חוט המשולש חלק ג' רכד

כ' באמת הט"ז לומר כן דלדידן אין שום נ"מ כלל ביתורא דקרא ושפיר לא נקריב משום לילה]: עכ"פ העלינו שבבהמה מוכח מהך דר"ה דאסור מדאורייתא אף אליבא דפיסקא דידן מדמקשה שם בר"ה בפשיטות אדאביי: והשתא נבא אל העיון בענין האדם שאף דדעת התוס' דבאדם גם לרשב"ג לא הוי אלא מדרבנן הנה הרא"ש ז"ל משמע דלא ס"ל הכי ביבמות פ"ד סי' ה' על הך דאשת כהן אינה חולצת כ' וז"ל ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארה תחת בעלה היתה עומדת בספק חליצה דרבנן מ"מ הא עדיפי שפיר דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוי כו' עכ"ל. משמע דס"ל דהוי דאורייתא אליבא דרשב"ג. וכן צ"ל ע"כ לדעת הרמ"ה הובא בטור אה"ע סי' קע"ז דאם כנס את יבמתו וילדה ומת הולד בתוך שלשים יום דאין מוציאין אותה מבעלה. וכ' הב"י דס"ל דסמכינן ארשב"ג דהלכתא כוותיה משמע דס"ל דרשב"ג מדאורייתא קמיירי וע"כ צ"ל לשיטתייהו דהא דפסק רבא דאשת כהן אין מוציאין ולכתחלה דתחלוץ הוא רק דרך פשרה משום דאנן פסקינן מדאורייתא כרבנן רק מדרבנן חיישי' לרשב"ג. או דס"ל דהוי ספיקא לדידן באמת. עכ"פ מוכח מדידהו דס"ל דלרשב"ג מדאורייתא חיישינן לנפל. ואף דהרמ"ה ז"ל נדחה אך עכ"פ מדעתו מה דס"ל בדברי רשב"ג אין ראיה שנדחה רק מדינו דחה אותו הטור משום דאף לרשב"ג עכ"פ מידי ספיקא דאורייתא לא נפקי. אך קשה עכ"פ דלדידהו קושית התוס' הא רוב ולדות בני קיימא נינהו וי"ל דהא דאמרי' כן בהש"ס הוא אליבא דאמת דפסקינן בדיעבד כרבנן. אבל רשב"ג או דסבירא ליה דלא הוי רובא מעליא או דסבירא ליה דע"כ גלי קרא מופדויו מבן חדש תפדה דלא ניזיל בתר רובא בהך פרט. כמו שמצינו כה"ג דגלי קרא שלא ניזיל בתר רובא בפיקוח נפשות כדאי' בפ' בתרא דיומא: והנה רבינו הרמב"ם ז"ל אף שכ' בפשיטות בבהמה דהוי מדאורייתא כ' בהדיא בפ' א' מה' יבום מה"ת אם יצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד פטורה מן החליצה אבל מד"ס עד שיודע בודאי דכלו לו חדשיו. או ששהה ל' יום ואם לאו הוי ספק וצריכה חליצה מד"ס. והנה בדברי רבינו ז"ל נלאו כל חכמי לב למצוא דרך הישר בפסקיו בענין הך פלוגתא דרבנן ורבי ורשב"ג בענין בן ח' וגמרו שערו וצפרניו וסתם ולדות. בפ' א' מה' מילה ה' י"ג מי שנולד בחדש הח' אם היה שלם בשערו ובצפרניו ה"ז ולד שלם. ובן ז' הוא אלא שנשתהא ומותר לטלטלו בשבת דאינו כאבן ומלין אותו בשבת אבל אם נולד ושערו לקוי ואין צפרניו שלמים כברייתן ה"ז בן ח' ודאי כו' ולפיכך הוא חשוב כאבן ואסור לטלטלו בשבת ואעפ"י כן אם שהה שלשים יום הרי הוא ולד של קיימא והרי הוא כשאר הנולדים לכל דבר דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל. מי שנולד בחדש השביעי לעיבורו אם נולד שלם ה"ז ולד של קיימא ומלין אותו בשבת. ספק בן שבעה ספק בן ח' מלין אותו בשבת עכ"פ כו' הרי דפסק בשניהם לקולא כרבי וכרשב"ג כדאיתא ביבמות (דף פ' ע"ב). ומ"ש בן ז' שלם הוא לאו דוקא ועב"י. ובשאר מקומות לא הזכיר כלל הא דרבי. ובפ' ב' מה' רוצח ה' ו' כ' דנולד לפחות מט' חדשים ההורגו פטור עד ששהה שלשים יום עכ"ל. משמע דמדינא בעינן שלשים יום. ובפ"א מה' שמחות ה' ו' כ' הנופלין אין מתאבלין עליהם וכל שלא שהה ל' יום ה"ז נפל כו' ואם נודע בודאי שנולד לט' חדשים אפילו מת ביום שנולד מתאבלין עליו כו' ובן שמנה שמת אף לאחר שלשים ה"ז נפל עכ"ל ובהל' נחלות (פ"א ה' י"ג) כ' ואפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו הואיל וחי שעה אחת אחר אמו ה"ז נוחל ומנחיל עכ"ל. וכל אלו הוזכרו במס' נדה (דף מ"ב ב') במשנה קטן בן יום א' ופירשו דבריו ה"ה והב"י והובא דבריהם בקצרה בביאורי הגר"א בא"ח סי' של"א סעי' א' ס"ק א' דס"ל ג"כ כדעת התוס' דמה"ת אם יצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד הוי ולד משום דאזלינן בתר רוב ולדות. רק מד"ס עד שיודע שכלו לו חדשיו. כמ"ש הרמב"ם בפ' א' מה' יבום הל' ה' שצריכה חליצה רק מד"ס. ובנחלות אוקמוה אדאורייתא דבדיני ממונות קולא לזה וחומרא לזה ובשאר מקומות פסק כרשב"ג ואף ברוצח אף דמדאורייתא הוי ולד אמרו רבנן שיפטר אם הרגו בתוך שלשים הואיל דמחזקינן ליה בנפל מדרבנן ועי' במ"מ בפ"א מה' יבום ה' הנ"ל ובב"י בחו"מ סי' רע"ו. ובמילה כיון דחומרא בעלמא הוא דממ"נ מלין אותו. רק משום טלטול פסק כרבי וכרשב"ג לקולא והא דלא הזכיר דינא דגמרו רק בה' מילה משום דס"ל דדברי רבי לא אתמר אלא לענין מילה ולכן לא הזכיר דבריו בשאר מקומות דהרמב"ם למד כן דהוי רק מדרבנן משום קושיית הרא"ש שהבאתי לעיל ע"כ הוא דבריהם בקצרה הובא בש"ע או"ח בביאורי הגר"א בסי' של"א ס"ק א' וכן בא"ע סי' קנ"ו: והנה הדברים בפירוש דברי רבינו הרמב"ם ז"ל אנכי בעניותי לא ידעתי עד מה לבד אשר זה דוחק גדול לומר שהרמב"ם ז"ל בעצמו הכריע לו באיזה דבר לגדור ובאיזה דבר לא לגדור והלא ידוע דרך רבינו הרמב"ם ז"ל שלא הוסיף מדעתו כלום. ולא כ' רק המוזכר בשני התלמודים להדיא ועוד קשה לי איך שייך לומר דברוצח אף דמדאורייתא הוי ולד מצד רובא אע"פ כן פטור ההורגו משום דמדרבנן חיישינן לנפל האם שייך בזה חומרא הלא אנו צריכין לקיים הקרא ובערת הרע מקרבך מדאורייתא ורבנן יפקיעו דינו לא ידעתי להולמו. גם מ"ש דרבי דקאמר דגמרו הוי ולד בבן ח' לא קאמר אלא במילה לבד אשר אין סברא לזה הרואה יראה כי בתוספתא פ' ט"ז דשבת שם מנוי כל השנויים במשנתינו בנדה (מ"ג ב') ורבי קאי על כולם: ויותר קשה לי לפי פירושם ברבינו ז"ל מה יענו עמ"ש רבינו ז"ל לענין תרומה בפ' א' מה'