חוט המשולש חלק ג' רלא

בהם מנהג חולין דהא הדמים שלוקח הכהן אין בו שום קדושה והיה צריך להיות מותר. ומשמע מן הש"ס דדוקא בתרומה ומעשרות שרי טובת הנאה אבל בשארי דברים לא וקשה הא הך טעמא דשאר מתנות כהונה לא שייך בזה ע"כ נלע"ד לומר. דבדמי פדיון ודאי אסור ליתן טובת הנאה מטעם אחר. דכיון דקפיד רחמנא אסך ידוע חמש סלעים. ואם יתן מזה מאומה בעד טובת הנאה. הרי נחסר השיעור. והא בעינן שהכהן יהנה מחמש סלעים. ולא תלי בנתינת הבע"ב אלא בלקיחת הכהן וראיה לזה נ"ל מהא דאמרינן בקידושין (דף ח' ע"א) עגל זה לפדיון בני טלית זה לפדיון בני לא אמר כלום עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני כו' בנו פדוי ומסקינן לעולם דלא שוי וכגון דקביל כהן עילוי' כי הא דרב כהנא שקיל סודרא בפדיון הבן. ופירש"י אני שם אותו לעצמי ואקבלנו בכך. אלמא דאף דבאמת הבע"ב לא נתן שיעור חמש סלעים רק כיון דהכהן לקח אותו בחמש סלעים מיקרי פדייה ואזלינן אף לקולא בתר לקיחת הכהן. א"כ כ"ש דבעינן למיזל לחומרא בתר לקיחת הכהן. אף דהבע"ב יתן חמש סלעים רק כיון שלא יגיע לו ממנו ע"כ רק פחות לא מקרי פדיי' א"כ שפיר יש לנו לומר הטעם דבפדיון הבן אסור ליתן טובת הנאה. רק בתרומות ומעשרות גם במתנות כיון דלא קפיד קרא אסך ממון רק על נתינת גוף הדבר. וא"כ אף אם יתן הכהן להבע"ב דבר מה עכ"פ גוף הדבר אצלו ולכך במתנות צ"ל הטעם דאסור משום שיחשוב שנתחלל על המעות. וינהוג בהן מנהג חולין. וא"כ כ"ש בפדיון הבן דאסור להבע"ב לקבל טובת הנאה מהכהן דיאמר הכהן שלא לקח אלא פחות מחמש סלעים. א"כ לפ"ז גם בנ"ד היה אסור כיון דמתנה מתחלה שלא יקח אלא פחות הלא לא הגיע ליד כהן חמש סלעים: ואין לומר דבאמת גם בפה"ב מותר ליקח טובת הנאה והא דלא קאמר דמותר רק בתו"מ ולא משני טעמא לאסור רק אמתנות משום שהם הוזכרו בברייתא אבל פה"ב לא הוזכר בברייתא כלל אך באמת מזה אני דן למה לא הוזכר בברייתא שאסור ליתן לכהן דמי פדיון הבן בשכר טרחתו כמו שארי מתנות אלא ע"כ דבאמת כאן מדינא אסור ולא מטעם שחת ברית הלוי דבלא"ה אסור כיון דסייע איזה דבר הרי יש ליתן לו שכר טרחתו ונמצא שלא לקח חמש סלעים: והנה אם נימא דפה"ב דמי בזה לתרומות ומעשרות כיון דהך טעמא דאתי לנהוג בו מנהג חולין לא שייך בפה"ב א"כ היה מותר בכה"ג שישראל יתן סלע להבעה"ב כדי שיתן פדיון בנו לבן בתו עדיין יש לנו לחקור בנ"ד אם מותר כה"ג כיון שכאן איפכא הוא שהכהן נותן לאחר אם בזה במה שהוא נותן אפשר דמחזי ככהן המסייע. משא"כ התם כיון שאין הכהן נותן שרי ואף דלכאורה אם ישראל יתן לישראל שיתן לבן בתו היה צריך להיות מותר אף בפה"ב דהא הכהן סוף סוף נוטל חמש סלעים מ"מ נ"ל דאסור כמו שמצינו בקידושין (דף ז' ע"א) הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני א"כ הרי חזינן דאף דאחר יהיב הוי ממש כמו שהיה נותן המקדש א"כ גם כאן לפי סברתי דאם הכהן נותן בעצמו הטובת הנאה ודאי דלא הוי פדיי' מצד הדין א"כ גם אם אחר נותן הוי כאלו נתן הוא ונמצא חסר מהחמש סלעים: ובמתנה ע"מ להחזיר שפיר אמרינן דהאיסור רק משום כהן המסייע בבית הגרנות משום דאותה שעה קודם שהחזיר הרי נטל חמשה סלעים שלימות משא"כ אם נותן מקודם איזה דבר בטובת הנאה. הרי נחסר מהשיעור: והנה לכאורה יש להביא ראיה דשרי. מהא דאמרינן בב"מ (דף ס"ט ע"ב). אמר רבא שרי ליה לאינש למימר ליה לחבריה שקול לך ד' זוזי וא"ל לפלוני לאוזפן זוזי מ"ט שכר אמירה קא שקיל כי הא דאבא כו' נמצא דאף דאם היה נותן למלוה הוי אסור מ"מ אם נותן לאחר שרי ובהך דינא הא דמי ממש לרבית לכאורה דאמרינן שם אמר רבא שרי ליה לאינש למימר ליה לחבריה הילך ד' זוזי ואוזפי' לפלניא וגם כאן מותר בכה"ג שאחר יאמר הילך זוזי ותן לכהן פלוני א"כ לכאורה גם בהך דינא יש לנו לדמות דשרי: אך לפענ"ד יש לחלק דבשלמא התם לא אסרה תורה אלא נתינת מעות שכר המתנת מעות משא"כ השתדלות בלא מעות שרי וא"כ כיון שהלוה נותן המעות לאחר א"כ לא הוי אלא השתדלות בעלמא דשרי דהא להמלוה לא הוי שום הנאה מזה משא"כ כאן הרי האיסור הוא משום שחת ברית הלוי שהשתדלות נראה כמבזה הקדשים. א"כ גם בנ"ד אף שלא באה הנאה להבע"ב מ"מ הרי הכהן עשה השתדלות שיתנו לו. ונמצא כמבזה הקדשים. וראיה דהלא מצינו בפדיון בכור עוד דין אחד אשר ממנו יכולין ללמוד דלא דמי פ"ב לרבית דהא שם כ"א שרי ליתן למלוה כדי ללות לפלוני וכאן הרי כהן אסור ליתן לישראל שיתן לכהן אחר כמו דאמרי' בבכורות (דף כ"ז) וא"כ הרי הכהן אסור להשתדל אף בעד כהן אחר א"כ הרי חזינן דההשתדלות לכהן אסור אף בעד אחרים א"כ הרי חזינן דבכהן תליא מילתא א"כ גם בנ"ד הרי הכהן משתדל ושפיר אסור: סימן לג שאלה כהן א' היה לו בכור מבהמתו ונתן לבנו הדר בכפר לגדלו עד שיפול בו מום. ובהיותו בכפר שאל א"י אצל אשתו מדוע אתם מגדלים זכר והוא מפסיד השדות. והשיבה שאצלינו אסור לאכול בכור עד שיהא בו מום ואחר איזה ימים בא הבכור והנה חתוך אזנו וכן ראה פ"א שא"י א' חתך זנבו כ"ז העיד לפנינו בנו הנ"ל שהיה הבכור אצלו. מה דינו. וד' יורנו האמת בתורתו ית"ש: הן איתא במשנה בכורות (דף ל"ה ע"א) מעשה בזכר של רחלים כו' וראהו קסטור א' ואמר מה טיבו של