חוט המשולש חלק ג' רכח

והשתא נבא בעז"ה לענין שאילתא דידן. הן לפי מה שהעלתי בעזה"י דלפי דעת הרמב"ם פסקינן כרשב"ג בהך דלא אזלינן בתר רובא אף מדאורייתא הלא פשוט הוא דאין חייב לפדות דכיון דלא אזלינן בתר רובא הלא לא היה לו ידיעה אלא בשעה שהיה ספק נפל ואין להחזיקו כלל מדאורייתא מתוך שלשים לאחר שלשים בחזקת שהוא חי עדיין ובודאי פטור מלפדותו וכ"ש שאין יכול לברך כיון דמדאורייתא הוי ספק אמנם לפי שיטת הפוסקים דס"ל דרשב"ג לא קאמר אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אזלינן בתר רוב ולדות א"כ גם בנ"ד אפשר דיש לנו למיזל בתר רוב ולדות שהם בני קיימא ולהעמידו בחזקת חי דשמא מת לא אמרינן כמו דאמרינן לענין אשת כהן תאכל בתרומה דשמא מת לא אמרינן. וכן מצאתי בשו"ת הגאון בעל בית שמואל אחרון שמסיק כן שאין לכופו לפדותו משום דאין הולכין בממון אחר הרוב רק אם רוצה לפדותו יכול לפדות ולברך על הפדיון דלענין ברכה אזלינן בתר רובא. וגם מעמידין אותו על חזקתו שחי ולא חיישינן שמא מת: והן אנכי לא כן עמדי חדא דאף לדעת האומרים דאזלינן בתר רוב ולדות אפשר דעכ"פ בהך מצוה גופא הא חזינן דלא רצה התורה לסמוך על הך רובא וצותה התורה לפדותו דוקא לאחר שלשים כדי שיצא מספק נפל וזהו כל טעמו דרשב"ג כמו שכ' הראשונים ז"ל והובא בשיטה מקובצת (בב"ק דף י"א) וא"כ איך נסמוך אנן על רובא ובפרט שממון הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב ואף דבאסיפת זקנים שם בב"ק נסתפק בזה ע"ש דכ' דאפשר דכיון דמצוה היא לא שייך לומר כן. אמנם לפי דעת התוס' הרי מכריח דשייך בזה אין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש: ועוד י"ל דמה שנסתפק הש"מ בענין זה. תלי במה שנסתפקו הראשונים ז"ל בכל ענין שיש בו מצוה וגם ממון כגון ספק צדקה או הקדש אם הולכין בזה לחומרא כדין ספק איסור או לקולא כדין ספק ממון והובא זאת בר"ן בנדרים (דף ז' ע"א) בענין האיבעי אם יש יד לצדקה והביא שם בשם הרשב"א והרמב"ן דאזלינן ביה לחומרא דהוי ספק איסורא. ושם מסיק הר"ן דאזלינן לקולא א"כ גם בנ"ד יש לנו לומר דאין הולכין בממון אחר הרוב: סימן ל ומידי קיימינן בהא אתאפק לא אוכל מלכתוב מה דקשה לי טובא בדברי הראשונים וגם האחרונים ז"ל בענין הזה: ראשונה יקשה לי לכאורה איך יעלה כלל על דעת רבותינו הראשונים ז"ל לומר דהיכא דיש לנו ספק בדבר שהוא איסור וממון הולכין בו לחומרא איך יפרנסו בכל מס' בכורות דאמרינן שם בכמה משניות דספק בכור נאכל במומו לבעלים ואין לכהן בו כלום. וכן לענין פדיון בכור אדם אין פודין מספק ואין לומר משום דאפשר לחלק היכא דהספק בגוף המעשה או בספיקא דדינא א"כ הלא גם מסוגיא דחולין שהביא הר"ן שם בנדרים אין ראיה דהא התם בספק בגוף המעשה קמיירי אשר ע"כ נ"ל דהא דמסתפקי רבותינו הראשונים ז"ל. הוא משום דאפשר לומר דמה דמצינו בבכורות דספיקא לקולא וגם בחולין לענין ספק מתנות דפטור הוא דוקא במתנות כהונה אבל בענין צדקה או פיאה ע"ז נסתפקו לכאורה מהך מימרא דר"ל בחולין (קל"ד ע"א) דאר"ל מ"ד עני ורש הצדיקו מאי הצדיקו אילימא בדינים והא כ' ודל לא תהדר בריבו אלא צדק משלך ותן לו או מהך קרא שהובא בר"ש (ס' פ"ד דפיאה מ' י"א). וע"ז מייתי הר"ן ז"ל ראיה דגם בצדקה מסקינן דדוקא היכא דהוה עליה חזקת חיובא אבל בלא"ה פטור וכן הסכים הש"ך ביו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"ד וכן הגאון רשכבה"ג רבינו אלי' זצ"ל שם ס"ק ט"ו והשיגו מהך סוגיא דחולין שם דמסיק קמה בחזקת חיובא פרה בחזקת פטורא על הג"מ בשם אז"ק שהובא בש"ע דעתו שם סעי' ו' דמי שיש בידו מעות והוא מסופק אם הם של צדקה חייב ליתן אותם לצדקה וענו כולם ואמרו שנעלם ממנו הך סוגיא דחולין הנ"ל ואנכי בעניותי נבזה וחדל אישים לא זכיתי להבין הסוגיא דחולין שם במה שתירץ רבא קמה בחזקת חיובא קיימא פרה בחזקת פטורא קיימא. ובפרט דברי רבינו מאור עינינו רש"י ז"ל שכ' וז"ל פרה בחזקת פטורה כשנולד לך ספק זה במתנותי' ואתה מעמידה על חזקתה הראשונה הרי היא פטורה שהרי בחזקת של א"י היתה עומדת. קמה כשנולד לך ספק בלקט ואתה מעמידה על חזקתה חזקת חיוב הוא דמעולם עומדת לכך דשל ישראל היא עכ"ל הטהור ופשטות דבריו משמע דלכך היא בחזקת חיוב משום דישראל הוא והלא מצינו פעמים לאין מספר דגם בישראל פטור בספק מתנות בבהמה וכן ספק בכור כנ"ל. (ובירושלמי ספ"ד דפיאה איתא ג"כ הך תירוצא אך התם שפיר קאמר לענין לקט גופא דבגר פטור ובישראל חייב) וע"כ צריך לדחוקי נפשין לומר דשאני קמה הואיל וחל עליה בודאי חיוב לקט רק דאנו מסופקין בהך מקצת שנמצא בחורי הנמלים ע"ז שפיר קא מחייבין. משא"כ בכל הפטורין הוא משום דמספקינן אם חל עליו החיוב כלל [ואף שלשון רש"י אינו סובל זאת ההכרח לומר כן] אך עדיין קשה לי מהך דאמרי' בבכורות הכל מודים בספק מעשר בהמה דפטור מן המתנות. והא התם בבהמה עד שלא נולד הספק היתה בחזקת חיוב מתנות ואח"כ כשנולד הספק דמעשר אנו פוטרין אותו ואם נדחוק עוד נפשין לומר דרבא לא קאמר אלא באופן שגם עתה יש חיוב ודאי אך על השאר אנו מסופקין עדיין לא פלטינן מקושיא מהך דאמרינן בחולין (קל"ב א') אפלוגתא דר"א ורבנן במתנות כוי בצבי הבא על התיישה דמסקינן שם פלגא לשקול ואידך פלגא אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול והא התם ודאי איכא חיובא במקצת ואעפי"כ אמרינן באידך פלגא המע"ה. וכן פסקינן ביו"ד (סי' ס"א סעי' י"ח):