חוט המשולש חלק ג' רכ

משגיאות. [ויעוי' בס"ט דזו הבדיקה אינו אלא לקולא ולא לחומרא] והי' זה שלום וברכה מאדה"ש סימן כז בענין הנ"ל: ידידי מכתבי היקר ע"י המוכ"ז נכון הגיעני עש"ק העבר והנאני להודע משלומו הטוב וגם ע"ד השאלה שהודיעני שמאז פסקה לראות מ"ת. הודות לד' ית"ש דמשמיא אסכימו על ידינו כה לעד יצילנו ה' משגיאות ויורנו האמת בתורתו: וע"ד פלפולא דידי' בסוגיין דנדה. אף שזה דרכי מאז לשום יד לפה מלדבר עוד בענין אשר יצא כבר להתירא הן מדידי הן מדאחריני. אמנם עכ"ז למען השתעשע בדבריו הנחמדים אכתוב לו על סברתו שיצא לחלק בענין החזקות אשר הוא דבר כללי הנוגע בכמה ענינים: במה שרצה ידידי לחלק בין חזקה דנדה דלא מהני לטהר את הדם ובין חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה דמהני גם לענין בתה. זהו דבר שא"צ לפנים דפשיטא דהך חזקה דאשה מזנה הוי לגבי בתה ממש כמו לגבי דידה דמ"ש ומאן דפוסל בבתה לא סבירא ליה הך חזקה כלל: אך מה שרצה להוכיח מזה דכל חזקה שהוא לברר המעשה הוא עדיף מרובא. מדמכשירין שם אף ברוב פסולים אצלה לפענ"ד זה אינו מוכרח חדא דפשטא דסוגיא דכתובות (דף י"ד ע"ב) גבי תינוקת שירדה למלאות כו'. משמע דעיקר טעמא דר"ג דמכשיר אף ברוב פסולים הוא לאו משום חזקה זו דהא התם ליכא החזקה דאשה בודקת כו' ויעויין תוס' שם ד"ה כמאן. וגם פשטא דסוגיא שם (ד' י"ד א') אלא אמר רבא משמע דטעמא דר"ג הוא משום ברי. ועוד אף אם נימא דטעמא דמכשיר אף ברוב פסולין משום חזקה זו דאשה מבו"מ אין להוכיח מזה אשארי חזקות שהוא לברר המעשה דחזקה זו לא הוי בגדר חזקה כלל רק בגדר רובא כמו חזקה דכרוכין בקידושין (דף פ' ע"א) ומעשה באשה שבאה לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה כו' שהיא חזקה מצד הטבע. ודבר זה הוא רק קרוי בשם חזקה. אבל זה הוי רובא משום דרוב האנשים יש להם טבע זו. ומה ענין זה לחזקה שבאה לברר המעשה משום דמוקמינן לה אחזקתה דמעיקרא. וכיוצא בזה ימצא ידידי בדברי א"ז אדמו"ר הגאון מוהרר"ח זללה"ה בתשובתו הנדפסת בריש ספר תקלין חדתין אשר הביא ראיה לזה מירושלמי קידושין (פ' ד' ה' ח') עיין ידידי שם כי הוא מבוא גדול בענין חזקות: נמצא דבין כך ובין כך אין להוכיח מזה דחזקה דמעיקרא שהוא לבר המעשה דאזלינן בתרה אף נגד הרוב: ומה שרצה לתרץ בזה קושיית התוס' (חולין י"א א' ד"ה מנא הא) ורוצה לומר דחזקה כזו כמו גבי נגע הוי באמת עדיף מרובא. הן לכאורה אף בלא סברתו הא יש לחלק בין הך דנגע לבין כל החזקות דמצינו בש"ס דרובא עדיף מנייהו. דהך חזקה דנגע הוי חזקת הגוף דמוקמינן הנגע בחזקתה שלא נחסרה בשעת ההסגר. ואינך חזקות הוי רק חזקה דדינא דמעיקרא וחילוק זה הוא מבואר בסוגיין דהיו בה מומין ועודה כו' בכתובות (ד' ע"ה ע"ב) יעויין תוס' שם ד"ה אבל וד"ה ספק א"כ הרי חילוק גדול בין הך דנגע להנך חזקות: אמנם אעפי"כ בכל זאת לא יתיישב קושיית התוס' שאם נבא לחלק כזאת דלינן קיסמא ורמינן כשורא. דא"כ כל עיקר הנך חזקות דדינא דמעיקרא מנלן דאזלינן בתרייהו כלל דהא מנגע לא מצינן למילף דשם הוי חזקת הגוף (ובזה נקשתי זה כביר) אלא ע"כ דצריכין אנו לומר דהוי או הלמ"מ או דמצד הסברא אזלינן בתרייהו א"כ שפיר הקשו התוס' דכיון דהא דרובא עדיף מחזקה היא ע"כ מצד הסברא. (אם לא כפי' רבינו חיים בתוס' שם) א"כ הרי דמצד הסברא רובא עדיף מחזקה וחזקה ע"כ דמצינן מאיזה מקום דאזלינן בתרה א"כ מצד ק"ו יש לנו למיזל בתר רובא: ובמה שרצה ידידי לתרץ בזה קושיית התוס' דעירובין (ד' ל"ה ע"ב ד"ה אמר ר' ירמיה) ולומר דהך סוגיא אזלא אליבא דס"ד דסוגיין דנדה דחזקה שלברר עדיפא מחזקה דדינא דמעיקרא. לבד שזה דוחק לומר דסוגיין דעירובין אזלא דלא כהמסקנא דהש"ס בכל מקום לענין מקוה שנמדד יהי' סברתו דבתרתי לריעותא לא אזלינן בתר חזקה זו: עוד זאת יקשה ע"ז דהא מסקי שם התוס' בכתובות (ע"ה ב') שהבאתי לעיל דאזלינן בתר חזקת הגוף גבי משארסתני נאנסתי אף היכא דאיכא תרתי לריעותא שהיא בעולה לפנינו וגם חזקת פנויה. ואף שהתוס' הקשו שם זאת ותירצו בשם הרשב"א דחזקת פנויה לא הוי חזקה נגד חזקת הגוף. לבד שזהו מלתא בלא טעמא מצאתי סתירה לזה מדברי התוס' בעצמם בקידושין (דף ע"ט ד"ה קידשה אבי') שכ' דבחזקת פנויה מודה שמואל דהוי תרתי לריעותא ולא אזלינן בתר חזקת הגוף. ולבד דברי התוס' מוכרח זאת בהסוגיא דשם: וצריך עיון גדול ליישב לפ"ז קושיית התוס' דכתובות שם שחזקה היא למאד. וד' יאיר עינינו: ומה שרצה לתרץ עוד לפי סברתו קושיית התוס' דנזיר (דף י"ב א' ד"ה אסור בכל הנשים) הן לפי מה דמצינן בעירובין (דף ל"ב ע"א) דפליגי אמוראי אם אזלינן בתר חזקה דשליח עושה שליחותו בדאורייתא ובגיטין (ד' ס"ד ע"ב) מסיק הש"ס דלא אזלינן בתרה רק לחומרא.