חוט המשולש חלק ג' ריא

שהגט שאתן לאשתי איננו גט. ואפשר כי שקר ענו עדיו כי המה קרוביו והאחד בע"ג שהוא חשוד עפ"י השמועה. והב' נער קטן כבן י"ד שנה וטרם נתינת הגט נשבע המג' בפנינו ב"ד בנק"ח ש"ד שהוא מבטל באמת ובלי שום רמיה כל המוד' ותנאים וכל הדבורים הגורמים להזיק הג"פ ושגם הוא פוסל כל העדים שיעידו איזה ריעותא והכל היה ע"ד ב"ד: בעזהשי"ת ותורתו נחל לכתוב מה שנלע"ד בעובדא דא והוא ית"ש ינחני בדרך אמת: והנה בנ"ד יש לנו לחקור בתרתי חדא מנידן המסירת מודעא שהיה כפי הג"ע וגם על לשון ביטול שאמר אינו גט והנה נדבר עתה אם לא היה אלא המס"מ לחוד. והנה לכאורה אף אם לא היה האונס ברור ואף אם אינו אונס כלל אפ"ה הרי אמרינן בש"ס ב"ב פ' חז"ה (דף מ' ע"ב) דבגיטין ומתנתא בגילוי דעתא לחוד סגי וכן הוא בטור ובש"ע א"ע (סי' קל"ד סעי' א') אמנם כ"ז אם לא היה מבטל אח"כ המודעות כמנהג אבל כיון שביטל המודעות אח"כ קודם הנתינה כנהוג בסדר גיטין הלא כבר סדרו האחרונים שיהא בטל לכל הדיעות כגון בביטול מודעא דמודעא עד סוף העולם ובפיסול עדים כדבעי א"כ כבר היה בטל המס"מ. אם לא היה אונס ידוע רק אם יש אונס ידוע שוב אינו מהני הביטול מודעא כדאיתא בב"י ובש"ע (סעי' ז' סי' הנ"ל) דאף אם ביטל המודעא אם היה אנוס שלא כדין הגט בטל ודבר זה נובע מדברי הב"י עצמו שם ונחקור על מוצא דהאי דינא ואח"כ נחקור בעז"ה אם היה כאן אונס אם לאו: הנה תוכן דבר זה הביא הב"י בשם תשו' הריב"ש (סי' תפ"ב) וסיים שם אבל אם ידענו שהוא אנוס חליצתו פסולה אעפ"י שביטל המודעא והמודעא כמי שאינו כיון שביטל המס"מ האונס במקומו עומד ופוסל החליצה ועיין עוד בתשובותיו (סי' שנ"ח): עוד הביא הב"י כזאת לקמן בשם הרשב"ץ להגיה בדברי הטור דהיכא דהוה אנוס שלא כדין אף היכא דביטל המודעא אפ"ה הגט בטל והנה לפי דברי הריב"ש וגם הסברא מוכחת דכ"ז לא אמרינן דהביטול אינו מועיל דוקא היכא דהאונס גלוי לכל ומפורסם אף בלא עידי המס"מ משא"כ באונס שאינו גלוי לכל אלא מחמת שאמר לעדים שהוא אנוס א"כ כיון שכבר פסל את העדים מנ"ל שהוא אנוס. וכן מיירי הריב"ש והרשב"ץ ולפ"ד יש להוכיח כן גם מהש"ס דאמרינן בעירוכין (דף כ"א ע"ב) על מתני' וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני א"ר ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטא לא צריכא דעשוה ואירצי מ"ד בטולי' בטלי' קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעי' עכ"ל הש"ס: והנה לכאורה לא הבנתי כל דברי הש"ס אלו מראשו לסופו מאי מקשה פשיטא הא אדרבה הסברא איפכא נותנת כיון דמתני' איירי באלו שכופין אותו להוציא ואף דידענו שהוא אינו רוצה בשום אופן א"כ מה לי עוד אם מסר מודעא ע"ז כיון דאנן כופין אותו לחזור ממחשבתו ודיבורו. והרי כן היה מוכח לכאורה אף בדברי הטור עד שהב"י דחק עצמו מן הש"ס דע"כ גם בזה מהני מודעא ובאמת דין זה טעמא רבה בעי: והנה אם נאמר כמו דס"ד בש"ס בקידושין (דף נ' ע"א) דהטעם דכופין אותו כו' הוא משום דברים שבלב אינם דברים שפיר אתיא הך סברא דכיון דכבר דבר בלשונו קודם לכן שהוא מבטל מה שיעשה אח"כ שפיר הוי דברים משא"כ לפי מאי דמסקינן דהך טעמא משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וא"כ ע"כ בשעת מעשה הוא חוזר באמת א"כ מה לי עוד אם מסר מודעא קודם לכן. ואף לפי טעם דברים שבלב עדיין לא יתיישב דאטו לא איירי מתני' אלא באופן שלא הוציא מעולם מפיו שאינו רוצה לגרשה זה דבר שלא ניתן להשמע כלל ועוד קשה דמעיקרא מקשה הש"ס פשיטא עד שהוצרך לומר מ"ד בטולי' כו' ולבסוף קא צריך לדייק זאת מלישנא דמתני' ותו דמאי קאמר לא צריכא דעשוה ואירצי כיון דאמתני' קאי הא קתני בהדיא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וע"ז קאמר רב ששת דאם מסר מודעא לא הוי גיטא: והנה לולי דמסתפינא מרבינו הב"י והרשב"ץ זללה"ה הייתי אומר דשפיר היה כונת הטור דבאמת בהך דכופין אותו להוציא כדין אף במסר מודעא הוה גיטא כמ"ש לעיל דמה לי אם מסר מודעא או שצעק סתם שאינו רוצה עד שהלקוהו ואמר שרוצה ורב ששת אעלמא קאי היכא דאין כופין אותו להוציא רק בסתם גט וע"ז קא מקשה הש"ס שפיר פשיטא דומיא דהך דמקשה הש"ס ב"ב (דף מ' ע"ב) אי דגיטא ומתנתא גילוי מילתא בעלמא הוא וע"ז קא משני ל"צ דעשויי וארצויי פי' שהתרצה אח"כ ואעפי"כ נתן הגט מ"ד בטולי' בטלי' סתמא וקא מדייק ממתני' מדקאמרינן בהנך שכופין דצריך שיאמר א"כ ה"ה בכל שארי גיטין אם כבר נודענו מהמודעא ובקשו אותו שיתרצה צריך שיאמר אחר כך שמבטל המודעא אבל בל"ז אף אם הרצו אותו ונתן מרצונו כ"ז שלא ביטל בפירוש לא הוי ביטול ובזה מתורץ כל הדקדוקים בש"ס שדקדקתי. גם הטור אתיא על נכון ולכאורה נראה כן גם מדברי הרי"ף זללה"ה שהביא מימרא זו ריש פ' השולח ושם לא איירי מאלו שכופין אותם להוציא וכן הרמב"ם ז"ל כ' הך דינא דכופין אותו (בפ"ב מהל' גירושין ה' כ') והך דינא דר"ש כתב (בפ"ו ה' י"ט) ומה אעשה שעונותי גרמו לי שלא הבנתי מדוע הוא פשוט כ"כ לכל גדולי האחרונים דר"ש אמתני' קאי וכן כ' הר"ן בפ' השולח וכן מוכח לכאורה שכ' (בפ"ו ה' י"ט) וכן מי שאמר כו' משמע אף דלא הוי