חוט המשולש חלק ג' רטז

הבועה והרשב"א חולק על דברי הרמב"ם (פ"ז מהל"ש הלכה י') דס"ל דבעי בדיקה בבועה על הסמפון. וראייתו מדקאמר בגמ' חולין (דף מ"ח ע"ב) ולא אמר להו ולא מידי משמע דלא בעי שום בדיקה. ומנ"ל לומר דבבני מעיים בעי בדיקה. ואולי ס"ל האו"ה כדעת הרמב"ם וריא"ז דס"ל דבעי בדיקה בסמפון. אבל לדידן לפענ"ד האי דינא ליתא דנבעי בדיקה בב"מ: סימן כה הן בגוף הדין כל הבועות דבני מעיים אין לו שום עיקר ושורש בגמ' ולא בפוסקים הראשונים ואדרבא בכ"מ משמע דאם נמצא אף בועות בשאר איברים לא בעי שום בדיקה חדא דהא פסק הב"י דלא אשכחן בועי וסירכא אלא בריאה ושורשו מגמ' אין לך בטריפות אלא מה שמנו חכמים ותו יותר יש לתמוה דאף בריאה הנזכר הריעותא בבועות שלה בגמ' אסקינן דלית לן בה. והלכה מרווחת דלא מצרכינן שום בדיקה מבפנים אם מליא מוגלא. ואם הבשר שתחתיו בריא רק נחשב לריעותא אם מצטרף לה עוד אחרת ליעשות תרתי לריעותא. וגם לא מצינן שום מקום להצריך בדיקה תחת הבועה. ומנין נמצא לנו חומרא חדשה דבבני מעיים אם נמצא בועות להצריך בדיקה מבפנים אם הבשר תחתיו בריא והתחלת הדין זה נובע רק מאו"ה הביאו בד"מ (סי' מ"ו) וז"ל מעיים או קורקבן תרנגולת לפעמים יש בהם בועות כשר רק שלא ניקב הקורקבן והדקים. אבל אם הבועות כ"כ הרבה עד שנסתמו המעים טריפה ויש לנסות ע"י קש או נוצה. וגם עתה נוכל לבדוק בזה מאחר שלא ניקב בו נקב מידי דהוי אכל בועות הריאה אע"ג דאינו מצוי כ"כ כמו בועות הריאה ובהגה"ה שם יש לחתוך הבועות אם יש בה לחות טריפה: והנה ע"כ הג"ה זו חסר מדברי או"ה גופא. דאל"כ אין המשך לשונו עולה כהוגן דהתחיל להקל שנוכל לסמוך על בדיקותא. ומסיק אע"ג דאינו מצוי כ"כ ע"כ דחסר זה שצריך לבדוק בפנים. וע"ז כ' מידי דהוי אכל בועות הריאה כו'] ולכאורה יש להבין היכן מצינו בדיקה בריאה בבועות. אך לא נפלאת היא שהאו"ה ס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם (הביאם הטור ססי' ל"ז) דבועא בריאה מלאה מוגלא טריפה. והיינו לפי גירסתם בגמ' ע"ש. א"כ גם בריאה צריכה בדיקה דילמא מלאה מוגלא. לפ"ז יש להחמיר גם בשאר איברים אם נמצא מוגלא וגם להצריך בדיקה. אבל לדידן דכבר הלכה רווחת אצלינו באין פוצה פה דבריאה כשירה אף במוגלא בלא בדיקה דלא כהרי"ף והרמב"ם בגירסתם א"כ ודאי אין מקום כלל לדברי האו"ה והגהתו. או שנוכל לומר שפוסק כהרמב"ם. וגם הריא"ז דס"ל דבבועה גדולה צריכה בדיקה נגד הסמפון. ויש עוד להביא קצת ראיה דהאו"ה ס"ל כשיטת הרי"ף עיין ברא"ש ובטור וב"י (ריש סי' ל"ז) דפלוגתת הרי"ף וש"פ במוגלא אי כשירה בריאה תלוי בגירסת הגמ' (חולין ד' נ"ה ע"ב) דהרי"ף ז"ל גריס פסול בזוב"ז לקותא. כשר בזוב"ז מים זכים ומים זכים דכשרים בזוב"ז דוקא דציל וקאי על כרחך על שניהם וגי' החולקים דלא קאמר כלל פסול בזוב"ז וכשר בזוב"ז רק כגירסא שלנו בגמ' שם כשר בריאה פסול בכוליא כשר בכוליא פסול בריאה ומים זכים דכשרים לא קאי רק אכוליא ולא אריאה. והרא"ש כ' דאף לגי' הראשונה יש ליישב דלישנא דגמרא נקט ובאמת לא קאי רק אכוליא לבד אבל לגירסת הרי"ף יותר פשוט דקאי אשניהם כיון דתני כשר בזוב"ז מים זכים ובתר הכי קאמר ומים זכים דכשירה ע"כ קאי אתרווייהו. והנה באו"ה גופי' (כלל נ"ג סי' ד') כ' בשם ר"ש חפני כהן הובא בהגה"א דמוגלא טריפא בכוליא אף אם לא הגיע ללובן ועי' ט"ז (סי' מ"ד ס"ק ו') שפירש וכן עיקר דהוא ע"כ כגירסת הרי"ף והרמב"ם דגרסי פסול בזוב"ז לקותא וא"כ דוקא בלקותא בעינן למקום חריץ עיין ס"ז שם אבל לגירסא שלנו שלא הי' כתוב כלל פסול בזוב"ז כשר בזוב"ז ע"כ לא קאי מקום חריץ אלא אמוגלא הרי קמן דהאו"ה קבל גירסת הר"ש חפני שהיא כגירסת הרי"ף. א"כ יותר נאות לומר דהא דקאמר ומים זכים דכשירה קאי אמאי דפסיק כשירה בזוב"ז היינו בריאה ובכוליא וע"כ ס"ל דבעכורים או סרוחים טרפה אף בריאה כי למה נאמר דגריס בהאי סוגיא כהרי"ף בתחלתו היינו פסול בזוב"ז ולא בסופו במה שגרס ומים זכים דכשרה בזוב"ז. אך איך שיהי' מ"מ יותר נוכל לומר דס"ל כהרי"ף והרמב"ם עכ"פ בהא סלקינן דלדידן דאף בריאה לא מצרכינן שום בדיקה לבועא אף אם מליא מוגלא עכורים או סרוחים כ"ש בשאר איברים דחזינן בועות לא בעיא שום בדיקה. ואם נדמה לכוליא חדא דלשון בועא לא מצינן בכוליא ולא פסלינן אא"כ חזינן דמלאה מוגלא ותו דהא מדמי האו"ה לריאה דצריכינן לבדוק אם הי' בו נקב. אך מה לעשות כיון שכבר קיבל עליו כן אדון המורים הרב רמ"א ז"ל בד"מ. אך אדרבא נראה בעינים מדוע לא הביא הרמ"א דברי האו"ה האחרונים. וגם ההגה"ה בחיבורו בש"ע יותר משמע לי דבאמת לדידן אין לחוש לכ"ז. ועם שכבר כ' הט"ז ז"ל דחזר מהד"מ משום דאין בועה פוסלת אף בריאה כמש"כ הב"י אך לא אבין דבריו בזה דזהו רק אם נפסול באמת בליחה לחודא וקאמר דאין בועה פוסלת רק בריאה הא יותר הו"ל למימר דבריאה ג"כ כשירה לפי פיסקא דידן. והאו"ה לשיטתו אזיל דס"ל בריאה טריפה בעכורים וסרוחים. והש"ך ישב זאת דשם מיירי אם נתמסמס הבשר תחתיו. אך מנ"ל דצריך לבדוק אם הבשר שלם. הא אף בריאה לא בעי שום בדיקה א"כ בנ"ד אף אם הי' בועות לא הי' לן לבדוק אחריהם כלל מה הם אם במוגלא או בש"ד. וכש"כ איך נתחזק בזה למיעוט המצוי בטריפות כיון דאין בזה שום חששא כלל. וגם הש"ך דפירש באו"ה דמיירי שנתמסמס הבשר תחתיו משום דהי' קשה ליה דהא אף בריאה כשירה כה"ג כקושייתי. לכך תירץ ע"כ דמיירי שנתמסמס אך קשה