר שהתה"ד יפרש האי משנה אף בלא בילה. ומ"מ יכול להפריש מיניה וביה עפ"י סברא דנעשית כולה טבולה. וזו היא שיטת והבנת והנחת הש"ך שם ס"ק ח"י וכנ"ל: א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה הצריך הרא"ש בשאור עובד כוכבים לעשות פרנסה ממ"א הא זה ודאי וברור כמו דאמרינן דשאור שלא הורמה טובלת את כל עיסה גדולה. משום דטבל אוסר בכ"ש מכש"כ וק"ו שעיסה גדולה אוסרת וטובלת לשאור של עובד כוכבים. ואם קנה ישראל אצל עובדי כוכבים שאור או עיסה ודאי היא פטורה מחלה אפי' אם יש בקנינו שיעור ה' רבעים קמח ואם נפל לתוך קני' זאת מעט עיסה מעיסות שלו שגלגל בעצמו והי' בה שיעור חלה ודאי שאוסרת וטובלת לכל השאור או העיסה שקנה מעובד כוכבים כדין טבל שאוסר בכל שהו. וכאן שהיתה העיסה גדולה והשאור שקנה אצל העובדי כוכבים מיעוטא נגדה בפשיטות שהעיסה הגדולה אוסרת ופוסלת וטובלת את השאור הפטורה: וכמו דמסיים הרא"ש דהעיסה היא עיקר לגבי שאור דהא עיסה היא שלימה חיובית עכ"ל ואי נימא דסברא דנעשית כולה טבולה מועלת להפריש מיניה וביה אפילו בלא בילה. א"כ קשה אמאי הצריך הרא"ש לעשות פרנסה בפשיטות הי' יכול להתיר מיניה וביה. ואף על השואל קשה למה חשש להפריש הרבה עד שיהי' בהפרשה זו יותר משיעורא דשאור שהי' שם. הא אפילו נימא אין בילה לא איכפת לן דהא אפילו שאור נעשה טבולה. ולא הי' מהראוי להקפיד אפילו אי אתרמי שיהי' כל הפרשה מן השאור: מכל זה מוכח דהאי ענינא דנעשית טבולה לא מעלה ולא מוריד להתיר להפריש מיניה וביה. אם לא נימא דיש בילה. ועיקר ענינא דנעשית כולה טבולה לא נאמרה אלא להחמיר עלה כשלא נמצא פרנסה ממקום אחר להפריש לפי חשבון תערובות הטבל. אז צריך להפריש מכולה שיעור א' מכ"ד משום שיש על כולה קביעת טבל וכנ"ל: והרא"ש שהשיב לעשות פרנסה ממ"א לא להחמיר אמר אלא להקל על הדבר כל מה דאפשר ואמר נגד השואל שהחמיר עד מאוד שאפי' בא להפריש על כולה לא יצא י"ח עד שיוציא ממנה כל שיעורא דשאור אפילו אם הי' שם קב שאור. לעומת זה תפס הרא"ש קולא שבקולות כמו שדייק בלשונו שאינו נצרכין לזה להחמיר בתכלית הקצה כדעת השואל. אלא שיש מקום להקל בתכלית הקצה ומייתי עלה המשנה דמפורש שם פרנסה על השאור שלא הורמה לפי חשבון השאור לבדו. רק באין לו פרנסה אז צריך להפריש על כולה והתם שפיר משכחת לה שלא ימצא לא פרנסה דאיירי שם שהשאור היא חיובית והעיסה היא פטורית. ומסתמא השאור חלק מועט. ולכן צריך לפרנסה מרובה כ"כ עד שיצטרף להשאור יהי' עולה לשיעור חלה של ה' רבעים. ואם השאור רק רבע קב צריך לעשות לו פרנסה קב שלם. ולכן שפיר מסיים שם המשנה דאם אין לו פרנסה ממ"א אזי מחויב להפריש חלה שלימה על כולה דלא ימלט שאינו נמצא ומוכן קמח בכדי כ"כ. אולם עובדא דהרא"ש שם דאיירי שם שהשאור היא פטורה והעיסה חייבת ויש בה שיעור הצריך להפרשה ממנו. ואינה צריכה לעשות לה צירוף. ולא צריכא הכא לפרנסה מרובה ולא מועטת. רק מעט קמח לעשות ממנה עיסה קטנה להפריש אותה כולה כמו שהיא על העיסה הגדולה כמבואר שם ואפי' לשיעור חלה שהיא א' מכ"ד לא צריך שיהי' בעיסה חדשה הקטנה דהא כבר הארכנו להוכיח דכל שיש כאן שיעור מועט ודאית יכולין להשלים השיעור חלה מספיקות וסמכינן על הא דאמרינן חלה אין לה שיעור מה"ת. לכן כשיקח קמח מעט לעשות עיסה קטנה שבקטנות יניח אותה על עיסה הגדולה וישלים על שיעור א' מכ"ד מגדולה. ונמצא מקיים עשיית פרנסה ממ"א. ונמצא זריז ונשכר כאן שאין מוציא חלה רק לפי חשבון חיובא שיש בעיסה ולא צריכא להפריש כנגד כולה. היינו שאינו עושה הפרשה על השאור לאפוקי אם יבא להפריש מיניה וביה מוכרח להפריש אף נגד השאור א' מכ"ד ובמשנה נקט אם אין לו פרנסה כו' משום דהתם צריכא לפרנסה מרובה כנ"ל משא"כ הכא דלא צריך רק למעט קמח כנ"ל. וזה לא יצוייר לומר שאם אין לו פרנסה. דלא ימלט שלא ימצא בתוך ביתו איזה מעט