חוט המשולש חלק ג' רכט

והנה לפ"ז היה אפשר לומר בדרך חידוד קצת ליישב דברי הגמ' הנ"ל דס"ל דע"כ הך סוגיא לאו הלכתא היא ואפשר לא אתמר אלא אליבא דרבנן א"ר יוחנן שם קל"ב דכוי חייב בכולא מתנות א"כ אין ראיה להיפך. משא"כ לדידן דפסקינן כרב הונא בר חייא שם ע"כ לא אמרינן גם בכה"ג דחייב. וא"כ הדר קושיית הש"ס לדוכתיה מהך דלקט להך דפרה. וע"כ צריכינן לומר דלא קשיא מהך דפרה להך דלקט דהאי קרא לא נאמר אלא לענין מתנות עניים דוקא ולא לענין מתנות כהונה. והרואה יראה בהג"מ דכ' כן להדיא דזהו דוקא במתנות עניים ולא בד"א. וכן משמע ברמב"ם שכתב סתמא בהך דינא דחורי הנמלים שספק לקט לקט ונקצר בדבר שאינו נוגע לעניננו: אך זאת עכ"פ נעלה מזה דבספק ממון ואיסור אם יש לו חזקת חיוב אמרינן בזה לחומרא ואף דיש לו חזקת ממון. וע"כ כל הך דפטרינן בספק בכור הוא רק משום דלא היה לו ג"כ חזקת חיוב מעולם. וא"כ יהא נ"מ בזה לנ"ד. דאף לדעת האומרים דמדאורייתא אזלינן בתר רוב ולדות הא יש עכ"פ תרי חזקות נגד הרוב היינו חזקת ממון גם חזקת פטור פדי' כשהיה פחות מבן ל' היה פטור ועכשיו במה יוציאו אותו מחזקתו הראשונה ולא מיבעי לדעת הריב"ש דכ' בשלשה דברים דר"א בן פרטא דהוי דאורייתא משום דיש שני חזקות נגד הרוב חזקת א"א וחזקת חי כ"ש הכא ואף שלא נסכים שם להריב"ש היינו משום דהתם תרי החזקות הכל חד הוא דא"א להפרידן כלל כמ"ש אא"ז הגאון וצדיק מוהרר"ח זללה"ה בתשובתו אשר נדפס בסוף הספר מקור מים חיים אבל בנ"ד דשני החזקות הם חלוקות דחזקת פטור מצי לאשכוחי בלא חזקת ממון וחזקת ממון בלא חזקת פטור ודאי דיש לנו לומר דהוי ספק דאורייתא וא"כ גם לדברי הגאון בית שמואל אחרון שכ' דכיון דרוצה לפדותו אזדא ליה חזקת ממון. אך עכ"פ חזקת פטור פדיה במקומה עומדת: הנה עכ"פ העלינו דכאן יש שני חזקות נגד הרוב חזקת ממון וחזקת פטור פדיה א"כ לפ"ז בנ"ד לבד שזהו בעצמו אין סברא כלל מה שכ' הגאון בעל בש"א דאם רוצה לפדות אזדא ליה החזקה. ושפיר יכול לברך מטעם רובא דהא עכ"פ כיון דמה"ת פטור איך יאמר וצונו. וכ"כ הגאון בעל נוב"י במ"ת סי' קפ"ז להדיא דכיון דאין הולכין בממון אחר הרוב אין שייך לומר וצונו אך לבד זה בנ"ד מוכרח ממ"נ דהוי ספיקא דאורייתא ואין לברך. מהך דבהמה דפסק הרמב"ם ומוכח מסוגיא דר"ה דאסור מדאורייתא אף דרוב ולדות בני קיימא נינהו דאם נימא כפי מה שהעלתי דרשב"ג סבר דאין הולכין בזה אחר הרוב אף מדאורייתא א"כ גם כאן הוי ספק השקול מדאורייתא דלא אזלינן בזה בתר רובא ואם נימא כתירוץ הגאון בעל נוב"י דבבהמה לכך אסור משום דיש לו חזקה ומיעוט מפילות הוי מיעוט המצוי וסמכינן להחזקה לכך פסקינן הלכתא דהוי דאורייתא א"כ גם בנ"ד הלא יש לו חזקה דפטור פדיה דהא בתוך שלשים הוה פטור וא"כ סמוך מיעוט דמפילות לחזקת פטור פדיה והוי פלגא ופלגא והוי ספיקא דאורייתא. ואיך יברך וצונו. בפרט דהוי עוד חזקת ממון: לכן נלענ"ד דלא שייך לפדותו ולברך על הפדיה עד שיהא לו ידיעה בודאי שהיה חי לאחר שלשים יום ואז יפדה ויברך: דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין סימן לא מה שהשיב להרה"ג מו"ה יהונתן זצ"ל ממדינת וואלין אשר היה מתגורר פה בהישיבה הק' דוולאזין. החו"ש מאדה"ש לכבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מפורסם בתורה וחסידות כש"ת מו"ה יהונתן משה דובער הלוי נ"י: אחד"ש מהודענא שהגיעני מכתבו ע"י המוכ"ז וביחוד תשובתו על דברי מנדון פדיון הבכור והנה מעצמו כ' שלא עיין בו כל צרכו (ואעפי"כ השיג עליהם) ואם לא כתב זאת מכותלי מכתבו היה ניכר כן שלא עיין היטב בעיקרי הדברים אשר תמכתי יסודותי עליהם. ועתה יראה: א מה שכ' שהולד כשהוא בתוך ל' הוא בחזקת חיוב לפדותו וראייתו מנ"י ריש פ' בתרא דיבמות גבי יצאתה מלאה ועיין שם שהנ"י אליבא דר"מ קאמר זאת דרובא לאו כלום הוא אם לא שיש לו עוד חזקה וביצאתה מלאה עכ"פ החזקה הלכה לה וחוששין למיעוט זכרים יע"ש והלא בדברי כונתי להוציא מדברים אלו. כשהקשתי על הגאון בעל נוב"י והבאתי ראיה מתוספות בכורות (דף כ' ע"ב ד"ה חולבת) לענין ספק בכור שיש חזקה להעמיד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה וכתבתי בזה הלשון. ואף דרוב ולדות בני קיימא נינהו ויוצאים דרך רחם א"כ גם במעי אמו היה עומד להיות בכור כשיצא לאויר העולם עכ"פ כיון דבמעי אמו עכ"פ לא היה קדוש מעמידין אותו גם כשנולד על חזקה זו. ולחזקה זו הסכים הרא"ש בפ' בתרא דיבמות יע"ש וכן הרמב"ן ע"כ לשוני הרי דברתי מזה והבאתי ראיה שלא כן הוא ב מה שכ' לתרץ הרמב"ם בנ"מ אם הספק נולד כשהוא חי או רק לאחר מיתה וביבום כבר הוחזקה בחזקת פטורה ליבום בעת שהולד הוא חי כו' משא"כ לענין בהמה שהספק לא נולד אלא לאחר מיתה הלא מעין זה הוא סברת הגאון בעל נוב"י. אמנם הלא השגתי עליו מהך סוגיא דשבת שפריך על אביי דאמר אבל בנפל מן הגג ד"ה חי הוא ונ"מ לענין יבום ומקשה עליו מהך דר"פ לא אכל בהמה עד אורתא דתמניא ומאי