חוט המשולש חלק ג' רלט

לומר דדוקא בעיסה הוה בילה אבל בשאור ליכא בילה עכ"ל. ובאמת לפי"ז דבשאור ליכא בילה קשה מ"ט דמתני' דמתיר גבי שאור שלא הורמה לפרוש מיניה ובי' ומזה הכריח לומר דבמשנה לא צריכא לענין בילה. אלא טעמא דנעשית כולה טבולה מהני להתיר מיניה וביה אפילו בלא בילה: אולם האמת הקושיא קושיא ופירוקא ליכא ובלי עיון כ' זאת בעל תה"ד דודאי מוכח מהאי משנה דיש בילה בשאור דזה ודאי האי סברא דנעשית כולו טבל עדיין אינו מספיק להתיר להפריש מיניה וביה. דבלא בילה קשה דלמא אתרמי להפריש כל הפרשתו מפטור לחודא. וזה מוכרח ומבואר בר"ש שם במשנה דזיתי מסיק וניקוף דכ' שם הר"ש ג"כ האי לשנא דאי ליכא פרנסה ממקום אחר רואין כאילו כולו טבל וכן הוא לשון הברטנורה ע"ש. ומ"מ הקשה הר"ש על משנה דזיתים מהא דאמר שמואל בפ"ק דר"ה לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ומסיק לתרץ דבאמת איירי בזיתים כתושים וענבים דרוכים ע"ש: ואם נימא כדעת הש"ך דענין כולה טבולה מספיק בלא בילה לא הוה מקשה הר"ש מידי. ולא צריכי לאוקמי בזיתים כתושים דהא אפילו זיתים בזיתים וענבים בענבים דהוה יבש ביבש דלא שייכי בהו בילה מ"מ מצי להפריש מיניה וביה משום דכולה טבולה. אלא ע"כ זה ברור דהאי ענין דאמרינן דנעשית כולה טבולה אינו מעלה ומוריד להתיר להפריש מיני' וביה ואנן חזינן דמתירין להפריש מיניה וביה במשנה דשאור מוכח דודאי יש בילה בשאור בעיסה: ומה שקבעו הר"ש והרא"ש הכא עיקר דנעשית כולו טבולה ודאי לא משום קולא והתירא דהפרשות מני' ובי' הוצרכו לזה אלא לפרש טעם חומרא שהחמירו חז"ל בה באין פרנסה להפריש על הכל א' מכ"ד ולא מספיק להפריש רק לפי חשבון כמו פרנסה ממקום אחר שדי לפי חשבון לזה הוצרכו לקבוע טעמא דמילתא כמו שכ' הר"ש וז"ל שנעשית זאת הפטורה כאילו חייבת ומוציא על הכל א' מכ"ד. וכן לשון הרא"ש בה' חלה על משנה זו והביאם הב"י ע"ש. וכן לשון הברטנורה. וכן לשון הרמב"ם בפי' המשנה ואם אין לו פרנסה תהי' כל העיסה טבל ויוציא ממנה החלה החייבת לה כאילו היתה כולה טבולה לחלה. מבואר היטב דענין קביעות טעם זה בא לפרש ענין עסק חומרא שהחמירו להוציא ממנה שיעור שלם מכל העיסה והשאור ביחד. כי גם לשון המשנה משמע דאחומרא קמהדר דאם אין לו פרנסה אינו די להוציא לפי חשבון אלא מוציא חלה בשלימות כמו שמסיים הר"מ שזה מאמרם מוציא חלה אחת על הכל. אבל ענין התירא דמיניה וביה לא דייק התנא כלל ולא צריכה להשמיענו הואיל ויש בילה בשאור בעיסה: אולם עדיין יש לחקור על כל המפרשים הללו הא אפילו על האי ענינא האמור במשנה דמפריש חלה שלימה לא היו צריכים לדייק ולקבוע שנעשית כל העיסה טבולה דאפילו אי נימא דאין קביעות טבל בכל העיסה מ"מ שפיר מוכרח להפריש חלה שלימה הואיל ויש בילה נמצא דבחלה שלימה שיוציא ממנה א' מכ"ד. אז תמצא באותו חלה גם מן השאור חלק א' מכ"ד. אבל כשלא יקח שיעור שלם ויקח רק ערך מחצה לא תמצא בתוכו שיעורא הצריך להפריש מהשאור. וממילא לא צריכין לן כלל לעשות עיקר בהלכה זו שכל העיסה יש לה דין טבולה כמו שדייק הר"מ וכל המפרשים. דאפי' אם אין לה אלא דין תערובות א"א לנו להוציא שיעורא הצריכא וראוי' להשאור אם לא דנוציא מכל העיסה שיעור שלם: אמנם האמת היא דצריכא וצריכא לן טובא לדייק ולפרש ולקבוע האי מילתא דיש לכל העיסה קביעות טבולה. דאם לא נימא שיש לה דין טבל רק מחמת תערובות שאור של טבל שיש בה. לא הי' מהראוי להפריש שיעור שלם והי' די בהפרשת רק אחד מכ"ד נגד השאור לחודא: ולהבין ולהסביר הדבר יבואר עפ"י דברי הרא"ש בה' חלה סי' ו' בענין שותפות עובד כוכבים אם יש בחלק ישראל שיעור חלה חייב. ויראה דא"א להפריש מיניה וביה דהא בשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהא בו מעיסת כותי נמצא מפריש מפטור על החיוב אלא עושה פרנסה ממ"א ומיהו נראה דיכול להפריש מיניה ובי' דיש בילה בדבר לח לד"ה ובשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהא בו משל ישראל וחלה אין לה שיעור עכ"ל: והנה עיקר ספיקות הרא"ש וחקירתו שם לא מענין בילה הוא. דזה ודאי גם מתחילה סבר דיש בילה. רק דהענין הוא הואיל ועיקר מצות חלה היא מהעיסה. והוא בשותפות עם כותי והחלוקה יהי' אחרי האפי' וכשמפריש עתה בשעה שהיא עיסה ויש שם עשרה רבעים קמח וממילא יש כאן על חלקו חיוב חלה ומסתמא אין רוצה להפריש אלא שיעור חלה אחת מכ"ד על חמשה רבעים שלו כי העובד כוכבים לא יניח אותו להפריש עוד שיעור שני על שלו. ואם הי' מפריש שיעור על כל העשרה רבעים אז הי' עולה עכ"פ בשלימות משל ישראל על ישראל ומשל כותי על כותי ועיין רש"י (גיטין דף מ"ז ע"ב ד"ה טבל וחולין כו') דכי מעשר מיניה וביה מעשר שלם נמצא מעשר מחיוב על חיוב שבו ומן הפטור על הפטור שבו עכ"ל ע"ש. אבל עתה שאין מפריש רק שיעור א' על ה' רבעים שלו ומחמת שאין בילה ע"כ יש בתוך מה שיפריש גם משל כותי נמצא מפריש מפטור על שלו. ורצה שיעשה דוקא פרנסה ממ"א. ומסיק אח"כ דדי מ"מ להפריש מיניה וביה הואיל ועכ"פ מקצת יש בהפרשה משל ישראל לא קפדינן על מה שיש בה נמי משל כותי דהא חלה אין לה שיעור מן התורה: ועתה שבאנו לומר דבספיקא לא קפדינן על מה דליכא בהאי שיעור חלה א' מכ"ד כולה מחיובא וסמכינן על מאי דאין לה שיעור מה"ת ודי במקצת חיובא שיש בה: