חוט המשולש חלק ג' רלו

ויש להביא ראיה לכאורה לדין זה. דאם נתערב שיעור שלם לא בטיל אף עיסה בעיסה ממ"ש הרא"ש בפסקיו (בהל' חלה סי' ל"ו) ויראה דאין להפריש מיניה וביה דבשיעור חלה שיטול א"א שלא יהי' מה מעיסת כותי ומפריש מן הפטור על החיוב אלא לש כשיעור חלה. ומניח אצל העיסה ומפרישה לחלה ומיהו נראה כו' עכ"ל נמצא חזינן תחלת דברי הרא"ש דזה פשיטא ליה דיכול להקיף עיסה אחרת ולהפריש ממנה ע"ז העיסה משמע אף אם עיסת ישראל פחותה הרבה משל עובד כוכבים ובטילא ברובא. דבכל ענין מיירי הרא"ש ז"ל מדלא פליג במילתא משמע מזה דעת הרא"ש דאף אם יש רובא נגד עיסת החיוב. אפ"ה יכול להפריש מעיסה אחרת עלי'. וכן מקמח. נמצא שפיר יש ליישב דעת הפרישה ובחנם השיג עליו הש"ך ז"ל. ויותר שבדברי הש"ך הכתובים מעורבב הכונה עם כי יש לדחוק וליישב שהש"ך ז"ל בא רק על דין השני שבש"ע היינו אם אין לו פרנסה כלל. אך האמת נראה לעינים: והנה העלתי בעזה"י לפענ"ד. דבעיסה שאינה של שאור שנתערבה אין הדין שוה לשאור שנתערבה בעיסה. שהתם השאור נתן טעם ונתחייב העיסה מדאורייתא. ויכול להפריש עליו ממקום אחר שיש שם ג"כ חיוב עשה להפריש מדאורייתא. אבל בעיסה סתמא מדאורייתא בטילה ואין לה חיוב רק מדרבנן זה ודאי נלפענ"ד שאין להפריש ע"ז ממקום אחר שיש שם חיוב דאורייתא. אך זאת ודאי להפריש עלי' מיניה וביה הי' נראה לכאורה דאפשר להפריש אם לא נפרש בתה"ד לחלק בין קמח לעיסה. שאם נפרשהו כך אפשר להיות דבעיסה אמרינן אין בילה ולא יוכל להפריש מיניה ובי'. אך מפסקא דידן דפסקינן דה"ה בשאור של פטור שנתערבה הרי חזינן בהדיא דיש בילה אף בשאור. וחילוק הש"ך דחוק הוא לדינא: ועוד זאת נראה לי שיש תקנה שיעשה עיסה פחותה מכשיעור ושיהי' עם העיסה שנתערבה יחד כשיעור שאז מותר ממ"נ אם לא נתבטל העיסה בהעיסה שפיר מפריש. ואם נתבטל א"כ הרי אין ביחד כשיעור שיתחייב בחלה אבל לא מטעמא דדינא דשאור שהרי אינה טובלת העיסה מדאורייתא: והשתא נבא אל ענין דידן אם נתערב קמח כו' נראה לי דאף לדעת הש"ך דלכך טובלת הכל משום דטבל אוסר בכ"ש היינו דווקא אם נתערבה החתיכה עיסה שהיא כבר נטבלה להתחייב בחלה. אבל קמח שנתערב לא שייך כלל לקרותו טבל שנתערב דכיון דכשנתערב לא הוי טבל כלל עדיין. ואימת טבל לכשיתערב בעיסה הלא אז כבר בטילה בעיסה ברובא דמין במינו מדאורייתא בטילה ברובא. ואף שגזרו חכמים להצריך ששים אטו שאינו מינו היינו אם כבר הי' האיסור מעיקרא. אבל לענין לעשות איסור ודאי בטילה ברובא. ואחר כתבי זאת מצאתי בעז"ה בסמ"ג (עשין קמ"א) וז"ל גרסינן בירושלמי למדו להיות כהנות מפרישות ומתנות בשעת הפרשת חלה שתהי' חלה על הגוש ועל העיסה ועל השאור ועל הקמח שתוסיף אח"כ על ככר זה. כתב בס' התרומה ואגב דבעי לאתנוי' משום הגוש שהוא עיסה וטבל קודם שנתערב בככר וטבל לא בטיל מתנה גם על הקמח. אבל משום קמח לחודיה א"צ להתנות שהקמח בטל בעיסה קודם שיקלוט לחלוחית העיסה. וכן עמא דבר ואמר שם בירושלמי קמח שעל הככר וככר מצטרפין לחלה עכ"ל הסמ"ג. הרי להדיא דבריו שבקמח לא צריך תקנה אם נתערב בדיעבד: אך זאת לכאורה יפלא מה שהביא הר"ש ז"ל (פ' ג' דחלה מ"א סי' ג') וז"ל ולפי זה צריך ללמוד לנשים שלנו המפרישות חלה לאחר גילגול קודם עריכת הלחם להתנות תנאי זה. מפני שמערבות קמח עם המקרצות בשעה שעורכות אותן ועושות מהן ככרות שאותו קמח נעשה עיסה ואעפ"י שאין מערבין בכל אחת ואחת כשיעור. כיון דבין כולן איכא ה' רבעים קמח התנור מצרפן כו'. ושמא כיון דנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל. שוב אין תנור מצרפן. ומיהו בתוספתא משמע דמצרף עכ"ל הר"ש חזינן דאינו מקשה רק מחמת שלא הי' בכל אחת כשיעור אבל לא מקשה דהא על קמח לא חל עדיין שם טבל כלל. וגם משמע מדבריו דעל הקמח לחודא צריך להתנות לא אגב העיסה שלא כדעת הסמ"ג. ובאמת לישנא דמתניתן לפי גירסת הירושלמי משמע כותי' דתני ובלבד שלא יהי' שם ה' רבעים קמח אבל אם יש כשיעור משמע דאסור. אך הסמ"ג יכולין אנו ליישב דרק לכתחלה צריך שלא יהא שם אבל בדיעבד אם נתערב באמת בטלין: ונראה לפענ"ד להמציא עוד חילוק חדש דבזה יתיישב שפיר הסמ"ג גם לישנא דמתני' על נכון דבקמח העתיד להתערב עם העיסה אפשר דחל עליו שפיר שם טבל לאסור את העיסה להצריך חלה. אבל אם מעיקרא לא הי' דעתה לערוב עוד קמח רק שאח"כ נמלכה והוסיפה עוד קמח ודאי דלא חל שם טבל כלל על הקמח וכיוצא בזה מצינו מדרבנן סברא זו להקל שמצטרפין ב' קדרות לבטל בס' אם עתידין להתערב. וכן י"ל לענין זה דבקמח שהיא מוכרחת עוד להוסיף על העיסה משתגלגל העיסה חל החיוב גם על הקמח. ואם לא תתנה עליו ויש בה כשיעור ודאי דאינה בטלה מדרבנן. אבל קמח שנתערב שלא הי' נצרך כלל להעיסה לא שייך כלל שם טבל עליו. וכן מדוייק לשון המשנה והתוספתא [והביאה הר"ש ז"ל שם] דתני כהן ששייר קמח לעיסתו. וכן אשה ששיירה קמח לעיסתה והקרץ והשאור מצטרפין לה' רבעים קמח לאסור את העיסה עכ"ל התוספתא. נראה בעליל שהתוספתא נקט דווקא קמח ששיירה לעיסתה זאת מצטרפות. אבל קמח שנתערב אח"כ ממילא ודאי דלא שייך שם טבל עליו כלל. ואפשר גם הסמ"ג יודה לזה. וסברת הסמ"ג נראה שסברא גדולה היא. וגם שמצינו כעין זה דבדבר שיש לו מתירין שלא הי' ניכר איסור מעיקרא בטל: לכן נראה לפענ"ד בנ"ד דנתערב קמח לכאורה לפי דעת הסמ"ג לא הי' צריך להפריש כלל. אך עכ"פ אם