חוט המשולש חלק ג' רלה

אמנם מה שמקשה ל"ל להטור והמחבר למימר בדינא דמתני' דידן טעמא משום דטובלת כל העיסה הול"ל משום דנבלל כמו בשאור של פטור נראה דאין מקום לקושייתו כלל. [ובפרט שגם תירוצו דחוק מאוד שכתב דאם האיסור מעט אין בילה. דכיון דנבלל מה לי דבר מועט או מרובה כיון דהוי לח בלח כמו יין ושמן] ונקדים תחלה מה שמשיג על הפרישה ונתרץ הכל בס"ד שכ' וז"ל ובפרישה כ' נתן משאור שלא הורמה חלתה דוקא שאור. אבל עיסה שאין לה שיעור חלה אינה טובלת עכ"ל. ותימא דמ"ש הא סוף סוף מן התורה חלה היא אלא אין לה שיעור מן התורה עכ"ל הש"ך. והנה דחייתו על הפרישה לא זכיתי להבין כלל מה כוונתו: והנה נחזור לראשית דבריו. מ"ש ה"ה אם נתערב עיסה שאינה כו' נמי דינא הכי. דהא הך טעמא דטבל אוסר בכ"ש בהכי נמי שייך עכ"ל. משמע דס"ל דהא דכ' שנעשה כולו טבל. היינו משום דטבל בכ"ש. ולא גלה לנו פתרונו מהיכן למד זה. והאיך יכול לומר כן. והנה בר"ש פי' המשנה דחלה הנ"ל כ' וז"ל ואין זה כמפריש מחיוב על הפטור דאורייתא שאין השאור בטל בעיסה עיקר דאורייתא כו'. הרי מסיק דמה שהשאור לא בטיל הוא דאורייתא. ולפי דברי הש"ך אינה בטילה רק מדרבנן דהא דטבל אוסר בכ"ש הוא רק מדרבנן משני הטעמים. הן מדבר שיש לו מתירין שהוא ודאי מדרבנן וכן להטעם השני כהתירו כך איסורו נמי לא הוי רק מדרבנן כדמשמע בכ"מ. איברא מה שהכריח להר"ש לפרש כן. דאינה בטילה מדאורייתא הוא מצד הסברא. וגם מגמ' ערוכה (מנחות ל"א ע"א) הביאה הר"ש ז"ל במשנה ח' הנ"ל. תניא אר"ש שזורי פעם א' נתערב לי טבל בחולין. ובאתי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי לך קח מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטילה. ורוב ע"ה מעשרין הן והו"ל כתורם מן הפטור על הפטור. וכ' שם רש"י ז"ל. ונראה בעיני דהטבל הי' טבל גמורה. וכיון שנתערב בחולין מדאורייתא חד בתרי בטיל. והו"ל פטור מדאורייתא ורבנן הוא דאחמור עליו. ואמרו טבל אסור במשהו והצריכו להפריש עליו תרומה כו'. וא"ל צא קח מן השוק ועשר עליו לפי חשבון טבל שבו. קסבר רוב ע"ה מעשרין הן והו"ל פטור מדאורייתא עכ"ל רש"י הרי חזינן בהדיא דאינו יכול להפריש מחיוב דאורייתא על חיוב דרבנן כי האי שנתבטל ברובא. ע"כ צריך לפרש שאין השאור בטל בעיסה מדאורייתא. והיינו משום דהשאור חימוצה קשה ונותנת טעם ולא בטילה מדאורייתא משום טעם כעיקר כמו דאמרינן במשנה דערלה המובא בחולין (דצ"ט ע"ב) דשאור אינה בטילה משום דנותנת טעם וכ"כ הב"י להדיא ביו"ד (בסי' שכ"ד סעיף י"ב) על שאלה בפשטידא שיש בה בשר ושכח ולא הפריש ממנה חלה. אם יכול לתקן ע"י הפרשה הואיל ואין בבשר רק טעם דמי למפריש מחיוב על הפטור. והשיב שאלת משנה שלימה הנוטל מן העיסה שלא הורמה חלתה כו' ואין זה כמפריש מחיוב על הפטור דאורייתא דטעם כעיקר דאורייתא. הרי להדיא דמפרש טעמא דמתני' משום טעם כעיקר דאורייתא. לכך טובלת ויכול להפריש אף מעיסה המחויבת מדאורייתא. ולדברי הש"ך שהטעם הוא משום דטבל לא בטיל. נשארה הקושיא במקומה. האיך כ' בש"ע אם יש לו עיסה אחרת כשיעור ומוקפת לה מפריש כו' הלא מפריש מחיוב דאורייתא על פטור דאורייתא. וגם הוא נגד הש"ס מנחות הנ"ל והר"ש ז"ל מקשה מהך דמנחות על משנה ט' אצל זיתים כו'. ולמה לא מקשה על משנה זאת ע"כ משום דס"ל דשאור בעיסה נותנת טעם כעיקר מדאורייתא: והשתא נבא לדברי הש"ך. ראשית מ"ש דהא טעמא משום דטבל לא בטיל שייך נמי הכא. הא לפמ"ש ליתא דעיקר טעמא דיכול להפריש מעיסה המחוייבת מדאורייתא משום דשאור לא בטיל. אבל בעיסה שאינה של שאור ודאי דאינה בטילה רק מדרבנן. אבל מדאורייתא בטילה. וא"כ אין יכול להפריש מעיסה אחרת עלי' ואף מיניה וביה הוא רק משום דיש בילה. ולוקח ע"כ מן החיוב ג"כ. גם מ"ש דבשאור לא אמרי' דנבלל כבר העליתי דמדברי תשובת הרא"ש אין ראיה כלל וגם מתה"ד אין ראי' כלל דמחלק בין שאור לשאר עיסה לענין בילה רק כוונתו לחלק בין קמח לעיסה לענין בילה. ולפ"ז מה שמקשה לפי האמת דאמרינן דיש בילה בעיסה. א"כ ל"ל למימר לפי שנעשית טבל כולה. ולפמ"ש הוא העיקר הטעם על מה שיכול להפריש מן החיוב דאורייתא עליו. ע"ז צ"ל הטעם משום שהיא טובלת ומפני מה טובלת ע"כ משום דשאור נותנת טעם בעיסה ואינה בטילה מדאורייתא וגם צריך טעם זה על מה שמפריש על כולה אבל בשאור של פטור שנתערב בעיסה טבולה אדרבה מהאי טעמא לא הוי יכול להפריש מעיסה אחרת כדעת השואל מהרא"ש בתשובה (כלל ב' סעי' ג') ע"ז צריך טעם אחר משום דהעיסה אינה בטילה להשאור. וגם מיניה וביה יכול להפריש משום בילה. ולפי דברי אלה גם הפרישה יתיישב מאוד ע"כ שזהו כונתו דדוקא בשאור טובלת משום טעם כעיקר כנ"ל. לכך יכול להפריש מעיסה אחרת המחוייבת בחלה מדאורייתא אבל בעיסה שאינה של שאור אינה טובלת מדאורייתא וכיון דמדאורייתא בטילה א"כ אינו יכול להפריש עליו ממקום אחר: אך מ"ש הפרישה בעיסה שאינה של שאור כ"ז שאין בה שיעור חלה. משמע דאם יש בה שיעור לא בטילה אף באינה של שאור. ולפמ"ש לכאורה הי' צריך לבטל. ונראה לתרץ דאורחא דמילתא קאמר דאם אין בה שיעור חלה יכול להיות שיתבטל ברובא ואם יש בה שיעור צריך שני שיעורי חלה לבטלה מדאורייתא. ועוד י"ל לסברתו דאף דעיסה בטילה בעיסה חברתה וא"כ היתה מדאורייתא פטורה מן החלה. היינו דוקא אם לא הי' בעיסה שנתערבה שיעור. ולא נתחייבה אותה עיסה בחלה. אבל אם היתה בה כשיעור א"כ חל כבר עליו מצות חלה. ואפשר שאינה בטילה שידחה שם חלה ממנה ואולי נוכל לדמותו לדם שנפל לתוך המים דחייב בכיסוי ולא אמרי' קמא קמא בטיל ליה משום דאין דיחוי כו'