חוט המשולש חלק ג' רטו

סימן כג החוה"ש מאדוה"ש לכבוד ידיד ד' ונפשי הרב המאוה"ג חוב"ק מפורסם בתורה וחסידות כש"ת כמ' משה יהונתן דובער הלוי נ"י מסטנאב. יהי שלום בחילו לאורייתא. הן קבלתי בשעה זו עת המנחה מכתבו ע"י ר' ביינוש והן מה שנסתפק מר מדינא כיון דאין לה וסת עדיין אסור משום בטול פ"ו לפ"ד אין להסתפק בזה כלל כי מוכח בכמה סוגיות בש"ס. דאף אשה שלא ראתה עדיין יכולה להתעבר. והעולה על זכרוני לע"ע (כתובות דף י' ע"ב) דא"ל ר"ג לך זכה במקחך אף שהיתה ממשפחת דורקטי שאין לה דם בתולים ודם נדה. ואף ששם קאמר שאין בניה מרובים. היינו בדורקטי שלא יהיה לה לעולם דם נדה אבל עכ"פ מוכח שיכולה להתעבר. דאל"כ הרי הוי מקח טעות דומיא דנמצא איילונית וכן מוכח להדיא בנדה (דף ח' ע"ב) ילדה וראתה דם מחמת לידה עדיין אני קורא אותה בתולת דמים מוכח להדיא דיכולה להוליד אף שהיא בתולת דמים שלא ראתה דם מעולם גם מצינו בנדה (דף ס"ו) רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא כו' א"ל מאי האי כו' א"ל אימר דאמר רבא בגדולה דקא חזי דמא בקטנה דלא חזא דמא מי אמר. א"כ הרי היתה קטנה עדיין שלא ראתה מעולם [ודוחק לומר דכבר היה לו בנים לבריה דרבינא וקיים מצות פ"ו דלישנא דאיעסק ליה משמע באשתו הראשונה] וכי עבר ח"ו בריה דרבינא על ברייתא (שם י"ג ב') דאסור למנסב קטנות דלאו בנות אלודי. אלא ע"כ מוכח דכיון שהגיעה לכלל שנים שראויה לילד אף שאין לה וסת נדות עדיין חשבינן לה לראויה לילד ובפרט שהוכחתי שיולדות אף אם לא ראו. א"כ מכ"ז נראה לפענ"ד לדינא באמת שאין בו חשש איסור וביטול פ"ו כלל. אך בגופא דמילתא אם אעפי"כ לבו נוקפו מצד מדת חסידות כיון שאינו ברור כ"כ עפ"י הטבע. ויש לפניו אופן אחר אנן מה נעני אבתריה מי עלה שמים לידע הזה יוכשר או זה את כת"ר המדע למי לבו משוך יותר לגמור יגמור בכי טוב וד' יסכים על ידו להצליחהו על כל טוב ושלום כנפשו: סימן כד מה שכ' להגאון הגדול ר' דוד אב"ד דק"ק נאווארעדאק בעה"מ ס' גליא מסכת: שאלה ע"ד שאילתא. אם בעיר אחת נמצאו בועות על בני מעיים של כמה בהמות ומהם בדקו ונמצאו נתמסמס הבשר תחתיהם ומהם לא בדקו כלל וצוה מורה אחד שיבדקו מכאן והלאה כל המעיים של כל הבהמות. והטבחים לא שמעו לקולם והשליכו המעיים אח"כ בלא בדיקה היכי דינא אם לאסור הבהמות. או גם הכלים שנתבשל: בעזהי"ת ותורתו ינחני בדרך האמת: תשובה ואחוה לפני הוד כת"ר דעתי הקלושה בענין זה. אשר אין ראוי להחמיר בדיעבד אם לא נבדק כי גם אם נאמר שזהו מיעוט טריפות המצוי שצריכה בדיקה כמו בדיקת הריאה. הלא פסקינן לדינא שזהו שאוסרין אם נאבדה הוא רק מטעם קנסא ואיך שיהי' אם בדיקת הריאה הוא מדינא דגמ' כדעת הרשב"א וגדולי הראשונים ודאי אין לדמות לה. ואף אם הוא כדעת הרמב"ם אשר פשט לשונו משמע שזהו רק מנהג הגאונים. ג"כ אין לדמות כי כיון שהם תיקנו בדיקתה תיקנו גם הקנס כמו שמשמע בש"ך בכ"מ כדי שיועילו בתקנתם ולצירוף הקולא נ"ל שבאמת פשטא דסוגיא דביצה (דכ"ה ע"ב) אשר ממנה נובע דינא דבדיקת הריאה לדעת הרשב"א. יותר מתיישבת הרבה לפי דעת רש"י והתוס' דשם ד"ה אורח ארעא דפי' דמאי דאמרינן נטיעה מקטע רגליהון דקצבייא. אינו אלא לענין שנענש כשוגג ולא כאונס כי כבר אסקינן דאורח ארעא קמ"ל. דלדעת הרשב"א ע"כ צ"ל דבגמ' גופא מחלק דלכתחילה צריכה בדיקה ומדמצינן בכ"מ דלא בעי בדיקה ע"כ דמחלקי' בין ריאה לשאר טריפות. ולמה לא נזכר זאת בגמ' כלל. עד שנצטרך לומר שחכמי התלמוד סתמו דבריהם פעם הכי ופעם הכי. ונחלק בעצמינו ודאי יותר פשוט לפרש כפרש"י והתוס' דשם. ואם פשטא דסוגיא נפרש כפירש"י ותוס' יתיישב ג"כ מה שהקשה הפ"מ על הרמב"ם נגד הירושלמי ומדרש ילמדנו. ששם איתא להדיא בדיקת הריאה. ולפ"ז יתיישב כי הוא נגד פשטא דסוגיא דבבלי. וא"כ כיון דחזינן דסוגיא דידן ס"ל דלא בעי בדיקה הרי חזינן דאף טריפות הריאה דמצוי לא בעי בדיקה מכ"ש בנ"ד דלא בעי בדיקה לכתחילה אף דמצוי איזה בהמות שהי' בהם בועות: אך ביותר נ"ל לומר בגופא דהא מילתא דבועות אין לו עיקר ושורש בש"ס רק מאו"ה הביאו הרמ"א בשו"ע יו"ד (סי' מ"ו סעי' ו') והביאו בד"מ (סי' מ"ו) וז"ל מעיים או קורקבן כו' אחלה נא את פני כת"ר שישים עיניו בדברי האו"ה גופא ועיני כבודו יחזו כי נראין דבריו שמדמה מעיים לריאה ואמת שהוא דלא כהב"י. אך לדידן אין נפקותא כלל כיון דפסקינן דאף בריאה לא בעי שום בדיקה בבועות לעולם כשר. וקרוב לומר שהאו"ה קאי בשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דמים עכורים וסרוחים פסלי אף בריאה. א"כ בעי בדיקה לכך פוסק דגם בבני מעיים הדין כן. אבל לדידן דפסקינן דאף בריאה כשר בכל הבועות א"כ כש"כ בבני מעיים. ואף דהש"ך (בסי' הנ"ל ס"ק ט"ז) ודאי הרגיש זאת וכ' דלא טריף אא"כ נתמסמס הבשר תחתיו וכן הביא בשם רש"ל. אך מנ"ל דצריך בדיקה כלל מהו בתוך