חוט המשולש חלק ג' ריח

והנה אם נבא לכתוב ולסבב כל דברי האחרונים ז"ל בתשובתם ובפסקם אין אנו מספיקין. ע"כ נראה בעז"ה אך ללקט אמרים מרבותינו הראשונים ז"ל ומקורם בש"ס. אולי יעזרני ה' להוציא דבר מה הנוגע למעשה בנ"ד. והחונן לאדם דעת ית"ש יחננו בינה והשכל לכוין לאמיתה של הלכה בא"י למדני חקיך וזה החלי בעזהי"ת: איתא בש"ס (נדה ס"ו א') בסוגי' דרואה מ"ת ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא עכ"ל: והנה שיטת הרשב"א בתה"א (סוף ש"ד הובא בב"י) דלא בעינן שנדע ודאי שמכתה מוציאה דם. והגמי"י בשם סה"ת סבירא לי' דבעינן שנדע שמכתה מוציאה דם. והמרדכי כ' בריש שבועות ואם יש לה וסת זמן קבוע שהיא רואה נדה תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם שהיא רואה טהור הוא שעדיין לא הגיעה וסתה. ואם יש לה מכה כו': והנה מחלוקת הרשב"א ובעל סה"ת תלוי בגירסא שבש"ס שלנו מסיים ונאמנת אשה לומר כו' שממנה דם יוצאה. ובתוספתא דפרק ח' דנדה כ' סתמא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום. והנה הרשב"א ז"ל תופס גירסת התוספתא לעיקר. והסה"ת תופס גירסת הש"ס לדינא: ובדברי המרדכי ז"ל כבר נבוכו בו האחרונים אם כונתו שלא בשעת וסתה לא בעינן מכה כלל או דבעינן מכה מ"מ: והנה עפ"י אלו הג' שיטות מבוארים דברי הרמ"א ז"ל ויעוי' בביאורי הגר"א ז"ל בשו"ע (סי' הנ"ל ס"ק י"ד ובש"ך ס"ק כ') אם הוא כמכריע או שמפרש כן דברי המרדכי: והנה עיינתי ברוב דברי האחרונים ז"ל בתשובותיהם המצויים אצלי ולא מצאתי שום אחד לחקור דבר זה מן הש"ס כ"א בדברי רבותינו הראשונים וביחוד בדברי הרשב"א ז"ל. רק הגאון בעל ח"צ בנה יסודתו על מתני' דפרק הרואה כתם שהבאתי לעיל. והגאון בעל נוב"י יצא לחלק מצד הסברא בענין ספק השקול ויעויין בשו"ת ברית אברהם שחלק על סברתו: והנה אינהו בדידהו ואנן בדידן. בעז"ה נ"ל לערות מקורא דהך פלוגתא אם בעינן שתהא מכה המוציאה דם בודאי ממתני' דריש פ' התינוקת [כאשר חזינן דהך סוגיא כולה דרואה מ"ת בתוספתא אהך דמתני' אתנייא]: הנה במתני' פלוגתא דב"ש ובית הלל בג' חלוקי תינוקת. א' בלא הגיע זמנה לראות. ב' הגיע זמנה ולא ראתה. ג' הגיע זמנה וראתה. הנה יש לנו לדון. בתחלה כמה דרכה שתוציא דם מחמת מכת בתולים. אם נימא שדרכה להוציא דם כמה וכמה פעמים עד שתחיה המכה א"כ למה לא תלינן בראתה כ"א בעילת מצוה אליבא דב"ש וכל הלילה אליבא דב"ה. ואם אין דרכה להוציא דם רק בבעילה הראשונה א"כ למה תלינן בהגיע זמנה ולא ראתה עד ד' לילות אף אליבא דב"ה וזה דוחק אצלי לומר דיש חילוק לענין המכות דבראתה פ"א כבר אין כ"כ דם יוצא במכת בתולים. כי מה ענין זל"ז. ותו למה לא מפלגינן בין ראתה פ"א לראתה כ"פ]: והנה לכאורה הי' נ"ל להביא מזה ראיה גדולה לשיטת בעל סה"ת דבעינן מכה שתוציא דם בודאי. ונימא דזה לא הוי רק בב"מ אליבא דב"ש או בלילה הראשונה אליבא דב"ה. אז ודאי מוציאה דם ומשם ואילך ספק. והא דתלינן בלא ראתה היינו משום דכיון דלא הוחזקה ברואה תלינן אף אם לא ידעינן שמוציאה דם: אך עדיין פש גבן לברורי מד' לילות והלאה. דלפ"ז ע"כ דלא הוי מכה כלל. מדלא תלינן בלא ראתה א"כ יקשה למה תלינן בלא הגיע זמנה עד שתחיה המכה. ואדרבה יש לן למידק איפכא מדתלינן שם חזינן דקרינן לה מכה אף כל י"ב חודש כ"ז שלא חייתה. א"כ בד' לילות דתלינן בהגיע זמנה ע"כ דשם מוציאה דם בודאי א"כ הדרן קושייתן לדוכתא למה לא תלינן בראתה. והן נבוך אנכי מאוד בהך מתני' דמכת בתולים איזה מכה היא וכמה דרכה להוציא דם: ויותר מזה אשתומם. כי הרא"ש ז"ל בריש פ' התינוקות וכן הרשב"א ז"ל בתה"א עמדו ע"ז להקשות אמסקנא דשמעתין דבועל בעילת מצוה ופורש. למה לא תלינן במכה כמו בשאר נשים ותירצו שמצד חומרא החמירו להשוות כל התינוקות כדין בוגרת שראתה. נשמע מדבריהם כי על מתני' לא הוקשה להם מידי בחילוקי התינוקות. וכן משמע מדבריהם דכל החילוקים דמתני' מדינא הם. ומאלו הימים ואילך טמאה מדאורייתא. ולא אוכל להתבונן איך ובאיזה אופן חילקו המכות מכל אלו הג' תינוקות. ולמה לא דברו מאומה על גופא דמתני': והנה יותר מזה שהרב ב"י (סוף סי' קפ"ז) כ' דלענין רואה מ"ת תלינן בכולהו עד שתחי' המכה. כדאיתא בתוספתא שהביא שם: א"כ משמע דחשבינן לה למכה שמוציאה דם כי הרי לא הכריע הב"י לעיל בין הרשב"א וסה"ת ואעפי"כ כ' דדוקא לענין רואה מ"ת משום דהוי דמיעוטא משמע דלענין טומאה טמאה מצד הדין. וקשה לי דהרי לא מצינו בש"ס ובתוספתא ביש לה מכה חילוק בין היתר לבעלה ובין טומאת עצמה. רק שהאחרונים ז"ל והש"ך חילקו לענין זה. ויעויין בס"ט מה שמפלפל בזה: (והן כשאני לעצמי מה אני אומר. שבאמת כל מתני' דידן הוא רק חומרות מדרבנן אבל מדאורייתא ודאי תלינן בכולן עד שתחי' המכה. וכן מוכח לישנא דמתני' דקתני נותנין לה. ולכאורה הלשון אינו מחוור והוה ליה לתנא למתני לילה הראשונה טהורה מכאן ואילך טמאה ונותנין משמע שחכמים נתנו לה והלא להקל אין כח ביד חכמים ליתן לה. אלא ע"כ דמדאורייתא טהורה בכולן עד שתחי' רק שחכמים החמירו ולקחו מהם כל הקולא ומשלה נתנו