חוט המשולש חלק ג' ריב

אונס כלל כמ"ש כל נושאי כליו ורשמו להך דר"ש ולפי שיטתם הא ר"ש מיירי בהך דאונסו ידוע: אמנם מה אעשה השתא בעינא למשכוני נפשין להבין סברתם דאף היכא שכופין להוציא אם מסר מודעא צריכין שיבטל להדיא (ולא זכר זאת הרמב"ם כלל בפ"ב הנ"ל): והוא עפ"י מה דמסקינן בש"ס בקידושין (דף נ' ע"א) דדברים שבלב אינם דברים. וא"כ גם טעמא דהך דכופין הוא מטעם זה כדס"ד בש"ס שם ולא כמו שאדחי התם שאני משום דמצוה לשמוע דברי חכמים. וא"כ לפ"ז הטעם עיקר תועלת של הכפי' הוא משום דאמר שרוצה ומה שמחשב בלבו הוי דברים שבלב א"כ אם מסר מודעא קודם לכן ואמר שמה שיאמר אח"כ ליבטל והוי דומיא דמס"מ לכך צריך שיבטל בהדיא. אך עדיין לא יתיישב לפי טעם הרמב"ם ז"ל שכ' שמתהפך עצם רצונו לשמים כשתשש כח היצר. א"כ מה לי אם עוד מסר מודעא אמנם זה גופא צריך להבין למה לי' להרמב"ם הך טעמא הא לכאורה לא הוי זאת אלא לפי דיחוייא דהש"ס משום דמצוה לשמוע דברי חכמים משא"כ לפי המסקנא לא בעינן הכי למימר אלא משום דדברים שבלב אינם דברים. אמנם לפ"ד מוכרח היה הרמב"ם ליתן טעם זה. דהא קשה איך ס"ד כלל לומר דמשום דברים שבלב הוא א"כ מהו החילוק בין כפוהו ישראל לכפוהו עובדי כוכבים ובין כדין לשלא כדין כיון שאמר בפה מלא רוצה אני לכן נתן הרמב"ם ז"ל טעם דבמקום מצוה הוה אמירתו בלב שלם משא"כ אם מסר מודעא קודם לכן הרי שביטל דבורו שיאמר אח"כ לכך צריך לבטל גם זאת: תשובה זו חסרה בסופה וחבל על דאבדין: סימן יז שאלה ע"ד איש א' שהחזיק שמו בעיר שהוא לוי ונשא אשה וגרשה וכ' בגט שהוא לוי ונשאת האשה לבעל ואח"כ נתוודע שהמגרש לא היה לוי ונתן לה ג"פ אחר. אם מותרת להיות עם בעלה השני וגדול א' מגדולי דורינו נסתפק בזה והיה ביום ג' י"ג כסלו תר"ג לפ"ק. תשובה בעזהי"ת אשר בו בטחתי ויעזרני להנחני בדרך האמת בתורתו ית"ש אכי"ר: הנה תוכן הענין תלוי אם נימא שהוא בכלל שינה שמו ושמה דאיתא בגיטין (דף פ' ע"א) במתניתין תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. והנה התוס' שם ד"ה ושם עירו כו'. כ' ר"ת לכאורה להביא ראיה מכתובות (כ"ד ב') דאין שטר נפסל בכך אמנם האחרונים הסבו דברי ר"ת לומר דלא קאמר רק לענין שטרות וללמוד מזה לענין גיטין שאין העדים נפסלים בכך אבל ס"ל באמת דהוי שינוי השם. וכן מסיק הגאון בעל נוב"י מ"ק (סי' פ"ט יעו"ש). ולכאורה באמת משמע כן מדברי הרא"ש שם וא"כ לכאורה תלוי זאת במחלוקת הפוסקים אשר הובאו ברמ"א (סי' קכ"ט סעי' ז') באם לא כתב לוי ולמאן דפסיל שם כש"כ הכא דפסול ואף דשם הסכימו כל גדולי האחרונים להכשיר עדיין יש להסתפק בכגון דא דכתוב שיקרא. וכן משמע בתשובות מהר"ם לובלין: אמנם כ"ז הוא דוקא באופן דלא הוחזק בעיר ללוי אבל אם הוחזק בעיר ללוי. לכאורה הוא תלוי במחלוקת רש"י והרא"ש ז"ל שהובא בסעי' יו"ד דלרש"י ז"ל אם נשאת ל"ת אמנם המעיין יראה דהא הרא"ש גופא מודה בהחזיק שמו דמהני כמו דאיתא בגיטין (דף ל"ד ב') א"ר אשי והוא דאתחזק בתרי שמות ועיקר מחלקותן דהרא"ש ורש"י הוא אם מהני חזקה לשם אביו ויעויין בב"ש שם אבל ללוי פשיטא דמהני חזקה דהא זהו נ"מ לדידיה והוא יכול להעלות לעצמו שם לוי. ולפי דעתי דומה ממש לדין זה המובא בשו"ע א"ע סעי' ז' הנ"ל אם כתב הרב או החכם דכשר אעפ"י שאין קורין אותו כן וכמבואר שם: והנה נחקור סברת הרא"ש שחילק בין שמו לשם אביו וז"ל בתשובה (כלל י"ז סי' י"ב) תמה אנכי על המכשירין אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרי' ג' דברים מבטלין את הגזירה וי"א אף שינוי השם כמו שמצינו באברהם ושרה אבל שם אביו איך יכול לשנות והרואים הגט וכ' בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון ולכאורה אין להבין סברת הרא"ש זו מה לי אם לא יכול לשנות הא עכ"פ הוחזק בשם הזה ושוב לא יטעו: אמנם חפשתי ומצאתי בפסקי מהאר"י (סי' קל"ח) דטעמא דהרא"ש דוקא היכא שידע שם אביו והחליף בכוונה אז מטעם זה הרואה לא יאמר שזהו באמת יוסף בן שמעון אך הסב שם אביו לשמואל משום דלא חציף [כדאיתא ב"ב דקס"א ע"ב לא חציף אינש לשווי לשמיה דאבוה סימנא] וכש"כ הכא דלהחליף הוי חציפותא טובא אבל אם בטעות ודאי דיכול להחזיק: אמנם איך שהוא בנידון לוי. זה שייך בדידיה ג"כ ולא הוי חציפותא לאחזוקי שמיה בלוי. כי זה מצוי ובפרט שהוא יתום ולא ידע ודאי יאמרו שזה טעה וסבר שהוא לוי ולכך אחזיק נפשיה: וכבוד א"ז הגאון מוהרר"ח זללה"ה. כ' בתשובה אחת דהרא"ש מיירי באופן שלא היה חזקה על שם אביו רק שמואל רק הכל היו יודעין ששמו שמעון ובדידיה אף כה"ג מהני כמ"ש יוסף וקורין אותו יוחנן ומסיק שם דבכה"ג שלא היו יודעין במקום הכתיבה והחתימה ששם אביו הוא לא כן גם הרא"ש מודה דלא בעינן גט אחר. ומסיק כן להלכה למעשה: אמנם הרב דשדי ביה נרגא אטעיתי' דברי הח"מ (בסי' י"ג) דמחלק שם בין גט שנפסל מחמת