חוט המשולש חלק ג' רכז

לשנות במשנתינו דכיון דלא גלי קרא בהדיא הדרן לכללן דרשב"ג דבעינן שלשים. א"כ לא פסיקא ליה למתני סתם. דבלא קים לן שכלו חדשיו הוי ספק מדאורייתא ובקים לן יהא ודאי קידושין לכך לא תני אבל לפי שיטתם דאזלינן מדאורייתא בתר רובא אף לרשב"ג. ומשנתינו בדאורייתא קמיירי למה לא מנו גם את זאת דבת יום א' אף בסתם ולדות מתקדשת בקידושי אביה בכסף ובדין זה באמת נ"מ גדולה לפי מה שהעליתי לדעת הרמב"ם אם קידש את אחותה בתוך שלשים צריכה גט מדאורייתא מספק: עוד ירווח לנו במה שהעליתי דקדוק חזק אשר דקדקתי תמיד בסוגיא דשבת שלא הזכירו כלל הנ"מ לענין יבום בפלוגתא דרשב"ג ורבנן. רק בס"ד דאביי דאמר בנפל מן הגג כ"ע לא פליגי כ"פ בפיהק ומת מ"ס חי הוא ומ"ס מת הוא ע"ז קאמר הגמ' ונ"מ לענין יבום הא לפי שיטתם גם בתחלה ובמסקנא דש"ס נ"מ דפלוגתת רשב"ג ורבנן לענין יבום מדרבנן אבל לפמ"ש ניחא ובדקדוק כתבו הש"ס רק בס"ד דבאמת בתחלה גם במסקנא ע"כ לענין יבום לא פליגא דהא פלוגתתן מדאורייתא הוא וביבום גלי קרא דבן יום א' פוטר ומודה בו רשב"ג. והגזירה אפשר דלא גזרו רק האמוראים כמ"ש לעיל ע"כ פלוגתתן הא לאו לענין יבום אלא לענין היכא דבעינן בן קיימא והיינו לענין אבילות באדם ולענין בהמה ולענין רוצח לפי מה דמסיק הש"ס בסנהדרין משא"כ בס"ד דאביי דבפיהק פליגי [ופרש"י כלומר לאחר לידתו לא ראו בו אלא חיות מעט שפיהק ומת] א"כ לרשב"ג דמת הוא לא חשבו כלל לחי כיון שהחיות לא היה כראוי א"כ לדידיה גם לענין יבום אף דלא בעינן שיהוי שלשים יום משום דגלי קרא דבבן יום אחד סגי אך עכ"פ חי שעה א' כראוי בעינן ואינו פוטר ונ"מ בפלוגתתן לענין יבום משא"כ לפי המסקנא דלא פליגי אלא בנפל מן הגג לענין אם הוי בן קיימא לא נ"מ כלל לענין יבום מדאורייתא דהא ביבום גלי קרא דבבן יום א' סגי ורשב"ג ורבנן מדאורייתא פליגי היכא דלא גלי קרא ולפ"ז יצדק שפיר ג"כ מה שלא הביא רבינו ז"ל דברי אביי דבפיהק כ"ע לא פליגי אשר מזה למדו נושאי כליו דמפ' כהרי"ף דרבא פליג אדאביי וחלה הוי פיהק ודוחק הוא למה שינה לשון הש"ס מפיהק לחלה ולפמ"ש ניחא דמפרש כפירש"י [כנראה ממה שדקדקתי] דהיינו דתיכף כשנולד לא היה בו אלא חיות מעט נמצא זה לא אצטריך לכתבו דזה גם מדאורייתא לא הוי ולד לפטור וזה כלל רבינו במה שכ' מה"ת אם יצא הולד לאויר העולם וחי שעה א' דהיינו חיות ממש ומזה דפיהק ומת לא איירינן כלל דבודאי אם ראינו שלא היה חי כראוי הרי חזינן דהוי נפל ממש ולא יכבד על רום כתר"ה מה שהארכתי בזה כי מילתא חדתא קאמינא והיה קשה עלי לקצר בדברים ואת כתר"ה הסליחה לדיינני לכ"ז: ולפ"ז כל דברי רבינו עולים כהוגן וגם הפסקים בש"ע בכל מקום ואגב אכתוב לו מה שנ"ל לתרץ במה שתמה רבינו הגאון הדומה למלאך ד' צבאות רבינו אליהו ז"ל בש"ע א"ח סי' של"א ס"ק א' על מה שפסק בסי' ש"ל ס"ז דספק בן ז' או ח' מחללין עליו את השבת אם גמרו. והקשה דהא מדברי הרמב"ן משמע דדוקא בבן ח' ודאי בעינן גמרו משא"כ בספק לא בעינן גמרו ואף בלא גמרו הוי ולד ומייתי ראיה מדלא מצרכינן חליצה באשת כהן אף בלא גמרו. הן לפ"ד אין כאן מקום תימא כלל דהרמב"ן מיירי בספק וסתם היינו אם נולד בתוך תשעה ולא פירש ממנה מתחילת עיבורה מקרי ספק דילמא נתעברה אח"כ והוי בן ח' לחומרא. ע"ז באמת לא בעינן גמרו משא"כ התם מיירי דנולד לח' חדשים אך כיון דלא פירש אפשר שנתעברה אח"כ והוי בן ז'. אך עכ"פ אם לא נגמר אמרינן ודאי נתעברה מתחילתה. והוי נפל גמור לכך לא מחללין: נמצא אסיקנא לדעת הרמב"ם בעז"ה דס"ל ג"כ כדעת הרא"ש דרשב"ג מדאורייתא קאמר אך בזה יש חילוק ביניהם דלדעת הרמב"ם פסקינן באמת כרשב"ג דמדאורייתא חיישינן לנפל באדם כל שלשים ובבהמה תוך שמנה לבד היכא דגלי קרא או שגזרו חכמים ודעת הרא"ש אינו כן אלא דרשב"ג מדאורייתא קאמר ובכ"ד אף לענין יבום רק דאנן מכרעינן דמדאורייתא אין חוששין כרבנן רק לכתחילה מחמרינן כרשב"ג. והנה באמת לפ"ד התוס' דאף רשב"ג לא קאמר אלא מדרבנן לכאורה לא יובן מה שהקשו הש"ס בשבת שם ממהל היכי מהלינן דפשטא דהש"ס משמע דארשב"ג קאי כמו שפי' רש"י ותוס' שם ואסתם ולדות קאי. ולפי שיטתם דהוי דרבנן מאי מקשה מסתם ולדות כיון דמדאורייתא ולד גמור הוא איך נוציא אותו מדרבנן ולא נמול ואף דמצינו דהעמידו דבריהם במקום כרת בערל הזאה ואיזמל. אך אין שייך להקשות בפשיטות כ"כ ממהל היכי מהלינן אך באמת ראיתי להב"י באו"ח סי' של"א גם בטור יו"ד בה' מילה סי' רס"ו משמע מדבריו דמפרשים הסוגיא דהקושיא ממהל היכי מהלינן קאי אדלעיל על הברייתא דספק בן ז' או בן ח' ובזה יתיישב דברי רבינו הרי"ף ז"ל שפסק דספק בן ז' או בן ח' לא מהלינן בשבת ע"ש בארוכה והנה כל הרואה יראה דפשטא דסוגיא דהקושיא ארשב"ג קאי ולא אדלעיל דכל הסוגיא כל שאמו טמאה לידה מפסיק ביניהם ע"ש וגם לפי תירוץ הב"י ע"כ צ"ל דסוגיא דשבת לא ידע מסוגיא דיבמות (דף פ' ע"ב) דגמרו מהני. ע"ש: ולפ"ד שפיר מיושב דהרי"ף מפרש כשיטת הרא"ש תלמידו דרשב"ג מדאורייתא קאי רק דאנן לא פסקינן כוותיה רק מדרבנן. ומדאורייתא פסקינן כחכמים דהוי ולד אף בתוך שלשים יום והשתא א"ש דקושית דהש"ס מימהל כו' קאי ארשב"ג ואסתם ולדות לפי דעתו דהוי מדאורייתא וצריכינן לומר דממ"נ מהלינן א"כ לפ"ז גם בספק בן ז' או בן ח' מהלינן אבל לדידן דפסקינן דמדאורייתא אין חוששין וא"כ לא קשיא מסתם ולדות דלא העמידו חכמים בזה דבריהם וא"כ שוב אין ראיה להסברא דממ"נ לכך לא מהלינן בספק בן ז' או בן ח':